תביעת שיבוב בגין נזקי רכב שנגרמו מנפילת משטחי עץ

לפניי תביעת פיצויים ושיבוב בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעים עקב נפילת ענף של עץ אקליפטוס המצוי בשטח שיפוט של הנתבעת (להלן: "המועצה").

...

בנסיבות אלה, שבהן הוברר שמדובר בטעות סופר וממילא התובע כלל לא נחקר על כך בחקירה הנגדית, הבקשה לתיקון טעות סופר מתקבלת, וגם דין טענה זו של המועצה – להידחות.

סוף דבר – והערת סיום על התנהלות המועצה מכל הטעמים המפורטים לעיל, דין התביעה להתקבל במלואה.

התוצאה היא, כי על המועצה לשלם לתובעים את סכום התביעה בסך 7,461 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, בצירוף האגרה כפי ששולמה, בצירוף החזר הוצאות העד והשמאי בסך 1,670 ₪, בצירוף הוצאות התייצבות לתובע 2 עבור שני דיונים בסך 1,000 ₪ ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

תביעת שבוב עקב נזק שניגרם לרכב שבוטח על ידי התובעת בארוע שקרה ביום 23.2.16.

משטחי עץ שנפלו ממשאית הנתבעת 1, בסמוך לנגריה בבעלות הנתבע 2, נפלו על רכב התובעת וגרמו לו נזקים.

...

פריקה? נראה לי פריקה.

יחד עם זאת, בעמ' 4 שורה 7 אומר הדובר: "נורית, נורית אנחנו שכנים אנחנו," ובכך יש לחזק את המסקנה כי מדובר בשיחה בין המבוטחת לבין הנתבע 2, שכן אין חולק כי הנגרייה של הנתבע 2 היא בשכנות למקום עבודתה של המבוטחת.

לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה כנגד הנתבע 2, ומחייב אותו בתשלום 10,911 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ובתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 2,000 ₪ .

תביעת שבוב בגין נזקים שנגרמו לרכב שבוטח על ידי התובעת עקב נפילת עץ על הרכב ביום 12.12.2013.

בע"א (מחוזי חי') 2661-06-12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור (פורסם בנבו, 30.01.2013), היתייחס בית המשפט לשאלת הנטלים וכך קבע: "אני סבור, שהיה על המשיבה בהיותה הרשות המקומית, שבתחום השטח הצבורי שלה היה נטוע עץ האורן נשוא הדיון, לצפות אפשרות שהעץ עלול ליפול, לקרוס, ולגרום נזק הן לגוף והן לרכוש, מה גם שמדובר בעץ הנטוע בסמוך לכביש שהולכים בו עוברי אורח, ונוסעים בו כלי רכב. אין ספק שחובת ההוכחה לקיומה של רשלנות מוטלת מתחילת ההליך ועד סופו על התובע, אך נטל ההוכחה יכול ויעבור, בהתאם לנסיבות, מצד לצד. המערערת עמדה בנטל ההוכחה הראשוני במובן זה שלא היתה מחלוקת על כך שבשטח הצבורי של המשיבה, קרס ונפל עץ האורן. הוכח, שהעץ גרם נזק למכוניתו של המבוטח, ובגין נזק זה קיבל המבוטח פיצוי לפי תנאי הפוליסה מן המערערת.

...

איני מקבל את קביעת השמאי כי ייתכן ובעת התיקון יתגלו נזקים נוספים שכן מדובר באמירה ספקולטיבית למדיי וכוללנית מדי.

לסיכום: אני מחייב את הנתבעות 2 ו - 4 בתשלום 35,683 ₪ (נזק + ירידת ערך + שכ"ט שמאי) בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ובתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 6,000 ש"ח. החיובים הם לחוד (כל אחת מהן תשלם מחצית).

התביעה כנגד הנתבעת 3 (המדינה) נדחית.

