תביעת שיבוב בביטוח רכב פרטי בין בני זוג

על המדוכה עומדת שאלת חיוב הנתבעת 2, חברת ליסינג והבעלים של רכב הנתבעת בפצוי בגין ניזקי רכוש של רכב התובע, לאור טענת הנתבעת 2 כי הנהגים המעורבים הינם בני זוג וסביר שיכלי הרכב המעורבים הם רכוש משותף ובהתאם להוראות סעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 ולפוליסה התקנית אין "כסוי בטוחי" לתאונה אצל התובעת 1, אשר פעלה כ"מתנדבת" בתשלום תגמולי הביטוח בגין ניזקי רכב התובע ואין לה זכות תיחלוף כלפי הנתבעת 2 בגין הפצוי ששילמה.

בעיניין ע"א (ת"א) 2372/03 סהר נ' הפניקס (31.7.2005) קובע בית המשפט לגבי הגשת תביעת תיחלוף כנגד מבטח של מזיק, בנו של הניזוק, כדלקמן: "אף אני סבורה כי המערערת אינה יכולה לחסות תחת כנפי ההגנה שפרש המחוקק על בן משפחתו של הניזוק, שנועדה למנוע אפשרות של הגשת תביעת תיחלוף ישירה נגד בן מישפחה או עובד "שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי", אך אין צורך בתחכום פרשני מיוחד כדי להסיק שהגדרה זו אינה חלה על חברת הביטוח המבטחת את בן המשפחה".

סעיף 15 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו - 1986 (להלן: "הפוליסה התקנית") מחריג חבות מבטח כלפי צד שלישי בשל ניזקי רכוש, וקובע: "המבטח לא יהיה אחראי לתשלום כלשהוא בגין חבות בשל נזק לרכוש שבבעלות המבוטח או נהג הרכב, או לרכוש הנמצא בביטוחים או בשמירתם של המבוטח או נהג הרכב או אחד מבני ביתם". מטרת חריג זה, כדברי כב' השופט עמית בעיניין בר"ע (חי) 149-06 חזן נ' הראל (7.5.2006) (להלן: "עניין חזן") הוא להבהיר שהפוליסה לא נועדה לבטח ניזקי רכוש של המבוטח עצמו או של בני ביתו הסמוכים על שולחנו.

...

תביעת ההפסדים של התובע 2 בגין השתתפות עצמית בשל הפעלת הפוליסה נתמכת באישור הפסדים שצורף לכתב התביעה, ולא נסתר ואותה אני מקבלת.

סוף דבר לאור כל האמור התביעה מתקבלת כנגד שתי הנתבעות.

כן ישלמו הנתבעות, יחד ולחוד, אגרת משפט ושכר טרחת עורכי דין הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 38910-08-13 המוסד לביטוח לאומי ירושלים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' לפני כבוד השופט יובל גזית התובע: המוסד לביטוח לאומי ירושלים ע"י ב"כ עו"ד עפר בן צבי הנתבעים: 1.מגדל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד יורם דביר ועו"ד יוניק 2.כלל חברה לביטוח בע"מ- נמחקה פסק דין

עניינה של התובענה בשיבוב של תשלומים ששילם ו/או ישלם התובע, לנפגעת בתאונת דרכים, הגב' ג'.א. (להלן: "הנפגעת").

כמו כן, מוסכם כי התאונה התרחשה ביום 14/7/06 כאשר מר א. קרמר נהג בקלנועית והנפגעת ישבה לצדו והקלנועית נפגעה מרכב פרטי אשר בוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת.

ייתכן מצב בו המעסיק/ה י/תבקש או י/תורה לעובד ללוות את בן/בת זוגו/ה לקבלת טפול.

לעניין ההשתק השפוטי ראה גם במקרים דומים: רע"א 7844.06 אילוז נ' ציון (פורסם בנבו 24.12.06) "יש לדעתי לייחס חשיבות ומשקל לעובדה שהמבקש הגיש תביעה לביטוח הלאומי כנפגע איבה; כשלעצמי סבורני, כי ככלל אין אדם בהצהרותיו יכול לאחוז בחבל בשני קצוותיו". וכן ע"א 11416/04 אוחנונה נ' כלל (פורסם בנבו 18.1.07) "ראוי להזכיר גם את כלל ההשתק השפוטי. כלל זה, שנועד בעיקר למנוע שיקולים של מניעת ניצול לרעה של בתי המשפט וקביעת ממצאים סותרים בהליכים שונים, עשוי למנוע מבעל-דין את האפשרות להעלות טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים (ראו רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, תק-על 2005(1) 2711)". האם הקלנועית הנה "רכב מנועי"? אין זו הפעם הראשונה שסוגיה זו מונחת לפתחו של בית המשפט.

