תביעת שוטרים להכרה בהשכלה אקדמית לצורך תמריץ

בפני בית הדין תביעת התובעים, שוטרים במשטרת ישראל, אשר שרתו בתקופות שונות, וחלקם משרתים בתפקיד חוקרי מז"פ. תפקיד זה כונה בעבר "טכנאי מז"פ" ולאחר מכן כונה "חוקר זירה" ו-"חוקר מז"פ". תביעתם היא לתוספת שכר בגין השכלה אקדמית המכונה "תמריץ 20% לבעלי השכלה ישימה" (להלן: תוספת תמריץ 20%).

על כן טענו התובעים כי מאחר וההכשרה זהה לחוקרי מז"פ ולחוקרים ומשום שמרבית התובעים עברו מחוקרי מז"פ לתפקיד חוקר מבלי שנדרשו לכל הכשרה נוספת מאבחנה משוטר אחר שלא עבר קורס חוקרים ולא יכול לעבור ללא הכשרה נוספת, אזי הזהות בקורס הראשוני מחייבת הכרה גם באותה השכלה ישימה לצורך תמריץ 20% מאחר ומדובר באותה הכשרה לתפקיד.

...

משכך, נדחית טענת האפליה.

מכל מקום התביעה הוגשה בחלוף זמן רב מטבלת 2008, אולם בכך כשלעצמו אין לגרוע מכל מה שהוכח לגופו של עניין ואשר בגינו נדחית התביעה.

מכל מקום על פי הפסיקה בית הדין לא יתערב בשיקול דעת מקצועי זה. לאור כל האמור לעיל, נדחות טענות התובעים בכל ההיבטים והנושאים נשוא המחלוקת.

בהתאם ביקשו התובעים סעד הצהרתי המכיר בזכאותם לתוספות שכר אלו וסעדים כספיים הנלווים להצהרה זו. את הדיון בפסק הדין ניפתח בהצגת הצדדים והרקע העובדתי לתביעה; ומשם נפנה לבירור זכאותם של התובעים לסעדים המבוקשים בתביעות.

במהלך מדיניות להגבלת ההכרה בלימודים אקדמיים לצורך הקמת זכאות לשכר בדרוג המח"ר, לבד מאותם מצבים בהם ההשכלה האקדמית ישימה לתפקיד אותו ממלא השוטר בפועל - פורסם נוהל נוסף בחודש מאי 2001.

הוראות המעבר קובעות כי שוטר שאינו קצין, אשר החל את לימודיו לפני 1.11.99, יזכה להכרה בלימודים בתוספת תמריץ של 20% משכרו.

...

" סיכומו של דבר, הנחיית הממונה על השכר מספטמבר 2009, מעניקה לשוטר המחזיק בתעודת השכלה תורנית גבוהה פסולה ואשר נהנה מהטבות שכר על בסיס אותה תעודה פסולה, את הזכות להטבת שכר אישית בשיעור של 30% משיעור הטבת השכר שקיבל על בסיס תעודת ההשכלה התורנית הפסולה, וזאת בתנאי שלא פעל לקבלת התעודה הפסולה בדרך של עבירה או "בדרך בלתי כשרה אחרת". על רקע הדברים האמורים, ניגש לעובדות המתייחסות לתובעים נשוא פסק הדין, אשר ישמשו בסיס לדיון והכרעה בזכותם של התובעים לסעדים המבוקשים על ידם.

לטעמנו טענה זו, טענת ההפליה, עלתה ונדחתה במפורש בפסק הדין אלחננוף ולעניין זה אין לנו אלא להפנות לפסק הדין כדלקמן: "תיקון פגם מהותי בהתנהלות בלתי תקינה של הרשות, הסוטה ממדיניותה אינו מצמיח טענה לגיטימית לפי הפרט, כי זכות או ציפייה רכושית שקנה ייפגעו אם לא ימשיך לזכות בהטבות כספיות אשר משולמות תוך חריגה מן הדין ומן הנוהל.

סוף דבר, התביעה נדחית.

לפנינו תביעה לביטול החלטת הנתבעים לשלול את ההכרה בתעודות השכלה תורנית גבוהה שהוענקה לתובעים, שוטרים במשטרת ישראל, ולהפסיק את תשלום הטבות השכר המשתלמות להם בגין תעודות אלה.

המישטרה הכירה בתעודות ההשכלה התורנית הגבוהה כשוות ערך לתואר אקדמי לצורך דרוג שכר.

