תביעת שיבוב בגין נזקי רכב בתאונה מאחור

תביעת שבוב בגין ניזקי רכב מתאונת דרכים שאירעה ביום 24.11.2018.

תובע 2 טען בעדותו בחקירה הראשית כי רכב בנו חנה בצד השני של הכביש, ולא כנטען בדוח החוקר, על פיו טען שרכב בנו חנה מאחורי רכבו.

...

מכוח עקרון תום לב, לא ראוי למנוע מנתבעת 2 להתגונן בטענה שנתבעת 1 מנעה ממנה לברר עד תום (ראו: ירון אליאס דיני ביטוח 990 (מהדורה שלישית, 2016); ת"א (תל אביב-יפו) 42844-05 בולוטין נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (27.3.2006)) סיכומו של דבר, טענת נתבעת 2 להעדר כיסוי ביטוחי הוכחה, ולפיכך נזקי התובעים, כאמור לעיל, יוטלו על נתבעת 1 בלבד.

סוף דבר התביעה כנגד נתבעת 1 מתקבלת חלקית.

התביעה כנגד נתבעת 2 נדחית.

לפניי תביעת שבוב בגין נזק לרכב התובעת, שניגרם בתאונה מיום 19/11/20 (להלן: "התאונה").

נהג רכב התובעת כי נסע בנסיעה ישרה, כאשר נהג רכב הנתבעת, שנסע בנתיב הנגדי, מאחורי משאית, פנה שמאלה, מאחר שבקש לברוח ממנו כדי להמנע מהתנגשות, עלה על אי התנועה.

...

אולם "במסגרת הסיבתיות המהותית- משפטית, אין מנוס מלהתחשב בנסיבות התאונה, במיוחד באלה שהגבירו באופן ממשי את הסיכון של התרחשותה, אם האשם של נוהג הרכב מצביע על ממשות כזאת, אין להירתע מלהיעזר בו במסגרת הסיבתיות" [סעיף 24 לפסק הדין].

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה.

לסילוק סופי ומוחלט, של כל תביעות התובעת נגד הנתבעים, ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 42,000 ₪, נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה וכפי שתשולם וכן שכ"ט עו"ד בסך 4,914 ₪.

תביעות שבוב הדדיות בגין ניזקי רכוש לכלי רכב מתאונת דרכים מיום 11.5.2021 שאירעה בצומת צמח בצפון הארץ.

דיון בטופס ההודעה לכלל מיום התאונה (11.5.2021) נאמר בגירסת נהג כלל: "עצרתי ורציתי לפנות שמאלה. רכב צד ג' הגיע מאחור ופגע ברכבי בצדו השמאלי." (נספח ב' לכתב התביעה).

...

גם המשך עדות נהג כלל ועדות אשתו שנסעה עמו ברכב בשעת התאונה, כמפורט להלן, תומכים במסקנה זו. נהג כלל נשאל כמה זמן היה בעצירה מוחלטת והשיב: "אני לא זוכר, זה היה תוך כדי נסיעה הוא בא אליי מאחורה, לא הייתי בעצירה, לא עצרתי. לא השלמתי את הפרסה כי הוא פגע בי.", כשהופנה לטופס ההודעה על פיו אמר שעצר טרם הפניה, ענה: "זה היה בהמולת הקרב, אני באמת לא יודע מה להגיד לך על זה, אני הייתי תוך נסיעה איטית." כשנשאל אם אותת שמאלה, אמר: "אני לא זוכר, אני מתאר לעצמי שאותתי כי אני נהג זהיר. כמה מטרים קודם הורדתי פועלים במקום בו הם לומדים. התאונה התרחשה לא רחוק מהעיקול ממנו הגיעה המשאית. זה סמיטריילר עם נגרר." (פרוט' עמ' 2 ש' 4-10).

מחצית תביעת כלל (ללא ההוצאות עבור שכר חוקר) היא בסך של 82,287 ש"ח. מחצית תביעת מנורה היא בסך של 55,525 ש"ח. סוף דבר התביעה והתביעה שכנגד מתקבלות חלקית.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסך של 82,287 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.

זוהי תביעת שבוב בגין ניזקי רכוש (רכב) שעניינה תאונת דרכים מיום 19.3.21 בה היו מעורבים רכב המבוטח על ידי התובעת מ.ר. 5175634 (להלן: "רכב התובעת") ורכב הנתבע מ.ר. 8141330 (להלן: "רכב הנתבע").

