תביעת שיבוב בגין נזקי רטיבות בדירה שנרכשה מחברת בנייה

לאור זאת, הגישה הנתבעת הודעת צד שלישי כנגד הקבלן שבנה את הדירה – משהב חברה לשיכון בניה ופיתוח בע"מ (להלן: "קבלן הבניין") וכנגד קבלן השיפוצים – "דוידוב פרויקטים" עוסק מורשה בניהולו של מר ציון דוידוב.

לטענת שולחת ההודעה, מששילמה תגמולי ביטוח למבוטח, היא התובעת, קמה זכותה לבוא בתביעת שבוב כלפי האחראים לנזקים בגינם שילמה למבוטח, וזאת לפי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח.

השנייה – ביחס להודעת הצד השלישי כנגד צד ג' 2 קבלן השיפוצים – ככל שיוכח כי שולחת ההודעה חייבת בפצוי התובעת בגין נזקים שגרם קבלן השיפוצים בעת עבודות תיקון ושפוץ שבוצעו על ידו בעקבות ניזקי הרטיבות בדירה (מעבר לניזקי הרטיבות שהתגלו), הרי שאז יהיה עליו לשפות את שולחת ההודעה, בסכום הכסף שהיא חויבה לשלם לתובעת בגין אותם נזקים.

למעלה מזאת, התובעת רכשה מהנתבעת פוליסת ביטוח דירה למקרי נזק מסוימים לרבות מפני סכוני מים, ובידיעתה כי בעת היתרחשות סיכון מים היא תוכל לפנות לנתבעת וכך אכן עשתה.

חרף טענת התובעת בכתב תביעתה, לפיה היא והנתבעת הסכימו על קבלן השיפוצים צד ג' 2 מאחר שההצעה של חברת "נטפים" לתיקון ניזקי הרטיבות לא הייתה ריאלית (סעיף 17 לכתב התביעה), העידה נציגת הנתבעת כי אין שום זיקה בין הנתבעת לקבלן השיפוצים והמבוטחים הם שפנו לנתבעת בדרישה לקבל את קבלן השיפוצים צד ג' 2 במקום חברת "נטפים" (עמ' 30, שורות 3-1 לפרוטוקול).

...

עם זאת, לא עלה בידי התובעת להראות כי דחיית דרישתו, נבעה מתוך ניסיון להתחמק מתשלום תגמולי הביטוח ללא כל נימוק לגיטימי לדחייה, כדי להתיש אותה או להתעמר בה. סיכום התביעה מתקבלת חלקית בהתאם לסעיפים 60-50 לעיל.

ההודעה לצד ג' 2 נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 48,076 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

התובעים רכשו שתי דירות גן סמוכות זו לזו ברח' היובל 78/1 ו -78/2 בנתיבות, על פי שני הסכמים שנחתמו ביום 15.03.10 בין הנתבעת לבין כל אחד מן התובעים (להלן: "ההסכם", או "ההסכמים" לפי העניין).

המחלוקות הטעונות הכרעה המחלוקות אותן יש לברר הן אם כן, במסגרת התביעה, האם אחרו הנתבעים במסירת הדירות אם כן בכמה זמן והאם הדבר מזכה את התובעים בפיצויים, מה הם ליקויי הבנייה שבאחריות הנתבעים והאם עומדת להם הזכות לתקנם או שיש לחייבם בפיצויים, ובמסגרת התביעה שכנגד האם אחרו התובעים לשלם ובכך הפרו הפרה יסודית את ההסכמים והאם נותרו התובעים חייבים לנתבעים תשלום בגין עבודות נוספות ושינויים שבוצעו בדירותיהם.

בחוות הדעת של חברת פלס מטעם התובעים בנוגע לדירה 78/1 סבר המומחה מטעם התובעים כי עלות בדיקת הרטיבות בדירה, ייבוש המילוי ושיפור הגמר בתחתית הקירות היא 12,000 ₪ וככל שתדרש החלפת הריצוף העלות תגיע עד 45,000 ₪.

קזוז הנתבעים טוענים כי התובעת הסתירה מבית המשפט כי הגישה תביעה לביטוח לתשלום סכום של 151,784 ₪ בגין ניזקי הרטיבות אולם קיבלה בפועל 24,573 ₪.

