תביעת שיבוב בגין נזקי רכוש בתאונה בצומת עין המפרץ

לפני תביעה בסך 38,855 ₪, שעילתה פיצוי בגין נזק רכוש שניגרם לאופנוע של התובעת מסוג "קוואסאקי נינג'ה" מ"ר 1448628 (להלן: האופנוע).

בהילכת חנחן נקבע כי זכות קדימה אינה זכות מוחלטת ואין להשתמש בה "בעניים עצומות". בפסיקה מאוחרת להילכת חנחן נקבע, כי אין להבין מכך שכל מי שנתונה לו זכות הקדימה בצומת, חייב להאט או לעצור, רק בשל החשש שרכב חוצה יפר את החוק ולא יציית להוראות התמרור [ראו תאונות פח ושיבוב רכב / עדי סומך, הוצאת נבו (2013), בעמודים 205-207 והאסמכתאות שם].

תמוה בעיני כיצד הנתבע, שהיה במקום מרגע התאונה ועד הגעת הניידת, לא מצא לנכון לבקש פרטיו של נהג הרכב החוסם ואף לא מצא לנכון לרשום מספר לוחית הרשוי של רכב זה במטרה לאתרו, כדי שיאשר גירסתו זו. דברי נהג האופנוע מקבלים חזוק אף מהסקיצה ששרטט הבוחן במקום התאונה, בה ציין רכבים חונים במפרץ החניה, אך לא על המדרכה שבין המפרץ לצומת - מקום בו לטענת הנתבע חנה הרכב החוסם.

...

מקובלת עלי טענת ב"כ התובעת כי לו היה לנהג האופנוע די זמן לעצור כטענת הנתבע - אזי היה לנתבע די זמן להשלים חציית הצומת ופנייתו שמאלה מבלי לחסום הצומת בנתיב נסיעת נהג האופנוע.

מצאתי כי אין מקום לקבל אף לא אחת מטענות ההגנה, בין היתר מן הטעם ששוכנעתי כי גרסת נהג האופנוע אמינה יותר ומתיישבת עם מכלול הראיות.

בהעדר חוות דעת שמאית נגדית או בקשה לחקירה נגדית של שמאי זה, אני סבורה כי חוות הדעת השמאית שהגישה התובעת היא סבירה וראויה.

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה.

כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעת ביחד ולחוד הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 3,500 ₪ בתוספת מע"מ. בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעת 350 ₪ הוצאות העד מטעם התובעת ואגרות המשפט כשיעור תשלומן בפועל.

לפניי תביעה כספית מיום 29.12.16 ע"ס 53,219 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 13.7.16.

מדובר בתביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנידון.

· לנהג הפרטית לא הייתה כל סיבה נראית לעין לסטות ימינה לעבר האוטובוס או לעבר המפרץ שבו היה האוטובוס: ראשית, מדובר במפרץ קצר יחסית שלא אפשר פיסית כניסה של רכב פרטי בו לפני האוטובוס; ושנית, הצומת הקרוב למקום התאונה מרחקו כקילומטר אחד (וגם בצומת זה נהג הפרטית אמור היה לנסוע ישר ולא לפנות ימינה).

...

בנסיבות אני סבור שיש בכך כדי להעיד על רצינות יתר של נהג הפרטית או על מחויבת יתר לגרסתו.

בהקשר למנח הרכבים בזמן התאונה יצוין, כי אני סבור שהאופן שבו המחיש נהג האוטובוס את רגע התאונה אינו סביר: נהג האוטובוס הראה כי ברגע התאונה (והסטייה ימינה של הפרטית) החזית של הפרטית הייתה מאחורי החזית של האוטובוס, ואם אכן כך היה, כי אז סביר מאוד שהפינה הימנית-קדמית של הפרטית הייתה באה במגע עם האוטובוס, אך פינה זו כאמור נקייה מסימני פגיעה.

סיכום התביעה מתקבלת במלואה.

זוהי תביעה ותביעה שכנגד- תביעת שבוב, שעילתן ניזקי רכוש שנגרמו לרכבים, עקב תאונה שהתרחשה ביום 21/2/19 בצומת עין המפרץ.

...

על כן, משנמצא כי גרסת הנהגת מסתברת ואמינה יותר, ורכב התובע פגע ברכב הנתבעים מאחור, מכאן, המסקנה היא, שהתובע לא שמר מרחק מספיק בטרם התאונה, ולכן האחריות לתאונה מוטלת על התובע.