לא זו אף זו, אין בעדות כפיר בכדי להועיל לנתבע, שכן הוא לא ידע לומר אם הצומת הייתה פנוייה או לא : " הנתבע הגיע לצומת. אני ישבתי מאחור מהצד שליד הנהג. הגענו לצומת הוא המשיך לנסוע כי כנראה ראה את הדרך פנויה. הוא הגיע לצומת עבר אותה ומימינו היה רכב שהיה אמור לתת לו זכות קדימה והוא לא נתן לו זכות קדימה. אחי נאלץ לעצור אחרי שהיה בצומת הוא עצר. אז קיבלנו חבטה" (ראה : פרוטוקול הדיון מיום 19.10.22, עמ' 9, שורות 26-29).

...

לטענת הנתבע, דין התביעה כנגדו להידחות, ובניגוד לטענת התובעת, כי הנתבע הוא זה שסטה מנתיב נסיעתו לעבר רכב התובעת וחסם את נתיב נסיעתו, הרי שמבדיקת מקום האירוע ומיקום הפגיעה ברכבו של הנתבע וברכב התובעת, הרי שהנהגת ברכב התובעת היא זו אשר התרשלה בנהיגתה וכי כתוצאה מנהיגה בחוסר זהירות ובקלות ראש ואי שמירה על חוקי התעבורה נגרמה התאונה.

ביום 10.8.22 התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה נשמעה הנהגת מטעם התובעת, הגב' רוני לוגסי (להלן: "רוני") והיום התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה העיד הנתבע ומר כפיר וייס (להלן : "כפיר"), ולאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה. אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לעצם קרות התאונה, אלא המחלוקת היא בנוגע למי אחראי לה. דיון והכרעה: לאחר עיון בכתבי הטענות ובמכלול החומר המצוי בתיק בית המשפט ולאחר ששמעתי את העדים ואת סיכומי ב"כ הצדדים, ולאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך עדותם, אני קובעת כי הנתבע אחראי בשיעור של 80% לקרות התאונה, אחריות המקימה עילת תביעה ואילו רוני אחראית בשיעור של 20% לקרות התאונה, אחריות שאינה מקימה עילת תביעה והינה בגדר אשם תורם.

אשם תורם מצאתי לנכון להשית על רוני אשם תורם בשיעור של 20% שאינו מקים עילת תביעה, משום שלא שוכנעתי שהיא הייתה ערה מספיק לנעשה בכביש.

לא שוכנעתי כי רוני הייתה ערה מספיק לנעשה בכביש ואף לא שוכנעתי שהיא נסעה במהירות המותרת, שכן לדבריה : "הוא לא הצליח להשלים את הפניה ונעמד מולי במאונך צפרתי ובלמתי והייתי יחסית רחוקה אבל לא הספקתי, הוא פשוט נעמד שם..." (ראה: עמ' 3 לפרוטוקול מיום 10.8.22, שורות 14-16.

בסיכומו של דבר אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 9,296 ₪ בצירוף שכר טרחת עו"ד בסך של 2,300 ₪, שכר העדה בסך 350 ₪, מחצית ראשונה של האגרה בסך של 377 ₪ ומחצית שנייה של האגרה בסך של 379 ₪.

לפני תביעת שבוב בגין ניזקי רכב-רכוש שנגרמו לרכב המבוטח אצל התובעת על רקע תאונת דרכים שארעה ביום 16.11.2021.

הגב' יוליה זנו העידה כאמור כי לפני תחילת הנסיעה לא בדקו שהפנסים ברכב השני תקינים (עמ' 10), והוסיפה כי לדידה הפנסים האחוריים נזוקו עקב התאונה (עמ' 9).

...

בתקנה 342 לתקנות התעבורה נקבע כי "(א) ברכב .. יותקנו שני פנסי בלימה בשני צדי הרכב שאורם אדום והם ייראו .. ובזמן תאורה במזג אוויר נאה ממרחק של 150 מטרים לפחות; .. (ב) מותר שפנס אחורי ישמש גם כפנס בלימה, ובלבד שיהיו בו שני אורות נפרדים ושהאור המראה על בלימה יהיה בעל עצמה חזקה יותר וניתן להבחנה ברורה מן האור האחר". כאמור, על יסוד העדויות והמוצגים שנשמעו והובאו לפניי, אני קובעת כממצא עובדתי כי עובר לקרות התאונה הפנסים האחוריים ברכב השני לא היו תקינים.

לסיכום, הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לקרות התאונה נחלקת בין הנהגים המעורבים.

אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה, בהתאם לשיעור האחריות היחסי.