בשנת 1999 החליטה המישטרה לערוך שינוי בנהליה, וכך תואר השינוי בפרשת אלחננוב: "במהלך שנת 1999 החליטה המישטרה להפסיק להכיר, לצורכי שכר, בלימודים אקדמיים ולימודים שווי ערך לכך, לרבות לימודים תורניים גבוהים, ולהגביל הכרה זו רק לאותם מקרים בהם ההשכלה ישימה לתפקיד בו משמש השוטר בפועל. בכך, הופסק תשלום תמריץ של 20% מן השכר לבעלי השכלה אקדמית שהשכלתם אינה ישימה לתפקיד בו הם משמשים (חוזר מיום 23.3.99). ביום 31.5.01 פורסם נוהל לפיו החל מיום 1.6.01 תופסק ההכרה בלימודים תורניים גבוהים לצרכי שכר, אלא למי שהדבר נוגע לעיסוקו. בנוהל נכללו גם הוראות מעבר, אשר קבעו כי שוטר שאינו קצין שהחל בלימודיו לפני 1.11.99 יזכה להכרה בלימודים בתוספת תמריץ של 20% משכרו, ואילו מי שהחל בלימודים לאחר 1.11.99, לימודיו יוכרו ללא התמריץ האמור". יש לציין כי בהתאם לאמור בפרשת אלחננוב, הוראות מעבר אלה לא נועדו, בין על פי לשונן, ובין על פי הגיונן, להכשיר הכרה בלימודים תורניים שלא עמדו מלכתחילה בתנאים הבסיסיים של הנוהל וההנחיות המשטרתיים הנוגעים להכרה בהשכלה תורנית גבוהה לצורך דרוג שכר והטבות.

...

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את טענת התובעים באשר לאפלייתם מול חבריהם בצה"ל. בטרם נעילה מצאנו לנכון להבהיר כי המדובר בענייננו בכספי ציבור שיש לעשות בהם שימוש עפ"י דין ולמטרות מוגדרות בלבד.

יפים לענייננו הדברים שהובאו בפרשת אלחננוב, שם נקבע: "...ככל שהתברר שההכרה בזכאות השוטרים לקבל הטבות שכר אינה מתיישבת עם התנאים והדרישות על פי נוהלי המשטרה, כי אז לא רק שהגורם המוסמך רשאי לבטל את ההכרה שניתנה, אלא שחובה עליו לעשות כן, כגוף ציבורי, הפועל מכח הדין, האחראי ליישום מדיניותו על פי הדין. שאם לא כן, התוצאה היא כי כספי ציבור ימשיכו להשתלם למי שאינם זכאים לכך, וזו פעולה שאין להתירה. תשלום הטבות שכר בידי רשות מינהלית, ביודעין כי הדבר אינו עולה בקנה אחד עם התנאים המוקדמים שנקבעו לצורך זכאות בתשלום כזה, מהווה פעולה שהרשות מנועה מלעשותה, בהיותה מופקדת על כספי ציבור ועל השימוש בהם אך למטרות להן הם יועדו. מקום שמתברר כי כספים משולמים על ידי הרשות שלא כדין, ותהא הסיבה לכך אשר תהא, על הרשות להורות על הפסקת תשלומם לאלתר". סיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

חרף קביעותיו הנחרצות של בג"ץ בפרשת אלחננוב, בחרו התובעים להגיש את תביעתם זו. יחד עם זאת ובשים לב למכלול הטיעונים, החלטנו שלא לחייב את התובעים בהוצאות משפט בסכום משמעותי.

התובע עתר לחייב את הנתבעת להשיב לו את הסכום שלא שולם בגין תמריץ 20%, החל מחודש אפריל 2015 ואילך, עד למועד סיום עבודתו אצל הנתבעת -בעתיד.

תואר אקדמי שנרכש בארץ מטעם מוסד ישראלי להשכלה גבוהה שקבל הכרה, עפ"י חוק המועצה להשכלה גבוהה".

בתע"א (י-ם) 2910-09 מוטי דקל נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל ואח' נדחתה תביעתו , עת שירת כשוטר סיור בתפקיד סייר, לקבלת תוספת של 20% בשכרו בגין השכלתו האקדמית.

ביום 31.5.09 שלח סנ"צ ארבבוף דוא"ל לייעוץ המשפטי של הכנסת (נספח 1 לכתב התביעה) ובו ציין: "1. בריכוז הנחיות של משטרת ישראל בדבר שינוי כללי אקדמיזציה נקבע כסעיף – 5 דורות של מעבר סעיף קטן (ב) "מגוייס אקדמאי בעל השכלה ישימה למקצוע שזוכה בעבר ב-20% תמריץ ע"פ נוהל אמ"ש שבסימוכין ו', מתוגמל עם גיוסו למקצוע זה בגמול ב' סוגים מוגדלים תוספת אקדמאית 3-6% ובתמריץ 20% ובתנאי שהחל הליך גיוסו לפני 1.10.08.

