תביעת שיבוב בגין נזקי תאונה נגד בעלי רכב ומבטחתם

עסקינן בתביעת שבוב שהוגשה על ידי התובעת בגין נזקים שנגרמו בתאונה מיום 17.12.17, בזמן שרכב המבוטח היה בנסיעה בשדרות הגעתון בנהריה ממערב למזרח, כאשר לפניו נסעו שני רכבים שנעצרו מאחורי הרכב הפוגע בנתיב השמאלי ונאלצו להמתין פרק זמן לא מבוטל כשהרכב הפוגע עומד במקום אסור ללא כל סיבה הנראית לעין.

במספר פסקי דין נקבע, כי בנסיבות המתאימות, ניתן לראות במבוטח ובמבטחת בתביעת שבוב משום צדדים בעלי "קרבה משפטית" לצורך החלת כללי מעשי בית דין (ראו, תא (מרכז) 4307/04/08 הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל ואח', (5.10.2011)).

במקרה דנן, התביעה בהליך הקודם הוגשה על ידי מבוטח המשיבה כנגד המבקשים ואילו התביעה דנן הנה תביעת שבוב שהוגשה על ידי המבקשים כנגד המבטחת של התובע בהליך הקודם, כך שאין ספק כי קיימת קרבה משפטית בין הצדדים בשתי התביעות.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בכתבי הטענות ובפסק הדין שניתן בתביעה הקטנה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

בית המשפט קבע כי התובע, שם, לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, תוך שהוא מנמק מה הוביל אותו למסקנה זו. כן נקבע כי נהג המשיבה עצר את רכבו בניגוד לתקנות התעבורה וכי בית המשפט לא האמין לגרסת נהג המשיבה, לפיה ראה באמצעות מראת הרכב כי רכב הנתבע, שם, מגיע מכיוון רחוב לוחמי הגטאות.

לאור כל האמור, אני מורה על דחיית הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין.

לפניי תביעת שבוב בגין נזק לרכב התובעת, שניגרם בתאונה מיום 19/11/20 (להלן: "התאונה").

הנתבעת 1, הנה חברת ביטוח אשר הייתה המבטחת של הרכב הפוגע, על פי פוליסה לביטוח כלפי צדדים שלישיים והנתבע 2, היה בכל הזמנים הרלוואנטיים לכתב התביעה, הנהג ו/או המחזיק ברכב הפגוע מס' רשוי 5155331.

פרופ' י. אנגלרד בספרו מציין כי "ההשפעה האמצעית של מכונית בהליך גרימת התאונה יכולה להיות פיסית (הדף אויר), אופטית (סנוור), אקוסטית (רעש המבהיל, למשל, בעל חיים, או המונע שמיעת סכנה אחרת), או פסיכית גרידא. החלופה האחרונה כוללת בהלתו של אדם מעצם הופעתו הפתאומית של רכבו או מנסיעתו הפרועה" [ראו י. אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים,  מהדורה רביעית – 2013, עמ' 172 והאסמכתאות שם].

לסילוק סופי ומוחלט, של כל תביעות התובעת נגד הנתבעים, ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 42,000 ₪, נושא הפרישי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה וכפי שתשולם וכן שכ"ט עו"ד בסך 4,914 ₪.

...

אולם "במסגרת הסיבתיות המהותית- משפטית, אין מנוס מלהתחשב בנסיבות התאונה, במיוחד באלה שהגבירו באופן ממשי את הסיכון של התרחשותה, אם האשם של נוהג הרכב מצביע על ממשות כזאת, אין להירתע מלהיעזר בו במסגרת הסיבתיות" [סעיף 24 לפסק הדין].

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה.

לסילוק סופי ומוחלט, של כל תביעות התובעת נגד הנתבעים, ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 42,000 ₪, נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה וכפי שתשולם וכן שכ"ט עו"ד בסך 4,914 ₪.

השאלה העיקרית העומדת לפתחו של בית המשפט היא מה דינה של תאונה שאירעה בעת נסיעה שביצע עובד מוסך מעבר לשעות העבודה ברכב המבוטח שטופל במוסך; האם דינו של הנהג ברכב כדין המבוטח בביטוח מקיף- שאז אין חברת הביטוח זכאית לחזור עליו בתביעת שבוב? או שמא דינו כדין צד שלישי מזיק, אשר חברת הביטוח זכאית לקבל ממנו שיפוי בהתאם להוראת סעיף 62 (א) לחוק חוזה הביטוח? רקע: בפני שלוש תביעות כספיות בסדר דין מהיר, אשר הדיון בהן אוחד: תא"מ 40960-02-19- תביעה שהגישה חב' גידול ושיווק בע"מ (בעלת רכב איסוזו שניפגע בתאונה) כנגד הנהג ברכב סקודה; והודעה לצדדים שלישיים שהגיש הנתבע כנגד שומרה שביטחה את רכב סקודה בביטוח מקיף וכנגד כלל חב' לביטוח שביטחה את המוסך בביטוח מטריה כאמור, בגין הפסדיה.