כך עלה ממכתב חברת הביטוח לנתבעת בו דרשה שבוב בגין תשלום זה (נספח נ/5.

נזק לא ממוני התובעים כאמור לעיל, ביקשו פיצוי של 100,000 ₪ בגין נזק לא ממוני בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בשל הליקויים הרבים ובעיקר ליקויי הרטיבות בדירות וזאת בנוסף ל – 100,000 ₪ שהם דרשו בגין האיחור במסירה.

...

התוצאה היא כי לדירה 78/1 התוספות והשינויים עומדים על 15,750 ₪ ולדירה 78/2 על 19,050 ₪.

הצדדים לא הביאו אסמכתאות לטענותיהם בעניין זה ומשיש לקבל את טענת הנתבעים כי הנטל להוכיח את התשלום מוטל על התובעים, אני מקבלת את טענת הנתבעים כי התובעים שילמו סכום של 24,725 ₪ כולל מע"מ בלבד.

סוף דבר הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעים את הסכומים כפי שנקבעו בסעיף 119 לעיל בקיזוז הסכום שנקבע בסעיפים 121 ו- 152 לעיל.

רקע: בפני שתי תביעות כספיות בסדר דין מהיר אשר הדיון בהן אוחד: הראשונה- תביעה בתא"מ 34848-09-19 שהגיש מר אדרי בגין נזקים שנגרמו לו לשיטתו עקב הצפת מים שחדרו לדירתו מדירתו של הנתבע , מר אלי כהן בתאריך 5.12.2018.

במסגרת "תביעת השבוב" הגישה הנתבעת, החברה הקבלנית, הודעה לצד שלישי כנגד ה"ה כהן אלי וורד, בעליה של הדירה הסמוכה ומבוטחיה של "מנורה" לשפותה בגין כל נזק אם וככל ותחויב בו במסגרת התביעה העיקרית.

הנתבעים בתביעת מר אדרי טוענים מאידך בכתב הגנתם כי ארוע ההצפה ארע כתוצאה מפגם ו/או ליקוי בצנרת עצמה ולא כתוצאה מרשלנות ו/או שימוש לא נכון בצנרת ע"י הנתבע 1, שכן הרשלנות מקורה בהתקנת הצנרת ולא בשימוש בה. לפיכך, הנתבעים טוענים כי חובת ההוכחה בדבר העידר הרשלנות רובצת על הצד השלישי, החברה הקבלנית אשר בנתה את הדירות בקשר לארוע והנזק אשר חל עליו הכלל "הדבר מדבר בעדו" בהתאם לסעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין.

לגבי הנזקים הן לדירת התובע והן לדירת הנתבע 1 נערכו חוות דעת שמאיות מטעמה של מנורה על ידי משרד השמאים "לוין את בוטנסקי". כמו כן לגבי דירת התובע בוצע דו"ח של חברה לאיתור ניזקי צנרת ומים ונימצא כי מקור ניזקי הרטיבות בדירת התובע בארוע ההצפה שאירע בדירת הנתבע 1.

טענה זו לא עלה בידי התובעת להוכיח וזאת מכמה טעמים: ראשית- היה על התובעת לבסס טענתה בדבר האחריות לנזק הנטען באמצעות חוות-דעת מומחה אשר יצביע על הקשר הסיבתי בין מעשה או מחדל מצד החברה הקבלנית לארוע הנזק- חוות דעת כאמור לא הוגשה מטעם התובעת, כל שהוגש על ידיה הן חוות דעת שמאית, אשר אמדה את הנזקים לרכוש המבוטח שנגרמו עקב ארוע ההצפה- הא ותו לא! חוות דעת שמאית אינה יכולה ואינה מתיימרת לבסס אחריות של מאן דהוא לנזק, שכן השמאי הנו בעל מומחיות להערכת נזקים ואינו בעל המומחיות הדרושה לקביעת מקורם של הנזקים והאחראיות להיווצרותם- מומחיות המסורה למומחה בתחום ההנדסה.

...

סבורני כי במקום בו לא אפשר בית המשפט הגשת ראיותיו של בעל דין יש לראותו כמי שנמנע מהגשתן ולזקוף זאת לחובתו.

