תביעת שוכר מוגן: שוכר נגד בעל בית

הדייר טען, כי עבודות שפוץ שערך בעל הבית בבניין בו מצוי המושכר (הבניין בו קיים המושכר מצוי כולו בבעלות בעל הבית) הסבו נזקים למושכר ("סדקים בקירות ובתקרת המבנה, רטיבות בקירות, התקלפות טיח וצבע וכן חדירת מים למערכות החשמל"; (סעיף 2 לפסק-הדין)).

חובת תיקון אינה מובאת בפסק-הדין, על כל הכרוך והמשתמע מכך, אף שמדובר בניזוק שהוא דייר מוגן במושכר, והמושכר למעשה מצוי בבעלות המזיק.

שנית – אין להניח, כי פיצוי בסדר הגודל שנפסק (גם כשמתעלמים משעור האשם התורם שייחס בית המשפט לנתבע), נועד להביא לתיקון מקיף ויסודי של תיקרת המושכר, לרבות תיקון שכולל היבטים קונסטרוקטיביים; שלישית – נזכיר כי התובע עצמו, בכובעו כנתבע בתביעה שהגיש כנגדו הדייר (בהליך שבגדרו ניתן פסק-הדין), ציין כי "לא נגרמו נזקים לעסקו של התובע ובכל מקרה הנזקים הנטענים הם בחלקי המושכר המצויים בשימושו הייחודי ולכן הוצאות התיקונים חלות על התובע" (סעיף 8 לפסק-הדין).

...

הוא לא עמד בנטל זה. לא שוכנעתי בכנות תביעתו.

בהתאם לפסק הדין, התובע הוא האחראי העיקרי למצב המושכר (התובע מסתייג מן המסקנה הזו בפסק הדין).

סיכום אשר על כן, התביעה נדחית.

תביעה של דיירים מוגנים כנגד בעל הבית לבצוע תיקונים במושכר.

...

על כן אני מקבל את העדות שמי שביצע את הריסת הקיר בקומת הקרקע הם התובעים ולא כל אחד אחר.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: 1) על הנתבעת להרוס את תוספת הבנייה שעל גג המבנה ברחוב בורוכוב 32 בלוד, על מנת להפחית עומסים מעל המבנה, הפחתת עומסים שתקטין את היווצרות הסדקים.

בעלות תיקון זה יישאו הצדדים בחלקים שווים ביניהם, על פי חוק הגנת הדייר; 5) את ההריסות יש לפנות לאתר מורשה לפינוי פסולת, כאשר גם פינוי ההריסות לאתר זה ייעשה על חשבון התובעים; 6) אם לא ישלמו התובעים לנתבעת את החזר ההוצאות עבור ההריסות והתיקונים, רשאית הנתבעת להגיש כנגדם תביעה כספית.

בפני, תביעה הנסמכת על הסכם שכירות, שהגישו התובעים, שוכרי דירה, נגד בעל הבית המשכיר, הנתבע, לפצוי בגין נזקים נטענים בשל רטיבות שחדרה לדירה השכורה, החזר דמי שכירות בגין חודש בו הדירה נפגעה מהרטיבות, החזרת תשלומי ארנונה, הוצאות ניהול ההליך, וכן – עוגמת נפש.

כמו כן, תובעים השוכרים, התובעים, החזר תשלומי שכירות בגין 3 חודשים ועשרה ימים [משהתובעים עזבו את המושכר והשיבו אותו לבעל הבית], שנטען כי נגבו על ידי הנתבע באמצעות שיקים מעותדים (דו-חודשיים) שנמסרו לו כבר בפתח השכירות; וכן, דורשים התובעים - ביטולו של שיק ביטחון על סך 10,000 ש"ח. בתיק זה שתי שאלות משפטיות מרכזיות: האם בנסיבות ענייננו היתה לתובעים זכות חוזית לבטל את הסכם השכירות ולהפסיק את השכירות? האם זכות זו היא תלוית הפרה יסודית שלא תוקנה, או שיש בהסכם גם אפשרות לסיימו בהודעה שאיננה תלויה בסיבה (בשל הוראת ס' 8ב' להסכם, הסותרת הוראה שב-ס' 8א' לאותו הסכם)? אם אכן היה הביטול כדין – מהי, בנסיבות, ההשבה לה זכאים התובעים, ומהו שיעור הפצוי הראוי בגין הנזק שניגרם לתובעים (ניזקי נזילות למושכר), ככל שניגרם, בגין ההפרה או הרשלנות הנטענת בעניינינו - בין שהובילה לביטול ובין שלא? ההסכם לכתב התביעה צורף "הסכם שכירות בלתי מוגנת" על שם המשכיר, הנתבע, בגין השכרת דירה ברמת גן (להלן: "ההסכם" ו-"הדירה", בהתאמה).

...

לסיכום, הנתבע ישיב לתובעים סך של 10,900 ₪ [10,000 ₪ ועוד 900 ₪, כאמור לעיל].

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה - בחלקה.

אני פוסק כי: הנתבע ישלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך כולל של 18,400 ₪.

בפניי תביעה כספית שהגיש דייר השוכר דירה בדיירות מוגנת, כנגד בעל הבית בשל תיקונים שנידרש לבצע בדירה.

...

תוצאת האמור יש לדחות את התביעה גם במקרה בו הייתי קובעת כי הנתבעים לא מילאו את אחריותם בהתאם לסעיף 68 לחוק הגנת הדייר ולא דאגו לאיטום הגג.

עם זאת שעה שמצאתי לדחות התביעה וקבעתי כי האחריות לתיקון נזקי הרטיבות איננה מונחת על כתפי הנתבעים, אין לחייבם גם ברכיב זה. סוף דבר התביעה נדחית על כל רכיביה.

התובע ישלם לנתבעים 1 ו-2 הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪.

תביעה של דיירים מוגנים כנגד בעל הבית לבצוע תיקונים במושכר.

...

סבור אני כי קבלת חוות דעתו של מר פלדמן חורצת את גורלה של תביעה זו, ועל הנתבעת לתקן את הליקויים כדלקמן: את התפוררות הבטון בתחתית פודסט חדר המדרגות (סעיף ו' לחוות דעת בקשר למחסן); לתקן התפוררות השלח של המדרגות בחדר המדרגות; בכניסה למבנה, בסמוך לשער הכניסה, יש לתקן את התפוררות העמוד עד לחשיפת הזיון, כמפורט ברישא של עמ' 6 לחוות הדעת של מר פלדמן; לתקן סדקים מעל קיר פודסט בחדר מדרגות; לתקן ההתנפחות בשליכט בחדר השינה הסמוך למטבח.

הוצאות משפט: לאור חוות דעתו של מר פלדמן כי רוב רובם של הליקויים הינם כתוצאה ממעשי התובעים עצמם, ורק ליקויים מינוריים הינם באחריות הנתבעת, סבור אני שיש לחייב את התובעים לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תןצאת פסק הדין הינה כדלקמן: על הנתבעת לתקן את הליקויים המפורטים בסעיף 39 לפסק הדין בתוך 90 יום מהיום.

ככל שלא ישלמו התובעים את ההשתתפות בעלות התיקונים בהתאם לדין, רשאית הנתבעת להגיש כנגדם תביעה כספית; התובעים, ביחד ולחוד, ישלמו לנתבעת כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.