תביעת שיבוב בגין תגמולי מל"ל מכוח הסכם רב שנתי

אמנם התיק שדן בתביעת הנפגע כנגד המבטחת הסתיים בפשרה ע"ס כולל של 60,000 ₪, אולם הסכום הנ"ל אינו משקף את נכותו של הנפגע- המדובר במי ששכרו הרבע שנתי קרוב ל-40,000 ₪ בנתוני שנת 2008, איש אחזקה יליד 96' שניפגע בהיותו כבן 42 ובית המשפט ודאי יכול לערוך לבד את החישובים ולהווכח כי התיק סולק על בסיס נכות מינורית (כלשון הדברים המובאים בסיכומים- "אמנם אין מדובר בראיה אבל הח"מ ערך את חישוביו לפי נכות בשיעור של 5%).

משמדובר בתביעת שבוב בגין נכות שהוכרה בענף נפגעי עבודה, כאשר תאונת הדרכים היא תאונת עבודה, ההנחה היא כי מיתקיים אותו קשר סיבתי.

במסגרת הערכאה הראשונה, נקבע כי אין מקום להשבה מלאה של תגמולי המל"ל, וזאת מנימוק כי "הדרישה לקיום קשר סיבתי בין תשלום הקיצבאות לבין התאונה ועיקרון תום הלב מורים על שלילת המעמד המחייב של קביעות הוועדות הרפואיות לעניין הקשר הסיבתי בין הנכות שנקבעה לבין תאונת הדרכים נשוא התביעה. לא יעלה על הדעת שהתובע, גוף צבורי, יתעלם מקיומם של אירועים אחרים, גם כאשר דבר קיומם מובא לידיעתו ימשיך וישלם גמלאות ויימנע מנקיטת הפעולות הנדרשות כדי לבחון האם יש מקום לתשלום גמלאות אלה. במצב דברים זה, אני סבור כי עמידת התובע על זכותו לשיפוי מלא והישענותו על דו"חות הוועדות הרפואיות מטעמו יכולות להחשב כשימוש בזכות הנובעת מחוזה שלא בתום לב ובדרך מקובלת". על פסק הדין הוגש ערעור, ובמסגרת ע"א 2053/08 המוסד לביטוח לאומי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 17.8.08) נהפכה קביעת בית משפט קמא, כדלקמן: "השאלה הניצבת לפנינו היא: מה הדין כאשר בתביעה של נפגע בתאונת עבודה נגד חברת הביטוח, מביאה חברת הביטוח - במסגרת סעיף 6ב לחוק הפיצויים - ראיות הזמה ובית המשפט קובע, כי יש לייחס לתאונה שיעור נכות השונה מזו שקבעו הועדות הרפואיות של המערער, כפי שקרה במקרה שלפנינו, זאת ביחס לתביעת השבוב של המערער נגד המשיבות. במילים אחרות, האם יש בקביעת בית המשפט (הדן בתביעת הנפגע) דרגת נכות רפואית השונה מדרגת הנכות הרפואית שנקבעה על-ידי הועדות הרפואיות של המערער ויחסהּ לתאונה, כדי לסתור הקשר הסיבתי בין התאונה לגימלאות המשולמות לנפגע, במסגרת תביעת המערער לשיפוי מהמשיבות (תביעת השבוב) מכוחו של ההסכם. אנו סבורים כי לקביעת הקשר הסיבתי ולקביעת דרגת הנכות של הנפגע ב"תאונת עבודה" על-ידי המערער, יש בדרך כלל מעמד עדיף על פני קביעתו של בית המשפט בתביעת הנפגע.

...

בהקשר זה מקובלת עלי טענת התובע כי חזקה על הנתבעת שבמסגרת הסכם הפשרה ניכתה (למצער התחשבה) את גמלאות המל"ל ששולמו וישולמו לנפגע, בייחוד כאשר במועד בו הגיעו הצדדים לפשרה (פברואר 2013), ההליכים במל"ל מוצו זה מכבר (הפרוטוקול האחרון של הוועדה הרפואית נערך בשנת 2010).

