תביעת שיבוב בגין גניבת רכב מחזקת מוסך

ב"כ הנתבעת טען כי משהוכח שהרכב נגנב ואין לנתבעת מידע אודות מי שנהג ברכב המבוטח, אין כסוי בטוחי לתאונה, ודין התביעה כנגד הנתבעת להדחות.

ולבסוף, קיימת פסיקה עניפה ואף הנחיה של המפקח על הביטוח כי במקרים בהם מדובר בעזיבת הרכב מונע לרגע קצר, על חברת הביטוח לשלם למבוטח תגמולי ביטוח בגין גניבתו (ראה פירוט הפסיקה והנחיה בפסקות 41-44 בתא"מ (רמלה) 9817-11-13 הנ"ל).

במקרה שכזה על הניזוק לשכנע את בית המשפט באשר לסיבה לאיחור, וככל שבית המשפט לא השתכנע כי מדובר באיחור מוצדק, יכול זה להורות על הפחתת הפצוי בגין הנזק המוכח, וזאת בהתאם לשיקול דעתו, ואף להורות במקרים מתאימים על דחיית התביעה בשל נתוק הקשר הסיבתי (ראו עדי סומך, תאונות פח ושיבוב רכב (2013) עמ' 117).

לאור האמור לעיל, קרי העובדה כי עסקינן – הן בפניה נ/1 והן בחוות הדעת - בפגיעה בפגוש רכבו של התובע 2, וכן נוכח ההלכה לפיה די לחברת הביטוח לשכנע בדבר סבירות שיקוליה ותום מניעיה בבצוע התשלום, כדי שלא תשלל ממנה זכות השבוב וחזקה כי זו לא שילמה כמתנדבת (ראו למשל ע"א 7148/94 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ. חברת השמירה בע"מ, פ"ד נ(4)567, וכן ט. סומך הנ"ל עמ' 149 ), וכיוון שבנסיבות אלו פעלה המבטחת, התובעת 1, בסבירות ובתום לב ועל בסיס חוות דעת שמאית, להבדיל מהצעת מחיר של מוסך, וכיוון שהעיכוב בבצוע התיקון היה סביר בנסיבות עליהן העיד התובע 2, הנני קובעת כי התובעת 1 זכאית לשיבוב מלא בגין התשלומים ששילמה למבוטח, וכך גם זכאי המבוטח, התובע 2, להשבת דמי ההישתתפות העצמית ודמי הכינון בהם נשא.

...

לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעים את סך הנזק שנגרם להם בתאונה דנן.

לאור האמור לעיל, קרי העובדה כי עסקינן – הן בפניה נ/1 והן בחוות הדעת - בפגיעה בפגוש רכבו של התובע 2, וכן נוכח ההלכה לפיה די לחברת הביטוח לשכנע בדבר סבירות שיקוליה ותום מניעיה בביצוע התשלום, כדי שלא תישלל ממנה זכות השיבוב וחזקה כי זו לא שילמה כמתנדבת (ראו למשל ע"א 7148/94 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ. חברת השמירה בע"מ, פ"ד נ(4)567, וכן ט. סומך הנ"ל עמ' 149 ), וכיוון שבנסיבות אלו פעלה המבטחת, התובעת 1, בסבירות ובתום לב ועל בסיס חוות דעת שמאית, להבדיל מהצעת מחיר של מוסך, וכיוון שהעיכוב בביצוע התיקון היה סביר בנסיבות עליהן העיד התובע 2, הנני קובעת כי התובעת 1 זכאית לשיבוב מלא בגין התשלומים ששילמה למבוטח, וכך גם זכאי המבוטח, התובע 2, להשבת דמי ההשתתפות העצמית ודמי הכינון בהם נשא.

אשר על כן אני מחליטה לקבל את התביעה וקובעת כי על הנתבעת, לשלם לתובעים כדלהלן: לתובע 2 – סך של 1,474 ₪.

פתח דבר לפניי תביעת שבוב, שהוגשה במסלול סדר דין מהיר, בגדרה התובעת, מנורה חברה לביטוח בע''מ, מבקשת להפרע מן הנתבעת, חברה שעיקר עיסוקה בבדיקה והתקנת אמצעי מיגון לרכבים, את תגמולי הביטוח ששילמה למבוטחתה בעקבות גניבת רכבה, וזאת בטענה כי על סמך אישור שהנתבעת הפיקה, כשנתיים קודם ארוע הגניבה ושלימים הוברר כי היה זה לכאורה בגדר אישור פקטבי, בדבר תקינות אמצעי המיגון המותקנים ברכב, התובעת הסכימה לבטח את הרכב ואף שילמה למבוטחתה את תגמולי הביטוח.