באשר לשיעורו של הנזק יש מקום לקבל את העלויות שנקבעו בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט לגבי תיקון הליקויים, בהעדר כל נימוק של ממש לסטות מהן, וכאשר המומחה מטעם בית המשפט ביסס את העלויות על מחירון "דקל". בכל הקשור להודעה לצד שלישי שהגישו הנתבעים כנגד החברה הקבלנית- הרי שדינה של ההודעה להידחות וזאת מהטעמים אשר פורטו לעיל לגבי דחיית "תביעת השיבוב" אשר כוחם יפה גם להליך דנן בהתאם לכך נדחות גם ההודעות לצדדים רביעיים.

התוצאה מכל האמור לעיל היא שאני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2 יחד ולחוד לשלם לתובע ב"תביעת אדרי" את הסך של 24,230 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק; ובצירוף אגרת המשפט בסך של 758 ש"ח וכן בצירוף הוצאות התובע בגין שכ"ט המומחה מטעם בית המשפט בסך כולל של 2,925 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,500 ש"ח. כמו כן אני מורה על חיובה של התובעת בתביעת השיבוב/ המודיעה בתביעת אדרי בהוצאותיה של הנתבעת סלע בינוי, כדלקמן: שכ"ט של המומחה מטעמה של הנתבעת בסך כולל של 3,744 ₪, חלקה של הנתבעת בשכרו של המומחה מטעם בית המשפט בסך כולל של 3,120 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,500 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום אחרת יש הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

לפניי תביעת שבוב שעניינה ניזקי נזילה שארעה בדירת המבוטח.

מכאן, משאין מחלוקת שלשם הוקמה לצורך ביצוע פרויקט התמ"א שבו ניבנתה דירת המבוטח, ומשעה שמצאתי לקבל שהיא זו שחתמה על הסכם מכר דירה למבוטח, היא זו שמסרה את הדירות ועמדה בחזית מול הרוכשים, הרי שהיא זו שנושאת באחריות לנזקים שנגרמו כתוצאה מליקויי הבנייה שהתגלו.

בנוסף, הוצג לפניי טופס ההודעה למבטחת שבו תועדה גרסת המבוטח בזמן אמת שלפיה "המבוטח אומר שיש רטיבות על הקירות וכתמים, אומר שיש בעיה במערכת הנקוז במערכת רחצה, עשו איתור ב750 ₪". זאת ועוד, לחומר הראיות של התובעת צורפו חשבוניות התיקון מזמן אמת בגין "החלפת אביק חדש באמבטיה" ו"שפוץ בעקבות נזק מים".

אשר לאחריותה של לשם לנזקים המפורטים, הרי שבהיותה החברה הקבלנית שבנתה את הדירה, מוטלת עליה הן אחריות נזיקית לליקויי הבניה והן אחריות מכח חוק המכר לליקויים הספציפיים.

...

לאור האמור, דין טענותיה של לשם במישור של היעדר יריבות להידחות מכל וכל.

זאת ועוד, אומנם בחוות דעת של "נאור גבריאלי שמאים" לא צוין מקור הליקוי אך מר זייברט, השמאי הבודק, אשר נחקר לפניי, העיד שמקור הליקוי צוין בחוות דעת של המשרד שקדמה לחוות דעת מיום 22/22/20 "ושם רשום מוקד הנזק דליפה מאמבטיה". על אף שחוות הדעת הקודמת לא הוגשה, לא מצאתי שלא לקבל את עדותו של מר זייברט באשר לתוכנה, שכן מעיון בחוות הדעת מיום 22/11/20 עולה שגם חוות הדעת מתאריך 11/03/20 שבה לפי עדותו של מר זייברט צוין מקור הליקוי, נערכה על ידי אותו משרד שמאים ושחוות הדעת מיום 22/11/20 נערכה בעקבות הגשת הערעור עליה על ידי המבוטח: "בהמשך לחוות דעתנו מתאריך ה-11/03/2020, ערער המבוטח על הערכתנו באמצעות השמאי הפרטי מטעמו...". מר זייברט הבהיר בחקירתו כי חוות הדעת מיום 22/22/20 שבאה להחליף את חוות הדעת מיום 11/3/2020 "בסך הכל מתמצתת את חוו"ד. יש גם חשבונית על מקור הנזק". בנסיבות אלו, משעה ששתי חוות הדעת נערכו על ידו, לא מצאתי שלא לקבל את עדותו של השמאי באשר לתוכן של חוות הדעת הראשונה "שם רשום מוקד הנזק דליפה באמבטיה" – מסקנה שאכן נתמכה בחשבונית התיקון של "מקור המים" עבור "החלפת אביק חדש באמבטיה". העולה מן המקובץ הוא כי עלה בידי התובעת להרים הנטל המוטל עליה ולהוכיח שהנזק הינו באחריותה של לשם, כגורם שבנה את דירת המבוטח על כל מערכותיה ותשתיותיה ולכן עליה לפצות את התובעת אשר נכנסה בנעלי המבוטח מכח זכות התחלוף, בגין הסכומים ששולמו לו כתוצאה מאירוע הנזק.