] סוף דבר: נוכח האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 461,544 ₪ (המהווה 55% מסכום הדרישה שעמדה על סך 839,170 ₪), בתוספת הריבית הקבועה בסעיף 6 להסכם (ריבית פיגורים מכסימלית ועוד 20% עליה), החל ממועד דרישת התשלום ועד למועד התשלום בפועל.

תובע 2 (להלן: המל"ל) הצטרף בתביעת שבוב על תגמולים ששילם וישלם לתובע בעקבות התאונה.

תביעת המל"ל הוסדרה בהסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין.

לטענת הנתבעת, הישתכר התובע עובר לתאונה 6,745 ₪ בחודש, משוערך לאחר ניכוי מס – 7,013 ₪ (נ/3, שכר רבע שנתי – 20,235 ₪).

דיון תקופת ההעסקה בישראל –המומחה כתב כי אשרות העבודה של עובדים זרים בבניין הוארכו מעת לעת ובאופן גורף, מכוח החלטות שר הפנים.

...

אני סבורה שהתובע נזקק לעזרה ממשית עד להתייצבות הנכות.

דין הטענה להידחות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע 96,812 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור 15.21%, שכרו של המומחה ד"ר קוכן ואגרת משפט.

באשר לעילה מכוח ההסכם, לעומת זאת, הובהר (בעמ' 145-146): "הינה כי כן, שניים הם התנאים שבהתקיימם חבה חברת הביטוח לפצות את המל"ל: האחד, כי המל"ל "שילם או משלם... גימלאות לנפגע בתאונת דרכים"; והאחר, כי "החברה אחראית... לפצות אותו נפגע מכוח היותה המבטחת של השמוש ברכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים... בפוליסה שהיתה בת תוקף בעת התאונה". בהתמלא שני התנאים הללו, זכאי המל"ל לפצוי בגין התגמולים ששילם.

- אילו היתה כלל משלמת על פי ההסכם ופורעת את היתחייבותה החוזית בסמוך לאחר דרישת המל"ל, זמן רב לפני שחלו השינויים בגימלאות שמקבל הנפגע ולפני השינויים בתקנות ההוון, ספק רב אם היה צורך לידון בהשלכות שינויים אלה.

הרי הודעת המל"ל בה הוא ביקש לחזור בו מההסכמה שהביע בשנת 2012 (בדיון הראשון) לנהל את התביעה לפי ההסכם - הוגשה רק ביום 5.1.14, קרי, כימעט שנתיים לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן.

בעניינינו, אילו היה מתאפשר למל"ל לידרוש שיפוי לפי ריבית בשיעור 2%, עשוי היה להיתממש החשש שמצא ביטוי בדברי בית המשפט העליון כמצוטט מעלה, הלכה למעשה, שכן תביעת הניזוק מול המזיק בעניינינו הסתיימה בפשרה בשנת 2012, קרי לפני תיקון תקנות ההוון, כאשר ניכוי תגמולי המל"ל חושב לפי ריבית הוון של 3%.

הרבה למעלה מן הצורך, אוסיף ואעיר כי אף אם היתה ניתנת למל"ל רשות לתקן את תביעתה ולהישמע בטענה כי היא זכאית לשיפוי על בסיס הוון קיצבאות בריבית של 2%, הדעת נותנת כי היה מקום לדחות את הטענה, שאינה עולה בקנה אחד עם אופיה החוזי של תביעה מכוח ההסכם כפי שזה פורש בפסיקה, דהיינו כתביעה כספית המתגבשת במועד דרישת התשלום של המל"ל, ומני אז ואילך מתנתקת מהעילה הסטאטוטורית המבוססת על תיחלוף.

...

בנסיבות מעין אלו, לאחר שבית המשפט העליון התווה את הדרך בה יש לנהוג אף באשר לתביעות שיבוב של המל"ל, סבורני כי אין מקום לנהוג עם המל"ל בדרך של לפנים משורת הדין.

לאור כל האמור לעיל, הרי שדין טענות המל"ל בנוגע לסוגיה זו להידחות.

