הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), שחקן כדורגל בעברו, שימש במועד הרלוואנטי לתביעה כפשרן בתכנית הרדיו "תוכנית הספורט של ישראל" (להלן: "התכנית"), בהגשת גב' אופירה אסייג, אשר שודרה בתחנת הרדיו 102fm (להלן: "תחנת הרדיו"), המופעלת על ידי הנתבעת 3, וניתנה להאזנה באתר האנטרנט "ONE" (להלן: "אתר האנטרנט") של הנתבעת 2, העוסק בסיקור ספורט בישראל ובעולם.
הבקורת על אופן מינוי תובעי ההתאחדות המשיכה גם לאחר האירועים נשוא התובענה ועל פי נספח ז' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים, בכתבה של משה בוקר מיום 21.5.12 נכתב כי יו"ר ההתאחדות קיבל החלטה משמעותית לפיה התובע 1 וכן עו"ד משה אביבי יסיימו בקרוב את תפקידם, כי יו"ר ההתאחדות לא ימנה את מחליפו של התובע 1, אלא נשיא בית הדין העליון של ההתאחדות שאליו הוא יהיה כפוף, על מנת שלא תהיה כפיפות כלשהיא, ולו למראית עין, בין תובעי ההתאחדות לבין יו"ר ההתאחדות ועל מנת להפחית בצורה משמעותית את הבקורת נגד ההתאחדות וראשיה.
בנסיבות אלה, ראיתי לנכון להעמיד את סכום הפצוי על 1,500 ₪, וזאת בעיקר בשל העובדה שהנתבע לא ראה לנכון לחזור בו, באותה תוכנית או לאחר מכן, מהאמירה לפיה היה בהווה (ולא בעבר) ייצוג של ההתאחדות יחד עם ייצוג קבוצת מכבי פתח תקווה או מישפחת לוזון, ולהסתפק בהבעת דעתו כי גם ייצוג שבעבר פוסל לדעתו מלשמש כתובע ההתאחדות.
...
אינני מקבלת טענה זו. ראשית מדובר בהרחבת חזית שכן טענה ספציפית כזו, לאינטרס של הנתבע לפגוע באופן אישי בתובעים, היה על התובעים להעלות במפורש בכתב התביעה, והם לא עשו כן. כל שטענו בכתב התביעה היה טענה כללית וסתמית של "כוונה לפגוע" כפי שתובעים בתביעות בעילה של לשון הרע מעלים כדרך שגרה.
שנית, אני מקבלת את עדותו של הנתבע לפיה אילו הייתה לנתבע כוונה לפגוע בתובעים באופן אישי, היה מרחיב בעניין זה, וחוזר עליו, בעוד שבעניינינו ההתייחסות לתובעים היתה אגב אורחה, במסגרת ביקורת כלפי ההתאחדות והעומד בראשה, בחלק מזערי מתוך מתוכנית.
אינני מקבלת את טענת התובע כי דבריו של הנתבע היו מתוכננים וידועים מראש לנתבעות 2 ו-3.