לפניי תביעת שבוב בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכב המבוטח על ידי התובעת ביום 31.5.120186 בנתניה.

כך, לשם ההמחשה, לא הוצג לבית המשפט כל מידע באשר לאופן טפול הנתבעת בעץ לאחר התאונה, האם נכרת על ידה? האם נפל כתוצאה מהתאונה ופונה על ידה מהמקום? האם צד ג' התבקשה לבצע גיזום משמעותי נוסף של העץ, מעבר לגיזום הרגיל הנעשה על ידה? ברור הוא כי מידע זה אמור להיות בידיעתו של המפקח.

אבהיר שההסכם אינו מטיל על צד ג' אחריות מוחלטת לכל נזק שיגרם למאן דהוא כתוצאה מהעצים הנטועים בשטחה של הנתבעת, אלא רק אחריות לגבי נזק או אובדן שיגרמו תוך כדי ביצוע העבודות על ידי צד ג' או בשל מעשה או מחדל של צד שלישי (ראו גם: ת"ק (תביעות קטנות חד') 24778-04-10 רונן כהן נ' עירית חדרה (15.03.2011)).

...

לאור המסקנה האמורה, יש לבחון את חבות הנתבעת לנזק בהתאם לעוולת הרשלנות ולאחר מכן יש לבחון את טענת הנתבעת בדבר אחריות צד ג' לשפותה.

על כן, אין בידי לקבל את ההודעה לצד ג' במלואה.

סיכומו של דבר; אני מורה על קבלת התביעה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 12,735 ₪ כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום.

ההודעה לצד ג' מתקבלת באופן חלקי, כך שעל צד ג' לשפות את הנתבעת בשיעור של 40% מהנזק שנגרם לנתבעת, לרבות בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו.

תביעת שבוב בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכבו של מבוטח התובעת בשל נפילת ענף עץ. ההליך והצדדים לו במועד הרלוואנטי להליך ביטחה התובעת רכב מתוצרת ניסן מ.ר. 8061672 שנת יצור 2010 בבעלות גב' לרינה מישייב (להלן הרכב והמבוטחת) מפני ניזקי רכוש.

שלישית, בעדותה הראשית הצהירה מישייב כי ביום הארוע, עת חנה הרכב סמוך לביתה, נפל עליו ענף גדול של עץ אקליפטוס שהיה נטוע בסמוך, בשטח הצבורי שבאחריותה של הנתבעת, וגרם לרכב נזק כבד [סע' 3-2 ל-ת/1].

...

בהקשר זה מקובלת עלי טענת הנתבעת כי נפילת עץ בתחום שיפוטה אינה מעידה מניה וביה על רשלנות של הנתבעת שגרמה לאירוע ואינה מחילה משטר של אחריות קפידה דה-פקטו על אירועים של נפילת עץ או נפלית ענף מן הסוג שנדון כאן.

(5) קיומו של אירוע קודם ימים ספורים בלבד לפני האירוע דנן, היעדר כל ראיה על פעולה שנקטה הנתבעת לבדיקת אותו אירוע קודם ולמניעת הישנותו – כל זאת בניגוד לאמות-המידה שהנתבעת עצמה הצהירה שהיא מחויבת להן, והיעדר ראיה ממשית לכך שהנתבעת העניקה לעצים שבשדרה ובחורשה טיפול מונע קודם לאירוע אף שלטענת עד הנתבעת יש באמתחתה ראיה על כך – כל אלה מוליכים למסקנה כי הנתבעת לא הביאה ראיות לסתור את תמונת הרשלנות שעלתה מראיות התובעת ומדו"ח המוקד שהוצג.

לא משטר של אחריות מוחלטת יש כאן, אלא קביעת מסקנה בשים לב לראיות שהובאו ולתנועתו של נטל ההוכחה המשני בין הצדדים במהלך הבירור.

סיכומם של דברים על-יסוד האמור לעיל אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 13,482 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (8.11.2012) עד יום פסק-הדין.