תביעת שיבוב בגין תאונה לאחר מכירת רכב מבוטח ללא הודעה

התובעת, מבטחת הרכב הנפגע, הגישה תביעת שבוב בגין נזקים שנגרמו בתאונת דרכים וזאת כנגד הגורמים הבאים: הנתבעת 1, בעלת הרכב הפוגע; הנתבע 2, הנהג ברכב הפוגע בעת התאונה וכן כנגד הנתבעת 3, מבטחת הרכב הפוגע בעת התאונה.

הנתבעת 3 טענה בכתב ההגנה להעדר כסוי בטוחי, בהיעדר יריבות וחבות, אך ורק מהטעם שרכב המבוטח נמכר טרם ארוע קרות התאונה.

זאת, גם על רקע טופס ההודעה המהוה ראיה מזמן אמת ובמסגרתו מצוינים הדברים הבאים: כי המבוטח הנו בעלה של הנתבעת 1; הנהג ברכב הנו הנתבע 2; כי המבוטח מאשר תשלום לצד ג'; ואף מצוין קיומו של קשר בין המבוטח לבין הנהג "חבר של בן המבוטח". מהאמור עולה שהפסיקה שצרפה הנתבעת 3 במסגרת "צירוף הפסיקה" אינה רלוואנטית לענייננו, שכן דנה במקרים בהם הועברה הבעלות ברכב (ראו: תאד"מ (ק"ג) 50236-08-20 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' סלימיה מוראד (פורסם, 1.6.21); ע"א (נצ') 257/08 נתיב אקספרס תחבורה ציבורית בע"מ נ' דוד בוטיביקה, (פורסם, 10.11.09).

הנתבעת 3 בחרה שלא להגיש בקשה לשליחת הודעת צד ג' כנגד הנתבעת 1 גם לאחר מחיקתה ולגישתי תגובת הנתבעת 3 לבקשה למחיקת הנתבעת 1 ממילא אינה נידרשת והתובעת היא שבוחרת נתבעיה; מאמצי הגביה של התובעת מהנתבע 2 באמצעות ההוצאה לפועל לא נשאו פרי; בנוסף, גם לו קיימת הכרות בין מבוטח התובעת לבין הנתבע 2 הרי שהיכרותם נעדרת כל תלות בשאלת הכסוי הבטוחי וכאמור היחסים ביניהם אינם טובים וזאת בלשון המעטה; זאת ועוד, ההסכם בין הנתבעת 1 לבין הנתבע 2 הנו בעל פה שעל פרטיו לא נחקרו הצדדים ואילו הפוליסה הנה מיסמך בכתב, כאשר ממילא מדובר במישור היחסים הביטוחים שבין הנתבעת 1 ובעלה לבין הנתבעת 3 שאינם רלוואנטיים להסכם.

לסיכום כל האמור, פוליסת הביטוח לא צורפה במועד; פוליסה הביטוח אינה כוללת תניה לפיה מכירת הרכב מפקיעה את הכסוי הבטוחי; הפוליסה מתירה נהיגתו של כל נהג בעל וותק נהיגה מעל 12 חודשים, אך לא נטען דבר לעניין זה בכתב ההגנה, ויתרה מכך, לא הוכח בראיות העידר וותק נהיגה של הנהג, הנתבע 2, וזאת מהטעם הפשוט שהנתבע 2 לא זומן לעדות ע"י הנתבעת 3 עצמה, וזאת בנגוד להסכמת הצדדים שקבלה תוקף של החלטה ובנגוד לבקשה מפורשת לזימון עדים שהוגשה מטעם הנתבעת 3 ואשר כאמור התקבלה על ידי בית המשפט.

...

מקובלת עליי טענת ב"כ התובעת לפיה אין כל תביעה תלויה ועומדת כנגד הנתבעת 1 ובעלה וכי הבעל הגיע כעד מטעם הנתבעת 3, לפיכך הוא חף מכל אינטרס לשקר.

לסיכום כל האמור, פוליסת הביטוח לא צורפה במועד; פוליסה הביטוח אינה כוללת תניה לפיה מכירת הרכב מפקיעה את הכיסוי הביטוחי; הפוליסה מתירה נהיגתו של כל נהג בעל וותק נהיגה מעל 12 חודשים, אך לא נטען דבר לעניין זה בכתב ההגנה, ויתרה מכך, לא הוכח בראיות העדר וותק נהיגה של הנהג, הנתבע 2, וזאת מהטעם הפשוט שהנתבע 2 לא זומן לעדות ע"י הנתבעת 3 עצמה, וזאת בניגוד להסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה ובניגוד לבקשה מפורשת לזימון עדים שהוגשה מטעם הנתבעת 3 ואשר כאמור התקבלה על ידי בית המשפט.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

התובעת תשלם את המחצית השנייה של האגרה בתוך 7 ימים מהיום, שאחרת החוב יעבור למרכז לגביית קנסות, ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת.