...

התובע הפנה לחוות דעת מטעם הלשכה המשפטית בעניינו אשר ממנה עולה קושי בטענה שהפרסום מקים חזקת ידיעה ולפיה: "בהתאם למפורט לעיל, אני סבורה כי לגבי תשלומי היתר ששולמו לרס"ר עדיקא עד לפרסום מכתבו של סנ"צ יעקב ביולי 2012 – דרישת ההשבה היא בלתי צודקת, והמלצתי היא לוותר על דרישת החוב שנוצר בתקופה זו. אשר לתקופה שלאחר פרסום מכתבו של סנ"צ יעקב (היינו מיולי ועד היום) – כאן הדברים מורכבים יותר ואין בידי לתת המלצה חד משמעית אך גם כאן ספק בעיני אם ניתן לייחס לרס"ר עדיקא ידיעה בכוח או בפועל לגבי הטעויות שנעשו בחישוב שכרו כמפורט לעיל" (סעיף 32 לחוות הדעת)(דגש ש.ש.).

(1)   בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש];מיום 5.8.1971 (1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עבודה, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עבודה או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו; (1ב) תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה; בסיכומיו בקש התובע לבסס את תביעתו הנזיקית על סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ומשכך כאמור לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בעילה זו. זאת ועוד, במסגרת ההליך, התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק ממוני או שאינו ממוני בגין התנהלות הנתבעת, מצג השווא ושינוי מצבו של התובע לרעה, ומשכך אף התביעה החלופית לפיצוי נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

פניותיו נדחו במכתב מטעם היחידה לתיכנון שכר באגף כח אדם המישטרה מיום 20.8.98, שכותרתו: "תואר אקדמי המוענק ע"י מוסדות להשכלה גבוהה בחו"ל - הטבות שכר" (נספח 3 לכתב התביעה), ובו פורטו כללי זכאות למתן הטבות שכר הנובעות מקבלת תואר אקדמי שנלמד ע"י מוסדות בחו"ל, והוראות מעבר המתייחסות למועד תחילת הלימודים ומועד סיומם.

התואר הוענק על ידי מוסד אקדמי המוכר לצורך כך. על פי הכללים המפורטים במסמך 1998 ורשימת המוסדות המצורפת לו כנספח ב', הכרה במוסד האקדמי בו למד התובע, בוטלה בחודש פברואר 98 בהתאם לתיקון 11 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, תוך שנקבעו הוראות מעבר הקובעות, כי רק מי שהחל ללמוד לפני 1.9.98 וסיים עד לתאריך 1.3.01, זכאי להכלל בדרוג המהנדסים.

כללי דור המעבר קובעים כי אנשי מישטרה אשר היו בשירות והחלו לימודיהם לפני 1.11.99 וזכאותם לתואר הוכרה עד 1.10.01 ועונים לכל שאר כללי הזכאות לקבלת דירוג מהנדסים ותמריץ יתוגמלו בהתאם לכללים הישנים.

...

בנוסף קבע בית הדין הארצי כך: "במהלך הדיון הובא בפנינו נוהל, מיום 10.03.03, שמסדיר אפשרות של פניה לוועדת חריגים של אנשי משטרה אשר נפגעו מהוראות המעבר בקשר לסיום לימודים אקדמאיים והחלת דירוג המהנדסים עליהם. נוהל זה לא הובא לידיעת המערערים, לפי טענתם. ב"כ המדינה טען כי מהוראות הנוהל עולה שאין הן חלות על הנסיבות של המערערים. גם אם טענה זו נכונה, והדבר אינו עולה לכאורה מהוראות הנוהל, הרי שלא ברור מדוע נקבעה ועדת חריגים לקבוצה אחת ולא לקבוצה אליה משתייכים המערערים, כתוצאה משינוי הכללים בנושא. על רקע זה מצאנו לנכון להמליץ למשטרה כי תשקול לזמן את המערערים לוועדת חריגים על מנת לשמוע את הנסיבות המיוחדות שלהם." בתאריך 17.8.16 פנו התובע ומר לביא לראש אגף משאבי אנוש במשטרה, בבקשה לאשר תגמול לפי דירוג המהנדסים במסגרת וועדת חריגים.

לאחר שבחנתי את טענותיו של התובע, לא מצאתי כי בוועדת החריגים נפלו פגמים היורדים לשורשו של עניין, ולהלן אנמק.

לא שוכנעתי כי נפל פגם בכך שבראש הווועדה לא עמד ראש אגף משאבי אנוש.

סוף דבר – התביעה נדחית.