מה לה לתובעת להלין או להעלות כנגד רדיו אשרף השגות מהשגות שונות, מקום שלמצער חודש ימים קודם ביצוע תשלום תגמולי הביטוח היא כבר ידעה פוזיטיבית על אודות טענת המבוטחת! המבוטחת פעלה אפוא ברשלנות שעה שלא טירחה משך תקופה כה ארוכה להסיר את המחדל, במיוחד משהרכב היה בבעלותה וחזקתה הבלעדית.

אשר לאי הגעת אשרף למתן עדות במשפט, הוא הסביר כי אף לו אשרף היה מגיע לדיון, הוא לא היה יכול לספק תשובות טובות יותר מאלה שלו, שכן מדובר במוסך המספק מידי יום ביומו שירות למספר גדול של רכבים, וקשה להיזכר בבדיקה שבוצעה לפנים שנים לרכב ספציפי.

...

על כן, ובהינתן הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל, ובוודאי בהצטרפם יחדיו, דין התביעה להידחות, זאת אף לו הייתי צועד כברת דרך ארוכה לטובת המבוטחת ויוצא מנקודת הנחה שאכן אמצעי המיגון לקו בחסר כך שברכב לא הייתה מותקנת קודנית.

אני מורה איפוא על דחיית התביעה.

ויובהר, אומנם חככתי בדעת שמא יש מקום לחייב את התובעת בהוצאות הנתבע, ואולם, החלטתי בסופו של יום שלא לחייבה בהוצאות, כך שכל צד יישא בהוצאותיו.

תביעת שבוב בגין גניבת רכב ע"ס 23,888 ₪.

הינה כי כן – משאין מחלוקת כי הרכב נגנב בהיותו חונה בכביש ליד המוסך ( הפוכו הגמור של מקום סגור ונעול) אין תחולה לכסוי הבטוחי לפי פרק זה. (לעניין של העידר מחלוקת כי הרכב נגנב מהכביש אעיר כי התובעת אינה רשאית לטעון למחלוקת בנקודה זו ,כפי שעשתה בסיכומיה, לאחר שבכתב התביעה טענה ברחל בתך הקטנה כי הרכב נגנב מהכביש).

למוסך לא צמח כל יתרון או טובת הנאה מהשארת הרכב בחזקתו יום נוסף.

...

א.אני מקבל את טיעוני בא כוח המבטחת שהנתבעת לא עשתה מעשה רשלנות או הפקרה.

אשר לטענה כי מדובר בנזק תאונתי, מקובלת עלי טענת בא כוח המבטחת לפיה אין לראות בגניבה נזק תאונתי .

סוף דבר: סוף דבר הוא – שאני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 4,192 ₪.

ברגיל, נזק בגין גניבה בנסיבות בהן נגנב רכב או חלקים ממנו, בזמן שהיה במוסך לצורך תיקון או טפול ברכב, מגיע לפתחו של בית המשפט בתביעה המוגשת ע"י בעל הרכב, או בתביעה המוגשת ע"י המבטחת של הרכב, בתביעת שבוב, לאחר שזו פיצתה את מבוטחה בגין הנזק שניגרם.

גם הסירטון שתיעד את הארוע, והתובע אישר בחקירתו שהוא נמצא בחזקתו, לא הוגש.

...

סוף דבר אני מורה אפוא על דחיית התביעה.

לאחר שלקחתי בחשבון את ההשקעה והזמן שנדרשו לבירור הטענות, את מהות הטענות, את התוצאה הסופית אליה הגעתי ואת התנהלותם של הנתבעים 1,3 ו-4 ביחס לאישור הביטוח הפיקטיבי, אשר על אף שלא היתה לו השפעה על תוצאת ההליך, היתה לו תרומה להארכתו, זאת לצד חוסר הנוחות שמעוררת הפקת האישור, אני מורה על חיוב התובע, מר ג'ורג' ג'רייס, ת.ז. 057017329 בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪, לטובת הנתבע 1 וסכום דומה לנתבעים 3 ו-4, יחדיו.

התובע ישלם לנתבעת 5, חברת תעבורה, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

תביעת שבוב לפצוי בגין גניבת רכב, שבוטח על ידי התובעת ואשר נימסר לנתבעת לצורך תקונו.

