במקרה דנן, רשומים על השטר פרטי אביו ואימו של הנתבע 2, אך נראה כי בפועל קיימת רק חתימה אחת של אמו של הנתבע, היא הנתבעת 1 (להלן- הנתבעת)
סעיף 22 לחוזה קובע כי במקרה של אי תשלום דמי השכירות או כל תשלום אחר לפי החוזה, או אי פינוי המושכר במועד, יהיה המשכיר רשאי לגבות את הבטוחות הנ"ל, כדמי נזק קבועים ומוסכמים מראש, בלי צורך בהוכחתם, בלי לפגוע בזכותו לתבוע ולהוכיח דמי נזק גבוהים יותר.
הכלל הוא כי הטוען כי מסירת השיק הייתה על-תנאי, חייב להיתמודד עם שתי חזקות העומדות למי שתובע על-פי השטר: (א) חזקת המסירה כדין, העולה מהוראותיו של סעיף 20(ג) לפקודה, לפיו שטר שיצא מחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך חזקה שנימסר על-ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח הפוכו של דבר.
סעיף 22 לחוזה השכירות נוקט בלשון ברורה: "נקבע בזאת בין הצדדים כי במקרה של אי תשלום מדמי השכירות או כל תשלום אחר הקבוע בהסכם זה וכן במקרה של אי פינוי המושכר במועד הקבוע לכך, יהא המשכיר רשאי לגבות את הבטוחות הנ"ל, כדמי נזק קבועים ומוערכים מראש, בלי צורך בהוכחתם.."
בע"א 8506/13 זאבי תיקשורת ואחזקות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ נפסק: "נקודת המוצא הנה כי הסכמת הצדדים לכלול בחוזה ביניהם סעיף פיצויים מוסכמים ללא הוכחת נזק הנה הסכמה לגיטימית ותקפה מבחינת דיני החוזים. כך עולה במפורש מחלקו הראשון של סעיף 15(א) לחוק הקובע כי "הסכימו הצדדים מראש על שיעור הפיצויים...יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק".
בהמשך נפסק כדלקמן:
"סעיף 15(א) לחוק קובע במפורש כי הפיצויים המוסכמים ייפסקו בהתאם למה שסיכמו הצדדים מראש וללא הוכחת נזק. לפיכך נקבע בפסיקה כי הנפגע לא נידרש להוכיח שניגרם לו נזק בשיעור העולה בקנה אחד עם סעיף הפיצויים המוסכמים, ויתרה מכך הוא אף לא נידרש להוכיח כי נגרם לו נזק כלשהוא. זאת ועוד, הפצוי המוסכם ייפסק (כל עוד הוא מקיים יחס סביר לנזק שניתן היה לצפותו במועד כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה, כפי שיוסבר להלן), אף אם יוכיח המפר כי הנזק שניגרם בפועל היה נמוך ממנו, ואף אם בפועל יוכיח כי לא נגרם בפועל נזק כלל. "
כפי שכבר הובהר, ככל שהנתבע ביקש להוכיח כי יש להפחית את סכום הפצוי המוסכם, היה עליו להעלות טענה זו, כמו גם לעמוד בנטל ההוכחה בעיניין זה, אך הדבר לא נעשה.
מכאן כי התובעת זכאית לגבות את השטר, כאשר מובן כי אינה זכאית לכפל פיצוי, ויהיה עליה לשלם את החוב לועד הבית מתוך הכספים שיתקבלו על פי פסק דין זה.
למעשה ניתן לסיים את הדיון בכך, אך אדון גם בטענה נוספת של התובעת הנוגעת לאי השבת מצב המושכר לקדמותו.
...
סוף דבר:
הלכה פסוקה היא כי הנתבעים בתביעה שטרית הם שנושאים בנטל ההוכחה להוכיח את עילת ההגנה וכן בנטל השכנוע (ראה דיני שטרות, י. זוסמן מהדורה שישית עמוד 257).הנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו.
אשר על כן אני דוחה את ההתנגדות.
אני מורה על צירופו של מר יוסי אליהו נושא תעודת זהות מס' 52199684 כחייב בתיק ההוצאה לפועל, זאת חלף הנתבעת 1, אשר תימחק כחייבת מתיק ההוצאה לפועל.