תא"מ 25343-01-20 -תביעת שבוב שהגישה הראל חב' לביטוח, המבטחת של רכב איסוזו כנגד הנהג ברכב הסקודה וכן כנגד שומרה אשר ביטחה את הסקודה בביטוח מקיף, לשיבוב בגין תגמולי ביטוח ששולמו למבוטחה בגין הנזק ברכב איסוזו.

...

וכשם שלא ניתן לחזור על המבוטח הרשלן בתביעת שיבוב כך- לא ניתן לחזור גם על הנהג שהורשה לנהוג בו. מהאמור לעיל עולה כי יש לדחות את תביעת השיבוב שהגישה שומרה כנגד הנתבעים 1 ו-2 במסגרת תא"מ 73109-07-19, שכן דין הנתבע 1 כדין המבוטח ולפיכך אני מורה על דחיית התביעה ומחייבת את התובעת בתיק הנ"ל לשלם לנתבעים 1 ו-2 הוצאות משפט ושכ"ט עוד בסך כולל של 4,570 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

דין התביעה בתיק תא"מ 25343-01-20 להתקבל במלואה, בהעדר כל הכחשה של הנזק ולפיכך אני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2 בתיק הנ"ל, יחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 17,036 ש"ח בצירוף אגרת התביעה בסך של 760 ש"ח ובצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

בהתאם לקביעתי לעיל, אני מורה כי ההודעות לצד שלישי שהגיש הנתבע 1 כנגד שומרה חב' לביטוח במסגרת תא"מ 40960-02-19 ובמסגרת תא"מ 25343-01-20 מתקבלות במלואן ובהתאם לכך אני קובעת כדלקמן: אני מחייבת את צד ג' מס' 1 בתיק 40960-02-19 לשפות את המודיע במלוא הסכום בו חויב במסגרת פסק הדין החלקי שניתן כנגדו בתאריך 23.4.20 בסך של 22,292 ש"ח בצירוף אגרת ההודעה בסך של 758 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ש"ח. אני מחייבת את צד ג' מס' 1 בתיק 25343-01-20 לשפות את המודיע במלוא הסכום בו חויב במסגרת פסק הדין זה בסך של 20,786 ש"ח. בצירוף אגרת ההודעה בסך של 760 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,700 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ע.מ.ק. הנדסה בע"מ פסק דין בפני תביעת שבוב בגין ניזקי רכוש בסך של 8,242 ₪ בעקבות תאונת דרכים מיום 25.04.17.

לטענת הנתבעת, אשר היתה במועד התאונה מעבידתו של הנתבע מס' 1 (להלן: "רמי"), אף היא ראתה בו אשם עקרי לתאונה, ואף הגישה נגדו תובענה כספית, בין היתר, בנוגע לאירוע התאונה דנן, בבית משפט זה (תא"מ 7598-02-18).

יצויין כי גם שאהין הבהיר כי הסיטרואן היה רכב שבבעלות מעבידו באותה העת, והוא אף מסר למעבידו את הפרטים לאחר התאונה.

וכבוד השופט עמית בע"א 622-08 (מחוזי חיפה) מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' פרקליטות מחוז חיפה אזרחי (פורסם בתקדין ביום 16.02.09) מוסיף : "המדובר בחזקה המעוגנת בניסיון החיים, ויש האומרים, על דרך ההלצה, כי מדובר בחזקה שאינה ניתנת לסתירה. כאשר ברור שהמבטחת לא שילמה כמתנה או כמחווה או כאקט פירסומי, ההנחה היא, שנתמלאו תנאי התיחלוף, שהרי "מן המפורסמות הוא, כי אין זה מדרכן של חברות הביטוח להעניק מתנות למבוטחיהן" – ע"א 7148/94 הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה, פ"ד נ(4)567" (הדגשה שלי – מ.כ.).

" הינה כי כן, משהוכח בפני כי רמי היה עובד הנתבעת במשך כשנה וחצי, והתאונה התרחשה בדרכו לעבודה, הרי שקמה לה, לנתבעת, האחריות לפצות את התובעת, וזאת אך בשל העובדה, שבינה לבין רמי היתקיימו יחסי עובד-מעביד, והעוולה של רמי בוצעה במהלך הרגיל של העבודה (ע"א 502/78 מדינת ישראל נ' ירוחם ניסים, פ"ד לה(4), 748), (להלן: "פס"ד ניסים"), ת"א (י-ם) 4077/05 הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ נ' עוויסאל ריאד, [פורסם בנבו] וכן בספרו של עדי סומך - תאונות פח ושיבוב רכב, הוצאת נבו, התשע"ג-2013, עמ' 34-36).

...

לסיכום נקודה זו - לאחר ששמעתי את הנהגים, רמי ושאהין, עיינתי בתמונות נזקי הרכבים ובהדגמת התאונה, שוכנעתי כי התאונה התרחשה באופן שבו התרחשה, ואני קובע, אפוא, כי רמי אחראי לקרות התאונה.