תיקון תקנות ההיוון כשלעצמו אינו משפיע על היקף השיפוי שיש לפסוק בתביעה זו. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הרי שתביעת המל"ל מתקבלת, אם כי לא באופן מלא בהשוואה לסכומים שדרש המל"ל בסיכומיו.

התובענה הנה תובענה כספית ע"ס 1,006,541, בנוגע לתגמולי מל"ל אשר שולמו וישולמו לנפגע ג.ש. בקשר עם תאונה אשר ארעה ביום 25.1.2005, במסגרת עבודות עפר במהלכן הנפגע נהג בטרקטור מס' 3808057; התובענה טוענת כי התאונה ותוצאותיה קשורות ברשלנות אשר ראוי לייחס לנתבעות השונות, כל אחת בתחום אחריותה, וכי הנתבעות, כמעוולות באותה תאונה, חבות כלפי התובע מכח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי.

התובע מציין בכתב התביעה, כי קיים השתק שפוטי באשר לאחריותן של הנתבעות לניזקי הנפגע, לאור פסק דין אשר אישר הסכם פשרה בין הצדדים, במסגרתו נוכו מתוך התשלומים המשולמים לנפגע, תגמולי הביטוח הלאומי אשר כעת מבוקש כי הנתבעות תישאנה בשיפוי התובע.

דיון והכרעה אביא בהקשר של ההיסטוריה החקיקתית, מפסק דינה של כב' הש' הניג בת.א. 43045-06-16 המוסד לביטוח לאומי נ' חברת נמל אשדוד בע"מ ואח' (ניתן ביום 28.8.2018): "לפני התיקונים בחוק, הוגבלה תקופת ההתיישנות של תביעות השבוב לשבע שנים, שתחילתן לענייננו ביום התאונה. זאת לאור זכותו הסוברוגטיבית של המוסד ובהעדר הוראת היתיישנות חריגה בדין (סעיף 328 לחוק כפי שפורש בהילכת עמית).

למעלה מן הצורך, אציין כי מדובר בתיקון חקיקה בשנת 2016, המיועד להשיג יעדי תקציב בשנת 2017-2018, משמע, ברור שהתיקון – או תכלית החקיקה – מיועדים לתקן פערים חקיקתיים-תקציביים, לשנתיים הקרובות, קרי, רלוואנטיים לליקוי חקיקתי או פער חקיקתי בגינו התיישנו התובענות נכון למועד התיקון, ותכלית החקיקה מבהירה כי בדיוק למקרים כגון זה אשר נדון בהליך זה, כוון החוק, כך שאמירת הנתבעות כי מדובר במסקנה אבסורדית, אין לה תוקף של ממש.

...

התובע, מצדו, סבור כי דינה של הבקשה להידחות, מקום שבתי המשפט הביעו דעתם במספר מקרים על תחולתו והיקף תחולתו של בתיקון מס' 168 לחוק הביטוח הלאומי, במסגרתו נחקק סעיף 328 (א1) אשר הינו סלע המחלוקת שבין הצדדים.

במקום זאת, נקבעה בסעיף 41 לחוק ההתייעלות הוראת תחילה כדלקמן: "סעיף 328 לחוק ... כנוסחו בסימן זה, יחול על ניכוי שנעשה ביום כ' בטבת התשע"ו (1 בינואר 2016) ואילך, או על פסק דין או הסכם שמכוחם רשאי המבטח או צד שלישי שהוא מבוטח שלו לבצע ניכוי, שניתן או נכרת לפי העניין, ביום האמור ואילך, הכל לפי המוקדם". סעיף 328 (א1)(3) המתוקן קובע כדלקמן: "על אף האמור בכל דין, תקופת ההתיישנות של תביעת המוסד לפי סעיף קטן (א) נגד המבטח או צד שלישי שהוא מבוטח שלו תחל ביום קבלת הדיווח או ביום שבו נודע למוסד על ההליכים בין הזכאי למבטח או לצד השלישי, לפי המוקדם, ובלבד שלא תוגש תביעה כאמור אם חלפו 15 שנים מיום המקרה שחייב את המוסד לשלם את הגמלה;". כב' הש' הניג הגיעה לכלל מסקנה כי תחולתו של תיקון 168 הינה גם למפרע בנסיבותיו של אותו מקרה, אולם מן הראוי לציין כי בנוגע לאותו פסק דין הוגש ערעור אשר טרם נסתיים הדיון בו (רע"א (ת"א) 22963-10-18), כך שלא רק שאין מדובר בהחלטה שהינה מחייבת, בהיותה החלטה של ערכאה מקבילה, אלא שאף אין מדובר בהחלטה חלוטה, שכן עדיין תלוי ועומד הליך ערעורי בנוגע אליה.

