תביעת שיבוב בביטוח בגין נזקי הצפה

רקע נגד המערערות הוגשה תביעת שבוב להשבת תגמולי ביטוח ששולמו למבוטח מר אברהם ריבלין (להלן: ריבלין) בגין ניזקי הצפה שארעו ביום 26.4.2018 ברחוב אורי בראון בפסגת זאב בירושלים.

...

ככזה ברור שאביוף אינו עד ניטרלי כריבלין, ואולם עדותו שדומה מאוד לעדותו של ריבלין מחזקת את המסקנה שלפיה הסחף נגרם כתוצאה מחצץ וחול שהותירו המשיבות באתר הבנייה.

נוכח כל אמור שוכנעתי שהוכח במאזן ההסתברויות שהקולטנים נחסמו כתוצאה מערימות החול והחצץ שהיו באתר הבניה.

נוכח כל האמור הערעור מתקבל.

השלישית, כי קיים לגבי התביעה השתק פלוגתא וזאת לאור העובדה, כי ביום 27.02.2017 ניתן פסק דין בתיק תא"מ (שלום ת"א) 5875-06-15 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עריית נתניה, על ידי כבוד השופטת חנה קלוגמן (פורסם במאגרים המשפטיים, 27.02.2017), שבו נדחתה תביעת שבוב בגין ניזקי הצפה באותו לילה בנתניה ונקבע, "כי הערייה הוכיחה, כי הכינה את תשתיות הנקוז העירוניות לקראת החורף" (להלן – פסק הדין האחר).

...

בסוף פסק הדין חוזרת כבוד השופטת ומציינת, כי "קיבלתי את עדותו של מהנדס העירייה, אשר לא נסתרה, לפיה לאור מבנה רחוב אין היתכנות לחלול מים מהרחוב לתוך חניון הבניין". בהמשך קבעה השופטת, שהתובעת לא הוכיחה "כי המשאבות בבניין היו תקינות". וממשיכה כבוד השופטת: "למרות ממצא זה המשכתי ובדקתי האם הנתבעת התרשלה במילוי תפקידה והגעתי למסקנה, כי העירייה באמצעות הקבלן נקטה באמצעים סבירים לכדי לצמצם את נזקי ההצפה, וכי לפנים משורת הדין, פעלה כדי לעזור לתושבי הבניין, אשר המשאבה אצלם לא עבדה". וכבוד השופטת מסיימת את פסק הדין במילים אלה: "בתיק הנדון מדובר היה בהצפה בחניון פרטי, אשר נמצא באחריות בעליו, אשר לא הוכח מחד כי עשו את המוטל עליהם, ומאידך לא הוכח כי העירייה התרשלה בתפקידה והתרשלות זו, היא שגרמה להצפה" (עמוד 12 לפסק הדין האחר).

הוא אישר, כי רחוב אלקלעי נסלל מחדש: "בסיבות 2010-2012 ביצעו שם עבודות, ביצעו כביש חדש... אם עשו שינויים זה לא מחלקת ניקוז, זה מחלקת כבישים. יכול להיות. זו מחלקה אחרת לגמרי". העד אישר את ביצוע הנמכת המדרכה: "... אנחנו הנמכנו קצת את המדרכה ופשוט לקחנו את הטרקטור ושחררנו את האדמה... עוד לא קרה אותה כמות גשמים". העד השאל אם: "שמתם לב שקודם הכביש היה בשיפוע בכיוון הנגדי?" והשיב: "אני לא חושב ששינו את הכביש, אבל לגבי כביש אני לא יכול להגיד שום דבר כי זה לא המחלקה שלנו... המדרכה שאנו מדברים שהורידו אותה נמצאת מולו... זה לכיוון הגדר של כביש החוף". העד נשאל: "למה עשו את העבודה של ההנמכה?" והשיב: "אם אנו מקבלים איזה שהוא (כך במקור – א. ס.) הודעות שיש במקום מסוים איזו בעיה, אנחנו מנסים להבין מה אפשר לעשות כדי למנוע את זה, ופשוט ראינו שמה שאנו יכולים לעשות זה קצת להוריד את זה ולתת למים שיותר מהר הם ילכו לכיוון הקיר האקוסטי... ועד 2015 לא היו בעיות ולא היו פניות ולכן לא היה צורך לתת פתרון... אם אין פניה איך אנו יודעים שיש בעיה? המים עלו כשאנו ידענו שברחוב אלקלעי הייתה בעיה אז עשינו את ההנמכה ואת התעלה הזו. פשוט זה מקום הכי נמוך זה רחוב אלקלעי זה המקום הכי נמוך שם". א. מהעדויות עולה תמונה עגומה.