סוף דבר – אני מחייב את הנתבעת מס' 2, לשלם לתובעת את הסך של 8,242 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת מס' 2, לשלם לתובעת החזר אגרה בסך 380 ₪, וכן הוצאות העד מטעמה בסך 300 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

מבוא וטענות הצדדים שתי תביעות שבוב מאוחדות בגין ניזקי כלי רכב מתאונת "שרשרת" שאירעה ביום 2.7.2017.

התביעה בתא"מ 13196-04-20, על סך 23,000 ש"ח, היא תביעת מבטחת ובעלת הרכב הראשון נגד מבטחת הרכב השני, וכן נגד המבטחת, הבעלים ונהג הרכב השלישי.

נוסף לאמור, בנוגע למערכת היחסים שבין חברת השכרה לבין צד ג' לו נגרמים ניזקי רכוש באשמת הנהג ברכב המושכר, כפי שנקבע ברע"א 3643/19 ‏בסט קאר חברה לשירותי רכב בע"מ נ' חיימו בע"מ (2.2.2022), חובה על חברת השכרת הרכב לבטח את כלי הרכב המושכרים על-ידה עבור ניזקי רכוש לצד ג', או להתחייב לנהוג כמבטחת לעניין זה. כאמור בפסק הדין "התכלית המרכזית העומדת בבסיס הטלת החובה על חברות השכרת הרכב לבטח את ניזקי הרכוש של צדדים שלישיים אשר נגרמו כתוצאה מפגיעת רכביהן המושכרים, היא למנוע מאותם צדדים שלישיים לעמוד בפני שוקת שבורה ללא יכולת ממשית להיטיב את נזקיהם.". כמו כן, נקבע: "... חברת השכרת הרכב היא מונעת הנזק הזולה והיעילה, וליתר דיוק – זו שיכולה לפעול באמצעות נקיטת פעולות פשוטות בעלות נמוכה על מנת לדאוג לכך שצדדים שלישיים אשר נזוקו כתוצאה מתאונה עם רכבה המושכר, יוכלו להיטיב את ניזקם גם במקרים שבהם הנהג השוכר ייעלם ...". וסוכם: "על רקע האמור, נראה כי הטלת החובה הקבועה בנוהל המפקח על חברות ההשכרה, על שתי חלופותיה, אף מובילה למימוש תכליות ראויות של צדק ויעילות." לפיכך, חובה על חברת ההשכרה לבטח את רכביה המושכרים בביטוח אחריות לניזקי צד ג' גם ביחס לנהיגת נהג שאינו מורשה לנהוג ברכב בהתאם לחוזה ההשכרה.

...

דין טענתו של ועקנין להידחות.

נוסף לאמור, בנוגע למערכת היחסים שבין חברת השכרה לבין צד ג' לו נגרמים נזקי רכוש באשמת הנהג ברכב המושכר, כפי שנקבע ברע"א 3643/19 ‏בסט קאר חברה לשירותי רכב בע"מ נ' חיימו בע"מ (2.2.2022), חובה על חברת השכרת הרכב לבטח את כלי הרכב המושכרים על-ידה עבור נזקי רכוש לצד ג', או להתחייב לנהוג כמבטחת לעניין זה. כאמור בפסק הדין "התכלית המרכזית העומדת בבסיס הטלת החובה על חברות השכרת הרכב לבטח את נזקי הרכוש של צדדים שלישיים אשר נגרמו כתוצאה מפגיעת רכביהן המושכרים, היא למנוע מאותם צדדים שלישיים לעמוד בפני שוקת שבורה ללא יכולת ממשית להיטיב את נזקיהם.". כמו כן, נקבע: "... חברת השכרת הרכב היא מונעת הנזק הזולה והיעילה, וליתר דיוק – זו שיכולה לפעול באמצעות נקיטת פעולות פשוטות בעלות נמוכה על מנת לדאוג לכך שצדדים שלישיים אשר ניזוקו כתוצאה מתאונה עם רכבה המושכר, יוכלו להיטיב את נזקם גם במקרים שבהם הנהג השוכר ייעלם ...". וסוכם: "על רקע האמור, נראה כי הטלת החובה הקבועה בנוהל המפקח על חברות ההשכרה, על שתי חלופותיה, אף מובילה למימוש תכליות ראויות של צדק ויעילות." לפיכך, חובה על חברת ההשכרה לבטח את רכביה המושכרים בביטוח אחריות לנזקי צד ג' גם ביחס לנהיגת נהג שאינו מורשה לנהוג ברכב בהתאם לחוזה ההשכרה.

סוף דבר בת"א 5737-04-20 מנורה תשלם לתובעת את הסך של 135,985 ש"ח, בצירוף אגרת בית משפט ובצירוף שכר טרחת עו"ד בהתאם לתעריף המינימלי.