התובעת 2 הנה תאגיד/שותפות מוגבלת שהוקמה לקידום פרויקט טורבינות רוח, על חשבון היזם, על אדמות הקבוץ (להלן: "השותפות").
ביום 17/07/20, היתכנסה האספה הכללית של הקבוץ לצורך אישור הקצאת השטחים כאמור לעיל, אולם בסופו של יום החליטה האספה הכללית שלא לאשר הקצאת השטחים ובכך למעשה סיכלה את קיום הפרויקט.
לטענת התובעות, בכך הפר הקבוץ את ההסכמים שנחתמו עמו.
טיעוני המבקש/הקבוץ
לטענת הקבוץ, הוא חוכר את המקרקעין מושא התובענה מרמ"י באופן המוסדר בחוק יסוד: מקרקעי ישראל וכל פעולה במקרקעיה כפופה גם לחוזי החכירה ולנוהלי רמ"י.
לטענתו, אין חולק כי לצורך הקצאת הקרקע יש לקבל את אישור רמ"י. לצורך אישור רמ"י יש להציג אישור אסיפה כללית של הקבוץ ובמקרה דנן אכן משפנה הקבוץ לרמ"י לקבלת אישור להקצאת הקרקע הוא נידרש על ידה להציג אישור האספה הכללית וזו כאמור החליטה שלא לאשר את ההקצאה כשהתכנסה ביום 17/07/20.
עוד נטען כי הפסיקה הכירה גם בבקורת והתערבות בהחלטות הנוגעות לעניינים פנימיים מובהקים של אגודה שיתופית ומקל וחומר אין מניעה להתערב בהחלטות של האספה הנוגעות להתחייבויות עסקיות חוזיות שנטלה האגודה על עצמה (לעניין זה היפנו המשיבות לפסיקה של בתי משפט מחוזיים שפורטה בסעיף 9 לתשובה וכן לספרם של חיים נועם ועופר נועם - אגודות שיתופיות - הילכות ופסיקה, עמודים 258-259 (מהדורה רביעית 2020)).
למעלה מן הדרוש ולשם הזהירות נטען כי אף אם היה בכתב התביעה סעד שכזה, צריך היה לדחותו לאור העקרון המנחה שבית המשפט ינהג בריסון ובאיפוק בהפעלת ביקורת שיפוטית על החלטת אסיפה כללית של אגודה שיתופית ובפרט במקרה דנן משלא נטענו בתביעה עילות המצדיקות ביקורת (בעיניין זה היפנה הקבוץ לע"א 8398/00 בעיניין כץ הנזכר לעיל בטיעוני המשיבות וכן לפסיקת בית המשפט המחוזי בחיפה בעיניין אופיר בלוך נגד שבי ציון מושב שיתופי (נבו 26/01/11) מבלי לציין את מספר ההליך).
...
דיון והכרעה
לאחר עיון ושקילה סבורני כי יש להיעתר לבקשה חלקית, היינו למחיקת סעד האכיפה בלבד בשלב מוקדם זה של הדיון.
למעלה מן הצורך, ולאחר שקילת טיעוני הצדדים סבורני כי במקרה דנן גם לא מתקיימת , לפי הנטען בתביעה, עילת התערבות בהחלטת האסיפה הכללית.
סוף דבר, הבקשה מתקבלת חלקית.