למעלה מן הצורך, אציין כי מדובר בתיקון חקיקה בשנת 2016, המיועד להשיג יעדי תקציב בשנת 2017-2018, משמע, ברור שהתיקון – או תכלית החקיקה – מיועדים לתקן פערים חקיקתיים-תקציביים, לשנתיים הקרובות, קרי, רלוונטיים לליקוי חקיקתי או פער חקיקתי בגינו התיישנו התובענות נכון למועד התיקון, ותכלית החקיקה מבהירה כי בדיוק למקרים כגון זה אשר נדון בהליך זה, כוון החוק, כך שאמירת הנתבעות כי מדובר במסקנה אבסורדית, אין לה תוקף של ממש.

בכתב ההגנה מטעמה שהוגש ביום 8.9.2020 טענה נתבעת מס' 1 (להלן: הנתבעת), ראשית, כי התאונה איננה תאונת דרכים, ומכאן שאין לתובע עילה כלפיה; לחלופין טענה, כי גם אם ייקבע כי התאונה היא תאונת דרכים, הרי שאין לתובע כל עילת תביעה כלפיה (או כלפי נתבעים מס' 2 ו - 3, כנהג המשאית ובעליה) מכח חוק המל"ל, זאת לנוכח הסכם השבוב שנחתם בין התובע ובין הנתבעת והמסדיר את זכות החזרה של התובע במקרה של תאונת דרכים.

לפיכך, כל טענת הגנה שיש למזיק כנגד הנפגע, ובכלל זה טענת היתיישנות, תקפה גם כנגד המל"ל. במקביל יכול המל"ל להגיש נגד המזיק תביעה להשבת התגמולים מכח ההסכם רב השנים שנחתם בינו ובין חברות הביטוח.

כידוע, בתיקון מס' 146 לחוק המל"ל מיום 5.8.2013 הוסף סעיף 328(א1), בו נקבעה חובת דיווח של מבטח למל"ל על אודות ניכוי או אפשרות לנכוי תגמולי מל"ל מהפצוי לנפגע.

לא ניתן שלא להתייחס, טרם חתימה, להתנהלות המל"ל בהליך זה עד כה: טענתה של הנתבעת לכך שלתובע עומדת עילת השבוב ההסכמית בלבד הועלתה כבר בכתב ההגנה מטעמה, שהוגש לפני קרוב לשנתיים.

...

מכל אלו טענה הנתבעת בכתב הגנתה, כי דין התביעה נגדה להידחות.

לאור כל האמור לעיל ובשים לב לאמת המידה המקלה בה יש לנקוט בעת בחינת העניין, דומה כי יש לקבוע, כי הגם שהעילה ההסכמית שונה ונפרדת מהעילה הסטטוטורית, שתיהן נובעות מאותו "המעשה המובא לדיון", קרי, תאונת הדרכים בגינה שילם ומשלם התובע תגמולים לנפגע (ראו גם ת"א (שלום ת"א-יפו) 46103-06-17 המוסד לביטוח לאומי נ' יודפת מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ ואח' [18.3.2018]).

מכל המקובץ לעיל סבורתני כי פרשנות ראויה תהיה לקבוע, כי הארכת תקופת ההתיישנות בסעיף 328(א1)(3) לחוק המל"ל חלה גם על תביעות שיבוב המוגשות בעילה ההסכמית.

סוף דבר אני מתירה לתובע לתקן כתב תביעתו כמבוקש בבקשתו.