...

עניינה של התובענה בשיבוב של תשלומים ששילם ו/או ישלם התובע, לנפגעת בתאונת דרכים, הגב' ג'.א. (להלן: "הנפגעת").

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת ואפרט.

לאור הנימוקים שנסקרו לעיל ובמיוחד הנימוק שיפורט להלן סבורני כי יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה.

זאת ועוד, העובדה שהמחוקק פטר את הקלנועית מחובת רישום ורישוי ואסר באופן עקרוני את תנועתה על הכביש, והגביל אותה ככלל לנסיעה על המדרכה בדומה להולך רגל, מחזקת אף היא את המסקנה כי המחוקק ביקש להשוות בין הקלנועית כפי שהיא מוגדרת בתקנות התעבורה לבין כסא הגלגלים במובנו הקלאסי, ומשכך והיות והקלנועית לא יוצרת סיכון תחבורתי גבוה יותר משעשוי ליצור כסא הגלגלים, אני סבור כי מוצדק לכלול את הקלנועית, כפי שהיא מוגדרת בתקנות התעבורה, במצבי המיעוט בהגדרת "רכב מנועי" בחוק הפלת"ד. כמו כן, פרשנות זו יוצרת הרמוניה חקיקתית ומונעת מצבי חסר ביטוח שעלולים להיגרם במצב בו מצד אחד, אין חובת רישוי ומאידך, יש חובת ביטוח על-פי פקודת הביטוח.

בנסיבות אלו, אני סבור שעקרונות אלו גוברים על "האינטואיציה" שבעזרתה קבע בית משפט קמא כי לא מדובר בקלנועית ככסא גלגלים".

מתוך שהסכומים אינם שונים במחלוקת, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הסך 1,326,245 ₪ מיום 27.11.12 בתוספת ריבית כדין עד לתשלום המלא בפועל.

לנוכח המחלוקות המשפטיות סבורני כי אי התשלום לא נעשה בחוסר תום לב ועל כן יש לחייב בריבית "רגילה" בלבד ולא בריבית ה"הסכמית".

ככל שלתובעת זכות שבוב - האם הוראות הפוליסה של מבוטח הנתבעת מחריגות את הנזק נשוא התביעה נוכח זאת ששני המבוטחים בני זוג נישואים שמתגוררים יחדיו.

הוראות סעיף 15 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו - 1986: סעיף 15 לתקנות הפיקוח על עסקי הביטוח (תנאי החוזה לביטוח רכב פרטי) קובע: "חריגים לחבות כלפי צד שלישי בשל ניזקי רכוש

...

הנתבעת לא המציאה כל תימוכין לעמדה שונה מעמדה זו ועל כן הנני דוחה את טענת הנתבעת לפיה לתובעת אין זכות שיבוב כלפיה.

איני מקבל את טענתה זו של הנתבעת.

סיכום: לסיכומם של דברים, הנני מקבל את תביעתה של התובעת ומחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 15,456 ₪.

כמו כן, הנני מחייב את הנתבעת בהוצאות התובעת בגין אגרת בית משפט וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪ וזאת בהתחשב באופן בו התנהל ההליך דנא כאשר הצדדים חסכו מזמנם ומזמנו היקר של בית המשפט והסכימו ליישב המחלוקת בתיק בדרך של הגשת סיכומים קצרים בכתב.

ומאחר שבמקרה שלנו לא מדובר רק בתביעת תיחלוף (גם המבוטח הניזוק עצמו תובע בתביעתנו את הפסדיו), ומאחר שלא מדובר רק בתביעה נגד מבטחת הצד השלישי המזיק (אלא גם המזיק עצמו נתבע באופן ישיר בתביעתנו) ומאחר שהתובע 2 והנתבעת 1 הם בעל ואשה, מתעוררת שאלת תחולת ויישום הילכת בסט קאר, שלא דנה וממילא לא הכריעה גם במצב מורכב ומיוחד כשלנו.

