תביעת שיבוב בגין נזקי רכוש עקב הצפה

לפניי תביעה תיחלוף כספית ע"ס 18,116 ₪ בגין נזק רכוש שניגרם לבית עסק של מבוטח התובעת בארוע מיום 20.3.15 שבו נזלו מים מבית העסק השכן (בקומה מעל) של הנתבעת 1 אל בית העסק המבוטח.

בכתב הגנתן של הנתבעות 2+1 וכן בתצהיר העדות הראשית מטעמן נטען, כי עם חידוש זרם המים לאחר אותה הפסקת מים (ובעת שבית העסק המזיק היה סגור ובלתי מאויש כאמור) גרם הזרם המחודש של המים לברז להפתח, וכך נוצרה ההצפה בכיור (זרמו מיום בחופשיות ובכמות רבה ועלו על גדותיהם בכיור) ולאחריה הנזילה לבית העסק הניזוק.

...

ניתוח מכלול הטענות והראיות מעלה, כי אלה השאלות שבמחלוקת הטעונות הכרעה שיפוטית בפס"ד זה: איזה מהנתבעות אחראיות לאירוע? שאלות משנה: מהי סיבת הנזילה? על מי מוטל נטל ההוכחה הרלוונטי? האם הוכח הנזק הנטען בכתב התביעה? איזה מהנתבעות אחראיות לאירוע? ניתוח מכלול הטענות והראיות הביאני למסקנה, לפיה הנתבעת 1 אחראית בנזיקין באופן בלעדי לאירוע ולפיה לנתבעת 3 אין כל אחריות נזיקית לאירוע.

האם הוכח הנזק הנטען בכתב התביעה? ניתוח מכלול הטענות והראיות הביאני למסקנה, לפיה הנזק אכן הוכח.

סיכום התביעה מתקבלת במלואה נגד הנתבעות 2+1, ונדחית נגד הנתבעת 3.

התובעת תשלם לנתבעת 3 הוצאות משפט בסך 500 ₪ (כפי שיעור שכר עדות שנפסק לעד מטעם הנתבעת 3) וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

תגמולי הביטוח בסך 29,115,054 ₪ שולמו לחברה על ידי VIG, ו-VIG בתורה הגישה נגד המבקשות תביעת שבוב בגין הנזקים שנגרמו מארוע ההצפה.

קיימת עמדה הגורסת כי את ההסתייגות מהמחאת זכויות יש להפעיל כתלות בטיב הנזק, נזק אישי (כגון נזק גוף) לעומת נזק רכושי-כלכלי, וכי הדבר יתן מענה לחשש מפני ניצול לרעה של מצוקת הנפגע על ידי מיסחור התביעה (דויטש, בעמ' 213-212; ראו השוו יצחק אנגלרד, אהרן ברק ומישאל חשין דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית 669-668 (ג' טדסקי עורך, מהדורה שניה מתוקנת ומעודכנת, 1976) (להלן: דיני הנזיקין).

...

משדחיתי את טענות המערערות במישור העובדתי, אוסיף ואומר כי לא מצאתי כי נפלה שגגה במסקנה המשפטית אליה הגיע בית משפט קמא ולפיה העברת זכות התביעה בהסכם רכישה אגב הליך פירוק מרצון נעשתה "מכוח הדין". טענתן המרכזית של המערערות בהקשר זה היא כי מתווה העיסקה שבו בחרו הצדדים – רכישת פעילות להבדיל ממיזוג החברות או הליך של החייאת חברה – חוסם את עבירותה של זכות התביעה הנזיקית לנוכח סעיף 22 לפקודת הנזיקין שזה לשונו: אין המחאה בנזיקין הזכות לתרופה בשל עוולה, וכן החבות עליה, אינה ניתנת להמחאה אלא מכוח הדין.

מהטעמים הנ"ל, איני מקבל גישה דווקנית מעין זו המוצגת על ידי המערערות, ומקובלת עליי מסקנתו של בית משפט קמא כי יש לראות את העברת זכות התביעה באמצעות הסכם רכישה אגב הליך של פירוק מרצון, כהעברת זכויות מ"כוח הדין" לעניין סעיף 22 לפקודת הנזיקין.

סוף דבר, שהערעור נדחה.

לפניי תביעת תיחלוף בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בגין ניזקי רכוש שנגרמו לכלי רכבו.

יש לציין כי אמנם בחלק מהתמונות שצורפו לדוח החקירה מטעם התובעת מיום 17.06.2021 ניתן לראות כי בכניסה למעבר שמתחת לגשר מוצב שלט המזהיר מפני כניסה כאשר המעבר מוצף, אך מדובר בשלוט שהוצב במקום לאחר סלילת כביש האספלט מתחת לגשר.

...

סבורני כי נהג סביר בעל כלי רכב בעל מאפיינים דומים לא היה מסיע את רכבו אל תוך שלולית זו. 8.15.

אני סבור כי בנסיבות העניין, נהג הרכב נטל סיכון בעת שבחר להסיע את רכבו בתוך השלולית, סיכון אשר התממש.

סיכום הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 9.1.

עניינה של תביעה זו בתביעת תיחלוף בגין נזקים שנטען כי נגרמו לתובעים כתוצאה מהצפה בעיר טמרה בין התאריכים 13-14.1.2019.

כעולה מחוות הדעת, בין התאריכים 13-14.1.19 ירדו הרבה גשמים בעיר טמרה וגרמו למספר הצפות במספר מוקדים העיר טמרה וגרמו לניזקי רכוש.

דיון והכרעה בענייננו, המחלוקת נסובה סביב חלוקת האחריות בין העיריה ובין הועדה המרחבית לתיכנון ובניה בגין הנזק אשר נגרם לתובעים בעקבות ההצפות.

...

נוכח האמור, הנני קובעת, כי התרשלה הוועדה בקיום סמכויותיה הסטטוטוריות באופן קיצוני ובלתי סביר ומשכך, יש לראות בה כאחראית במשותף לקרות הנזק.

לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי העירייה והוועדה אחראיות לנזקי התובעים במידה שווה.

סוף דבר: הן עיריית טמרה והן הוועדה המרחבית לתו"ב שפלת הגליל, יישאו יחד ולחוד בנזקי התובעים, כאשר כל אחת מהן תישא במחצית מסכום הנזק כפי שסוכם בין הצדדים מחוץ לכתלי בית המשפט ובהמשך להודעת הצדדים על הסכמי פשרה.

זוהי תביעת שבוב ע"ס 80,596 ₪, בגין נזק רכוש שניגרם לרכב המבוטח על ידי התובעת, בארוע הצפה מיום 1.1.2018 (להלן: "הארוע/מקרה הביטוח").

התובעת טענה כי בעקבות ההצפה, הוערך הנזק שניגרם לרכב המבוטח בשיעור מעל ל- 66% משוויו, וכי על פי תנאי הפוליסה, נאלצה היא לשלם למבוטחת במועדים שונים סך של 56,845 ₪, וסך של 32,087 ₪, וכן נשאה בתשלום שכר טירחת שמאי בסך של 464 ₪.

...

אשר על כן, לאחר עיון בחוות דעת השמאי, ולאחר ששמעתי את חקירתו, ובהעדר חוות דעת נגדית, שוכנעתי כי הוא עשה את עבודתו נאמנה, קביעותיו מבוססות ולא נסתרו, ומקובלים עליי ממצאיו כמו גם מסקנותיו.

לסיכום – אני מקבלת את התביעה כנגד נתבעות 1, 5 ו-6, ומחייבת אותן ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 80,596 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיןום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

התביעה כנגד נתבעים 2, 3 ו- 4 - נדחית.