המחלוקת האופרטיבית בין הצדדים במקרה שלפניי מיתמקדת בשאלה צרה: על מי מוטלת האחריות לניזקי רכוש שנגרמו לתובע בעקבות תאונת דרכים מיום 10/11/2019? העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים ביום 29/09/2020 הגיש התובע תביעה כספית על סך של 106,315 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכבו מידגם מרצדס מ.ר. 177-48-201 (להלן "רכב התובע") כתוצאת מתאונת דרכים שהתרחשה ביום 10/11/2019.

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה מטעם הנתבעים 1-2, הגישה הנתבעת 2 תביעה שכנגד, שהיא תביעת שבוב, נגד נתבע 3 על סך 21,317 ₪.

נטען, כי לא נימסרה הודעה מתאימה לחברת הביטוח לאחר מכירת הרכב, והדבר נודע לה עם קבלת ההודעה לצד ג'.

דיון והכרעה אקדים אחרית לראשית ואומר, כי לאחר ששמעתי את העדים במסגרת דיון ההוכחות והתרשמתי מהם באופן ישיר ובלתי אמצעי מעדותם, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו לפניי כולל המוצגים שהוגשו במעמד הדיון, לרבות תמונות הרכבים, וכן לאחר שעמדתי על נסיבות היתרחשות התאונה ונטלי ההוכחה, ושמעתי את סיכומי ב"כ הצדדים המלומדים - הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה נגד הנתבעים 1-2.

כך גם עולה מההודעה על תאונת דרכים שצורפה לכתב הגנתם של הנתבעים הנ"ל, ובה נכתב: "רכב לפני בלם בלימת פתע. אני עצרתי אחריו. ואז רכב אחרי פגע בי מאחור והדף על הרכב מקדימה". עצם העובדה שרכב הנתבעים 1-2 פגע ברכב התובע מאחור מלמדת, לכאורה, כי נהג הנתבעים 1-2 לא שמר על מרווח מספיק המאפשר לו "לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה" כמצוות הוראת תקנה 49 לתקנות התעבורה הנ"ל. הדברים אמורים ביתר שאת בהנתן הטענה שרכב התובע עצר בפתאומיות עקב התפרצות רכב המאזדה.

מחומר הראיות שכולל טופס הדיווח לחברת הביטוח, התמונות מזירת התאונה ומוקדי הנזק ברכב הנתבעים 1-2 לפי חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה שכנגד - עולה כי רכב הנתבעים 1-2 נסע בכביש והספיק לעצור במרחק סביר מרכב התובע עד שנהדף עקב היתנגשות חזקה מרכב הדודג', שהוא רכב מחסרי.

...

נוכח מסקנתי הנ"ל, יש לדחות את התביעה.

לסיכום פרק זה ולאור האמור לעיל - אני קובע כי התובע לא הוכיח את ראשי הנזק שפורטו בכתב התביעה.

התוצאה לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

לפניי תביעת שבוב בסך 3,557 ₪ בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים.

עוד טוענת הנתבעת 4 כי עם קבלת התביעה על ידי צד ג', פנתה אל מבוטחה אשר הודיע לה כי מכר את הרכב ואין לו קשר לתאונה.

הגישה השנייה, גורסת כי פוליסת הביטוח אינה פוקעת בהכרח עם העברת הבעלות ברכב, אלא יש לבחון האם המבטחת הייתה מסכימה לבטח את רוכש הרכב ובאילו תנאים.

לפי הוראות אלו, ניתן ללמוד כי כאשר הרכב נמכר פוליסת הביטוח שהופקה בגינו פוקעת, ואין חבות כספית למבוטח בגין התאונה שנגרמה לאחר מכירת הרכב.

עוד כותב אליאס בספרו הנ"ל, בעמ' 167-168: "כמו כן, נקבע, כי "סעיף ההרחבה" שבפוליסה, שלפיו הפוליסה מכסה גם מי שנוהג ברכב ברשות המבוטח, אינו מקנה לרוכש מעמד של "מבוטח", שכן אם נמכרה המכונית ופקע הביטוח, הולך גם "סעיף ההרחבה" אחרי הפוליסה".

...

הנתבעת 4 הגישה כתב הגנה בו טענה כי יש לדחות את התביעה כנגדה על הסף, מחמת העדר עילה, מאחר ובמועד האירוע הרכב כבר לא היה בבעלות המבוטח שלה, מר שמעון חכמון (להלן: המבוטח), הנתבע 3, אשר מכר את הרכב עוד לפני האירוע ביום 5.6.18.

משכך, המסקנה היא, וכאמור, אין מחלוקת עובדתית לכך, שלתובעת אין מעמד בפוליסת ביטוח הרכב, לא של מבוטח ולא של מוטב.

נוכח כל האמור לעיל, הכלל הוא כי בעת מכירת הרכב פוקעת פוליסת הביטוח שהייתה למוכר.

נוכח כל האמור, אין בסיס לחיוב הנתבעת 4 בנזקי התובעת עקב התאונה ולפיכך אני דוחה את התביעה כנגדה.