לעומת זאת, לגירסת הנתבעת, לאחר שהשלימה את התיקון שהתבקשה לבצע ברכב, היא הפצירה במבוטח לקחת את רכבו לחזקתו עד אשר יתקבלו בידיו המסמכים הנדרשים לבצוע ה"טסט", שכן הותרת הרכב במוסך הקשתה עליה.

לעומת זאת, בדוח החקירה שצרפה התובעת, במענה לשאלת החוקר השיב אור כי: "אני התקשרתי אתמול בתאריך 13.11.19 בשעה 13:00 לשרון ושאלתי אותו אם הרכב מוכן ואפשר לבוא לקחת אותו ואם הוא עשה טסט, שרון אמר לי שהוא לא יודע איפה האוטו, ואז אני אמרתי לו מה זה אתה לא יודע איפה האוטו, ואז היתקשר אלי אחרי דקה ואמר לי שאני לקחתי את האוטו ושאני אבוא עם האוטו, אמרתי לא מה אתה מדבר שטויות מה אני צריך את האוטו[ן] בלי טסט ונסעתי למוסך". ובחקירתו במישטרה, בסמוך לארוע, העיד אור: "והיום בשעה 13:00 התקשרתי לשרון כדי לקחת את הרכב לעשות טסט והוא ענה שהרכב נעלם מהמקום נגנב" אם כן מי הגיע? אור לבדו? אור ביחד עם שמואל? האם ידעו קודם לבואם על כך שהרכב נגנב או שהופתעו לא למצוא את הרכב? האם סברו שהרכב "עבר טסט" או שידעו כי לא "עבר טסט" וכי לא ניתן היה להעבירו "טסט" בהיעדר רישיונות? האם נשלחו הרישיונות יום קודם על מנת ששרון ייקח את הרכב ל"טסט"? או שמא אור הגיע למוסך עם הרישיונות על מנת לקחת בעצמו את הרכב ל"טסט"? ומי היתקשר למי – אור היתקשר לשרון להודיע לו שהרישיונות בידו (הגם ששלח אותם יום קודם) או שמא שרון היתקשר לאור (בדיוק באותו יום) על מנת להודיע לו שהרכב מוכן? תמיהות אלו, בנושאים מהותיים לתביעה מובילות למסקנה כי גרסת התובעת אינה מהימנה ולא הוכחה.

...

לעומת זאת, בדוח החקירה שצירפה התובעת, במענה לשאלת החוקר השיב אור כי: "אני התקשרתי אתמול בתאריך 13.11.19 בשעה 13:00 לשרון ושאלתי אותו אם הרכב מוכן ואפשר לבוא לקחת אותו ואם הוא עשה טסט, שרון אמר לי שהוא לא יודע איפה האוטו, ואז אני אמרתי לו מה זה אתה לא יודע איפה האוטו, ואז התקשר אלי אחרי דקה ואמר לי שאני לקחתי את האוטו ושאני אבוא עם האוטו, אמרתי לא מה אתה מדבר שטויות מה אני צריך את האוטו[ן] בלי טסט ונסעתי למוסך". ובחקירתו במשטרה, בסמוך לאירוע, העיד אור: "והיום בשעה 13:00 התקשרתי לשרון כדי לקחת את הרכב לעשות טסט והוא ענה שהרכב נעלם מהמקום נגנב" אם כן מי הגיע? אור לבדו? אור ביחד עם שמואל? האם ידעו קודם לבואם על כך שהרכב נגנב או שהופתעו לא למצוא את הרכב? האם סברו שהרכב "עבר טסט" או שידעו כי לא "עבר טסט" וכי לא ניתן היה להעבירו "טסט" בהעדר רישיונות? האם נשלחו הרישיונות יום קודם על מנת ששרון ייקח את הרכב ל"טסט"? או שמא אור הגיע למוסך עם הרישיונות על מנת לקחת בעצמו את הרכב ל"טסט"? ומי התקשר למי – אור התקשר לשרון להודיע לו שהרישיונות בידו (הגם ששלח אותם יום קודם) או שמא שרון התקשר לאור (בדיוק באותו יום) על מנת להודיע לו שהרכב מוכן? תמיהות אלו, בנושאים מהותיים לתביעה מובילות למסקנה כי גרסת התובעת אינה מהימנה ולא הוכחה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי שהתובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה ואף מצאתי את גרסת הנתבעת עדיפה על פני גרסת התובעת.

לפיכך, התביעה נדחית.