לאור האמור, אני מקבל את עדותו וקובע, כי עדותו משקפת את אשר ארע.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה במלואה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 18,850 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (02.08.2015), בצירוף אגרה כפי ששולמה, ובצירוף הוצאות בסכום של 500 ₪, וכן שכ"ט עו"ד התובעת בסכום של 7,500 ₪ (כולל מע"מ).

אחריות ערייה לנזקים שנגרמו לרכבים עקב הצפה בתקופה גשומה, זו הסוגיה שעליי לידון בה. רקע לפניי שלוש תביעות שבוב מאוחדות, בגין פיצויים ששולמו על ידי התובעת כלל חברה לביטוח בע"מ לשלושה מבוטחים שרכביהם בוטחו על ידה בפוליסת ביטוח מקיף, בשל ניזקי הצפה שנגרמו לרכבים המבוטחים ביום 31.1.13 בתחומי רחובות הנתבעת, עריית נתניה.

...

התובעת טוענת, כי אינה יודעת וכי אין באפשרותה לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו לאירוע ההצפה, הואיל והנזק נגרם על ידי נכס שלנתבעת ו/או למי מטעמה הייתה שליטה מלאה עליו ועצם המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת ו/או מי מטעמה לא נקטו זהירות, יש להחיל על נסיבות המקרה את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" וכי על הנתבעת נטל ההוכחה שלא הייתה לגבי מקרה זה עובר לתאונה התרשלות שתחויב בגינה.

עם זאת אני סבורה שבמקרה של תביעת הקאיה יש לייחס לנהגת אשם עצמי תורם (עפ"י סעיף 68 לפקודת הנזיקין) בשיעור של 15%, כך שבסופו של יום היא תהיה זכאית לפיצוי חלקי בשיעור של 85% בלבד מהנזק הנתבע.

הגעתי למסקנה זו מאחר והתרשמתי מעדותה של גב' גלבוע שהיא לא נהגה בזהירות המצופה מנהגת בתנאי גשם שתוארו והיה עליה לנקוט משנה זהירות בנהיגתה.

סוף דבר לאור כל המקובץ ולאור העובדה שהנזק אינו שנוי במחלוקת לעיל אני מורה כדלקמן: בתא"מ 57662-05-16 אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 20,030 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר עדה כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

מונחת לפניי תביעה כספית על סך 17,054 ₪ שהגישה ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ (להלן – התובעת) נגד המועצה האיזורית חבל מודיעין (להלן – הנתבעת), בשל נזקים שנגרמו לרכב התובעת, ביום 4.1.20, במושב בני עטרות בשל "היקוות מי גשמים". התביעה כאן היא תביעת שבוב.

על כן, יש לדחות את טענת הנתבעת בדבר פטור מאחריות בגין ניזקי הצפה בכביש המדובר.

...

איני מקבל טענה זו. בשום שלב לא מנעה התובעת מהנתבעת את זכותה לחקור בחקירה נגדית את השמאי מטעמה, ודומה כי כל שנדרש מהנתבעת כדי לממש את זכותה לחקירה נגדית, היה לבקש מהתובעת שתוודא התייצבותו של השמאי לעדות.

סיכומו של דבר הנתבעת תישא באחריות בשיעור של 60% מנזקי התובעת, כפי שנתבעו בכתב התביעה.

על כן תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגין הנזק בסך של 10,232 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה.

תגמולי הביטוח שולמו למבוטחת בגין ניזקי הצפה שנגרמו למושכר ביום 4.1.20.

על פי ההלכה, בתביעת שבוב של מבטחת ששילמה למבוטח והיא מבקשת לחזור אל נתבעת שנטען כלפיה כי היא אחראית לנזק, אין מקום להגשת הודעה לצד שלישי של הנתבעת כנגד המבוטחת באותן הטענות העומדות לה כלפי המבטחת.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי יש לקבל את הבקשה ולמחוק את ההודעה לצד שלישי כנגד המבוטחת.

בסופו של דבר נקבע כי למזיקה הנתבעת, אין עילות תביעה עצמאיות נגד המבוטחת.

לנוכח כל האמור, ההודעה שהגישה הנתבעת נגד המבוטחת (צד ג' 2) נמחקת על הסף.