הנהג ברכב הפוגע היה הנתבע 1 וכיוון שנהג ללא רשיון נהיגה וללא ביטוח הופנתה התביעה כנגד הנתבעת 2, קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: קרנית).

במהלך ניהול ההליך תוקן כתב התביעה פעמיים, והתובעים 2 ו-3, המוסד לביטוח לאומי ומדינת ישראל, הצטרפו להליך כתובעים בתביעת שבוב בגין גמלאות ששלמו ושהם עתידים לשלם לתובעת 1.

זאת שכן עוד ביום 9.6.2015 הגישו צדדי ג' מיסמך, בכתב יד, אשר כותרתו "כתב הגנה", ונטען בו כי הם מכרו את הרכב לנתבע 1 והתאונה התרחשה לאחר המכירה אך לפני שינוי רישום הבעלות, ונכתב "ברצוני לצאת מהתיק או מכל התחייבות שיש בתיק". למסמך זה צורפה "הצהרה" של הרוכש ביום 15.6.2012 (כשלושה חודשים לפני התאונה).

שנית, דברים אלו אמורים ביתר שאת נוכח העובדה שלאחר תיקון כתב התביעה בפעם השניה הגישה קרנית הודעה מתוקנת לצדדי ג', ולטענתה זו הומצאה לצדדי ג'.

...

עם זאת, אין בידי לקבוע על יסוד התיעוד שב"נט המשפט" או התיעוד שהוגש כי צדדי ג' קיבלו זימון כדין לאיזה מדיוני קדם המשפט שהתקיימו, ועל כן לא ניתן לקבוע כי קמה בענייננו עילה למתן פסק דין בהיעדר התייצבות לדיון.

בעניין זה אציין כי למרות שמשך שנים צדדי ג' (וכן הנתבע 1) לא נטלו חלק פעיל בהליך, קרנית לא הגישה כל בקשה בעניינם, ולאחר שההליך הועבר לטיפולי ממותב קודם השיב ב"כ קרנית לשאלה שהופנתה אליו בדיון "לשאלת בית המשפט ביחס לצדדים השלישיים, אני משיב שבשלב זה לא הגשנו בקשה למתן פסק דין. אנסה לבוא בדברים עם הצד השלישי. לצורך הדיון היום אני חושב שלא נראה לי שאנחנו צריכים את הצדדים השלישיים" (פרוטוקול דיון מיום 17.10.2018).

לאחר ששקלתי את כל השיקולים האמורים ואיזנתי ביניהם, סבורה אני כאמור כי הכף נוטה למסקנה כי יש להורות על ביטול פסק הדין תוך חיוב צדדי ג' בהוצאות קרנית.

לפני תביעת שבוב בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכבה של מבוטחת התובעת בתאונת דרכים.

שמאי התובעת מר מיכה ביבי (להלן השמאי) שבדק את רכב המבוטחת במצבו הניזוק קבע את מצבו כאובדן להלכה תוך יחוס מלוא הנזק לתאונה בחוות-הדעת שערך לאחר התאונה [ת/1].

הצדדים סיכמו טענותיהם על-פה. בשלב השמעת הסיכומים התחוור שהמסמך שצורף לתביעה כנספח 8 והוצג כנסב על שווי מכירת השרידים של רכב המבוטחת הנו למעשה הסכם רכישת הרכב בידי המבוטחת שתאריכו 27.3.2019 (להלן הסכם הרכישה).

בכך שהמבוטחת לא כינתה לפני את נקודת המגע בין דרך נסיעתה שלה לבין דרך נסיעתה של כהן 'צומת' אין כדי לשנות מכך.

שנית, יש לכך תימוכין בהודעת המבוטחת לתובעת על התאונה שניתנה למחרת קרותה ונושאת תאריך 17.3.2021; כך צוין בה: "רכב צד ג' שיצא מהצומת במהירות כדי לפנות שמאלה ניכנס בי בעוצמה רבה בצדו הימני קדמי - קדמי של רכבי". שלישית, בעדותה הספונטאנית של כהן בחקירה ראשית היא תארה את התאונה בלי לציין שבהגיעה לצומת האטה, אותתה, בחנה שהוא פנוי ורק אז החלה לפנות שמאלה; היא ניסתה לתקן זאת בחקירה נגדית, במהלך שלא עורר אמון.

...

אני דוחה את טענת התובעת כי התצלומים שהוצגו אינם מראים נאמנה פער ממשי בין מצב רכב המבוטחת סמוך לאחר התאונה לבין מצבו לאחר שהובא למוסך.

נוכח כל האמור לעיל במישור הנזק, דין התביעה להידחות.

התובעת תשלם לנתבעת את הוצאות ההליך בגין שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך של 6,500 ₪ תוך שלושים יום מן המועד בו יומצא לה פסק-הדין; סכום שלא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום בפועל.

עוד תשלם התובעת את מחצית האגרה השניה שחלה על התביעה, במישרין למזכירות, עם קבלת פסק-הדין.