סוף דבר לאור כל האמור, דין התביעה להתקבל במלואה וכך אני מורה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 17,381 ₪ בתוספת אגרת משפט בסך 802 ₪ כפי ששולמה בפועל, הוצאות העדים בסך 1,520 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪.

העובדות בקצרה: ביום 22.3.17 חתמו התובעים על הסכם לרכישת דירה מספר 4 בבניין B1, אשר ברחוב מצדה 4 בעיר מעלות במסגרת פרויקט מחיר למישתכן (להלן: "הדירה"), מהנתבעת - חב' ורדים השקעות ונכסים בע"מ (להלן: "ורדים").

התובעים עומדים על כי לנתבעת ו/או לצד ג' אבדה הזכות לבצע תיקונים בעין בדירה, שעה שכל התיקונים שבוצעו, עד למועד הגשת התביעה, היו תיקונים קוסמטיים בלבד, ומתוך רצון שלהן כי תיחלוף תקופת הבדק והאחריות, וכי על התובעים לפצותם בגין ליקויים אלה ובהתאם לקביעת מומחה ביהמ"ש בסך של 54,086 ₪.

עוד טענו התובעים, כי ערך הדירה שרכשו מורדים ירד עקב ליקויים שאינם ניתנים עוד לתיקון, ובין היתר, בגין ניזקי רטיבות וכן ליקויים תיכנוניים שונים.

הנתבעת - ורדים לעמדת ורדים, היא מצאה עצמה שוב בין הפטיש לסדן כתוצאה מפרויקט מחיר למישתכן שיזמה, ושבוצע בפועל ע"י נרשא, זאת משעה שמצד אחד מצויה נרשא, שבנתה לטענת ורדים מאות דירות בפרויקט זה באופן בינוני, באופן שהוגשו נגדה עשרות תביעות מצד דיירים בגין ליקויי בנייה בדירותיהם, ובמסגרתם נאלצת ורדים להגיש הודעות לצד שלישי נגד נרשא בכדי להמנע מספיגת נזקים.

...

אוסיף, כי לאחרונה ניתן פס"ד אשר דן בערעורה של נרשא על חיובה במסגרת עניין אלכסנדרוביץ', ובו נדחה הערעור במלואו (ע"א (חיפה) 20776-01-24 נ.ר.ש.א. לבנין והשקעות בע"מ נ' אלכסנדרוביץ' ואח' (פורסם, 22.2.24) (להלן: "עניין נרשא").

בין היתר, דחה בית המשפט המחוזי את טענתה של נרשא לעניין זכותה לתיקון הליקויים, וראו סעיף 12 שם. נוכח האמור, אני קובע כי יש מקום לפסוק פיצוי לתובעים חלף ביצוע תיקונם של הליקויים בדירת התובעים בעין.

משכך, אני סבור כי סך של 7,000 ₪ יש בו כדי לשקף רכיב נזק לא ממוני זה. הצדדים מופנים לקביעת חברי השופט ש' ארדמן בעניין אלכסנדרוביץ', אשר פסק סכום דומה, וכן לקביעת בית המשפט המחוזי בעניין נרשא, אשר דחה את הערעור גם בנושא זה. לסיום, מצאתי להתייחס גם לטענות הרבות של נרשא, לעניין ניהול הליך מקביל בבית המשפט המחוזי, וטענתה, לפיכך, לקיומו של השתק עילה כלפיה.