לאור המסקנה, נדחית תביעת התובע ומתקבלת התביעה שכנגד.

לסיום, אני מורה על דחיית התביעה ללא צו להוצאות.

זוהי תביעה – המתבררת בהליך של סדר מהיר – שעניינה תביעת שבוב של הסכומים ששילמה התובעת למבוטחתה בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכב המבוטחת בתאונת דרכים מיום 04/05/2016 שבה היה מעורב.

כאשר היא נסעה ישר לכיוון עין המפרץ ולאחר שחצתה את הצומת היא הרגישה פגיעה ברכבה מצד ימין והרכב שלה "נזרק" שמאלה (באשר למיקום התאונה לפי גרסת עדת התביעה ראו סימון גב' מרמלבסקי על גבי ת/1).

...

משקיבלתי גרסת נהגת הרכב כאמינה עלי, הרי שהמסקנה היא שנהג המשאית במקרה זה נהג ברשלנות ולא נתן זכות קדימה לרכב מבוטחתה של התובעת אף שקיים תמרור המורה על מתן זכות קדימה כעולה מתמונות הפוטו שהוגשו וסומנו כ-ת/1.

לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של – 4,689.6 ₪ (שהם 80% מסכום התביעה), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה, ה-05/12/2017, ועד התשלום המלא בפועל.

כמו־כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של – 1,500 ₪ (כולל מע"מ), וכן הוצאות משפט בסכום כולל של – 1,050 ₪.

בפני שתי תביעות כספיות בסדר דין מהיר בגין ניזקי רכוש אשר נגרמו לתובעת- ש.שלמה רכב בע"מ, בתאונת דרכים שארעה ביום 21.05.2020 בה היו מעורבים שלושה רכבים (להלן: "התאונה" ו/או "תאונת השרשרת"), אשר הדיון בהן אוחד: התביעה הראשונה על סך של 15,510.95 ₪ אשר הוגשה בתאד"מ 16965-02-21 (להלן: "התביעה הראשונה"); והתביעה השנייה על סך של 15,921 ₪ אשר הוגשה בתאד"מ 26135-02-21 (להלן:" התביעה השנייה").

יש לציין כי עדותו של נהג הרכב הראשון, מר נדב לוי, הנה בבחינת עדות מפי "עד נייטרלי", במובן זה שאין לו עניין ממי התובעת תקבל את הפצוי על הנזקים שנגרמו לה במסגרת התביעה השנייה, מאחר שאין חולק כי היא זכאית לפצוי כאמור ממי מהצדדים והנהג אינו זכאי לכל פיצוי מפאת העובדה כי שכר את הרכב מהתובעת במועד התאונה (לעניין זה ראו: ספרו של השופט עדי סומך תאונות פח ושיבוב רכב, נבו הוצאה לאור (2013), בעמ' 270; תא"מ 17676-10-15 ש. שלמה נ' חילל יוסף (16.4.2017), תא"מ 23222-08-15 ש. שלמה נ' ועקנין (31.10.2017)).

נסעתי בצומת עכו לכיוון עין המפרץ, עברתי את הצומת, הצומת הראשונה יש רמזור ראשון ואז צומת אמצעית.

...

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, ההיגיון והשכל הישר מחייבים את המסקנה כי יש לקבל את טענת שתי התובעות בשתי התביעות לפיהם רכב התובעת בתביעה השנייה נפגע עקב פגיעת רכב הנתבעים 1 ו-3 ברכב האמצעי והדיפתו לעברה.

לפיכך, אני מקבלת את התביעה הראשונה כנגד הנתבע, מר אחמד גדבאן, ומחייבת אותו לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך של 15,510.05 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה 08.02.2021 ובצירוף הוצאות המשפט בסך של 781.57 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,859 ₪.

בנוסף, אני דוחה את התביעה השנייה כנגד הנתבע 2 ללא צו להוצאות בנסיבות העניין ולנוכח העובדה ולפיה מדובר בתאונת שרשרת והתובעת הייתה רשאית לתבוע את כל הרכב המעורבים בה ובעיקר את מי שפגע בה ישירות אני מקבלת את התביעה השנייה כנגד הנתבעים 1 ו-3, ומחייבת אותם לשלם לתובעת יחד ו/או לחוד במלוא סכום התביעה בסך של 15,921 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה 11.02.2021 ובצירוף הוצאות המשפט בסך של 784.97 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,932 ₪.