כך, נשרפו משטחי עץ רבים במיגרש המשטחים, משרדים וכלי רכב במיגרש אוויס, וכן מבנים תכולה ומלאי במיגרש דלהום.
בסיכומו של דבר, ובהיעדר נתונים וראיות של ממש, אין ליתן משקל של ממש לגירסה זו.
סעיף 39 לפקודת הנזיקין קובע על מי מהצדדים חלה חובת הראיה ברשלנות לגבי אש:
בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה.
במסגרת תביעתה ותצהירה, פרטה מגדל את הסכומים בהם נשאה בעקבות ניזקי השריפה, זאת לאחר הפחתה בגין ביטוח חסר וכן הישתתפות עצמית של המבוטח.
בעניינינו, אכן אין חולק כי מגדל שילמה בעקבות השריפה סכומים המצטברים לסכום התביעה, אולם יש לזכור כי כוחה של המבטחת אינו יפה מכוחו של המבוטח, וכשם שהניזוק נידרש היה להוכיח את שיעור ניזקו בפועל, כך על המבטחת הבאה בנעליו מכוח זכות התיחלוף לעמוד בנטל זה.
אולם אף בלא צורך להדרש לכשל בהוכחת הנזק עליו הצביע ב"כ הנתבע, דומה כי בנסיבות העניין אין מקום להטיל על הנתבע את עלויות כינון הנכס כחדש.
...
אשר לטענות בדבר אשם תורם של מבוטח התובעת, יש לזכור כי הנטל להוכיח זאת מוטל על המזיק (ע"א 663/88 יהודה שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ (12.5.93)) ובעניינו הנתבע לא עמד בנטל זה.
סוף דבר
הוכח באופן המניח את הדעת כי השריפה החלה במגרשו של הנתבע ומשם התפשטה למגרש מבוטח התובעת.
מהטעמים המפורטים לעיל מצאתי להעמיד את הסכום לו זכאית התובעת מאת הנתבע בגין הנזק למבנה על סך 383,626 ₪; בגין נזק לתכולה ולמלאי – סך 492,549 ₪; ובגין שכ"ט מומחים וחוקרים סך של 45,863 ₪.
לאור כל האמור, ישלם הנתבע מר נאסר מורסי לתובעת מגדל חברה לביטוח בע"מ, סך של 922,038 ₪, כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד הגשת התביעה.