בהנחה שהילכת בסט קאר הנ"ל חלה, האם קיימת נפקות רלוואנטית לכך שבתיק שלנו לא מדובר בתביעה רק בין חברות ביטוח, אלא גם בין בני הזוג עצמם (הבעל – התובע 2, והאשה – הנתבעת 1).

יצוין כי בעיניין בסט קאר ניתח ביהמ"ש העליון גם את הוראות סעיף 15 לפוליסת ביטוח הרכב התקנית לפי תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו – 1986, וקבע שסעיף זה "מהדהד את הוראת סעיף 62 (ד) לחוק" הנ"ל, ולכן הוענקה גם לו פרשנות זהה ומשלימה, לפיה במקרה טיפוסי כשלנו, שבו הניזוק והמזיק הם בני מישפחה המתגוררים יחדיו ושבו בתאונת הדרכים מעורבים רכבים השייכים לשניהם, אין החרגה של הכסוי הבטוחי.

...

הכרעה לאחר שנתתי דעתי למכלול מסמכי וטענות הצדדים, אני מכריע כך: דין תביעת התובעת 1 (בלבד) להידחות נגד הנתבעת 1 (בלבד).

ומאחר שלפי סעיף 64 לחוק חוזה הביטוח, הוראות סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח הן קוגנטיות (לא ניתן להתנות עליהן אלא לטובת המבוטח, ולא נטען ולא הוכח שקיימת התניה כזו ומכל מקום אני סבור שלא קיימת התניה כזו), איסור זה הינו מוחלט בנסיבות.

דין טענת הנתבעת 2 בדבר היעדר כיסוי ביטוחי (הן כלפי התובעים והן כלפי הנתבעת 1) להידחות.

בפניי תביעת שבוב לניזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת עקב תאונה שאירעה ביום 12/10/10 ברחוב משה דיין באשדוד.

לטענת צד ג'1, עם פרידת בני הזוג סוכם ביניהם כי הרכב נשוא כתב התביעה יוותר בבעלותה ובחזקתה הבלעדית של הנתבעת, וכך היה.

לא זו בלבד, אלא שהחידוש של הפוליסה נערך במהלך חודש מאי 2010, עת היו בני הזוג חיים יחדיו ועדיין לא פרודים, ובהנתן כי שניהם אישרו כי הנתבעת נהגה ברכב מעת לעת יחדיו עם צד ג'1 ואלו עשו בו שימוש משותף, וכי התאונה התרחשה במועד שקדם לגירושיהם, הגם שהיו הם פרודים כחודשיים קודם לכן, הרי מכאן שצד ג'1 איפשר את נהיגת הנתבעת – אישתו - ברכב למרות ועל אף הגבלת גיל הנהיגה עוד במועד שבו השניים חיים יחדיו כבני זוג, ומכאן, עולה כי הנתבעת לא בחנה את פרטי ביטוח החובה והפוליסה ועשתה ברכב שימוש ממש לאחר החידוש שערך בעלה.

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בסיכומיהם, מצאתי להורות על דחיית ההודעה לצד השלישי 1, וכן על דחיית ההודעה לצד שלישי 2 ולצד הרביעי, מן הטעמים שיפורטו להלן.

מכל האמור לעיל יוצא, כי אכן כטענת הנתבעת, צד ג'1 שערך את חידוש הביטוח לרכב שהיה בבעלות שני בני הזוג, ובו נהגו שניהם בזמן שהיו הם בני זוג החיים יחד תחת קורת גג אחת, ציפתה היא בצדק והסתמכה על כך שבעלה ידאג לשניהם לכיסוי הביטוחי המתאים לשימוש המשותף ברכב.

טענתה זו של הנתבעת אין בידי לקבל, שכן את המידע בגין אפשרות חשיפתה לתביעה היה בידה להשיג בעצמה ולא היה במעשה צד ג'1 כדי למנוע ממנה לבחון סוגיה זו 4 חודשים לאחר אירוע התאונה.

סיכום מכל הטעמים האמורים לעיל, יוצא איפוא, כי ההודעה שהוגשה כנגד צד ג'1 נדחית, וכמו כן נדחית ההודעה שהוגשה כנגד צד ג'2 ואף זו שהוגשה כנגד הצד הרביעי.