תביעת רשלנות רפואית: בקע דיסק בגב המותני

בשנת 2018 הגישה המערערת תביעה להחמרת מצב.

צלקת ניתוחית באורך 10 ס"מ בגב מותני, לא דבוקה ליסוד וכל תנועה גורמת לכאב, ומוסרת שאינה מסוגלת לעלות על מיטת הבדיקה.

יש לציין שב-CT ב01.09.15, אובחן בלט דיסק מרכזי המשיק לשק בגובה 5-L4L ושינויים מבניים בפצטים ב1-S5L. ב-CT ב19.01.16 בוצעה במיון בבית חולים נהריה עקב כאבי גב עם הקרנה לרגל ימין בו אובחן שוב בלט מרכזי באותו גובה 5-L4L. ב-MRI ב29.01.16 אובחן פרוטרוזיה דיסקלית בגובה 5-L4L עם לחץ על השק ופרוטרוזיה ב1-S5L מימין.

MRI ב17.08.17: שיפור קל בפרוטורוגיה ב5-L4L, החמרה בבקע דיסק 1-S5L. ב05.09.17 עברה ניתוח שני לדיקומפרסיה וקיבוע.

בית הדין הארצי קבע, כי "הועדה קבעה כי בחומר הרפואי שעמד בפניה ישנו תעוד לתלונות על כאבי גב כרוניים והפניות לצורך קבלת טפול. מדובר בקביעה רפואית אשר בית הדין לא מוסמך להתערב בה" (סעיף 16 לפסק הדין).

אשר לטענות להתנהלות פסולה של הועדה, מצג שוא, רשלנות, תרמית והטעייה: אין לבית הדין אלא לחזור על קביעת בית הדין הארצי לעבודה שלפיה הטענה נטענה בצורה כוללנית, ללא פירוט ודינה להדחות.

...

דין הטענה להידחות.

אשר לטענות להתנהלות פסולה של הוועדה, מצג שווא, רשלנות, תרמית והטעייה: אין לבית הדין אלא לחזור על קביעת בית הדין הארצי לעבודה שלפיה הטענה נטענה בצורה כוללנית, ללא פירוט ודינה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

רקע וטענות הצדדים בפני תביעת נזיקין בעילת רשלנות שהביאה לידי תאונת עבודה.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל. על פי חוות דעת מומחה התביעה, התובע סובל מנכויות רבות: 10% בגין שבר בשתי חוליות, 20% בגין הגבלת תנועת גב, ו- 3% צלקת בשורש כף היד.

לתובע פגיעות קודמות לרבות שבר מרוסק בגובה חוליה L1 וכן בקעי דיסק בגובה חוליות L4 , L5 בנוסף לנזק נורולוגי.

עפ"י חוות הדעת הרפואית, הפציעה גרמה לשברים בשתי חוליות ומהגבלה בתנועות עמוד השידרה המותני כמפורט לעיל, בנוסף לאי כושר זמני מלא מיום פציעתו למשך שנה אחת ושיעורי נכות צמיתה.

...

תחת זאת, גברה הנטייה שלא להיעתר לבקשות שמטרתן סילוק תובענות על הסף, ולעשות כן במשורה, מן הטעם שיש ליתן לתובע את יומו בבית המשפט, כשחסימת דרכו לערכאות מהווה פגיעה בזכות חוקתית.

לאחר עיון מעמיק בכלל המסמכים והטענות, סבורני כי ראוי לחייב את התובע במתן ערובה להבטחת הוצאות הנתבעות, אולם לא בסכום שדרשו הנתבעות אלא בסך של 10,000 ₪ (והשווה לסכום שנפסק ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, נח(5) 865 (2004).

המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים בדואר רשום ניתנה היום, כ"ט תשרי תש"פ, 28 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.

ושוב : ".. אך העקרון שביסוד העברת נטל השיכנוע מתפרס לא רק על מחדלים בעריכת רשומות רפואיות ובשמירתן כנדרש. הוא מתפרס גם על רשלנות בעלת אופי שונה, אשר גורמת לכך שנפגעת האפשרות של התובע להוכיח את עילת תביעתו. כך גם במקרה של רשלנות מצד הנתבע באי-קיומן של בדיקות רפואיות, אשר לוּ בוצעו היו יכולות להצביע על הגורמים לנזק. רשלנות כזו גם היא עשויה להעביר את נטל השיכנוע אל שכמו של הנתבע."( ע"א 9328/02 מאיר נ' לאור, פ"ד נח(5) , 54, עמ' 64 (2004).

בהיקשר זה חשוב להדגיש כי לפני ניתוח זה בוצעה בדיקת CT בה עיין ד"ר רז ועליה עמד ד"ר גורן בחו"ד. לפי בדיקה זו, כפי שציין ד"ר גורן בחו"ד, הודגם בקע דיסק הגורם ללחץ על קדמת השק הדורלי עם הצרות משנית, ממצא המצדיק היתערבות ניתוחית ולגישת ד"ר גורן אף הסרת הדיסק באופן מלא.

מכאן, כדי להעביר את הנטל לנתבע יש להוכיח אי ביצוע הבדיקה שהיה בתקופה הרלוואנטית מקובל לבצעה וגם הקושי הנובע ממחדל זה בהוכחת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק – דבר שלא נעשה במקרה זה. ושוב, כדי להחיל דוקטרינה זו יש להוכיח קיומה של עמימות עובדתית, שליטת הנתבע בראיה ואשמו באובדנה, וקשר סיבתי בין הראיה שאבדה לעמימות שנוצרה בשל אובדנה - היינו רלוואנטיות בדיקת ה - MRI למחלוקת, וזיקה כזו לא מצאתי במקרה זה. התובעת הוסיפה וטענה, כי הנתבעת נימנעה מרישום נתונים המאפשרים בחינת ביצוע הניתוח, ובעיקר אין זכר בתעוד הרפואי לכמות שנכרתה והוצאה מהדיסק לשם שיחרור הלחץ בניתוח הראשון.

מנגד, פרופ' מירובסקי בבדיקתו לתובעת מצא כי היא סובלת מהגבלה בינונית בתנועות הגב המותני בגינה הוא קבע נכות רפואית בשיעור 20% בתאם לסע' 37(7)ב' לתוספת, וגם מנויריטיס תוצאה של ההידבקויות וההצטלקויות כפי שניתן למצוא לא אחת, כך הוא סבור, בעקבות ניתוחי גב בהתאם לסע' הליקוי 29(6) לתוספת.

...

למרות האמור, בשים לב לגילה של התובעת ולכלל הנתונים אני סבור כי זה מקרה המתאים לפסיקתו של פיצוי גלובאלי בגין הגריעה בכושר ההשתכרות, העזרה וההוצאות הנובעות מהנכות הקשורה לניתוח השני בסך 100,000 ₪.

לאחר שעיינתי בסיכומי התובעת הבחנתי בכך ששאלת הניכוי לא זכתה להתייחסות כלשהיא, מכאן בהחלטתי מיום 1.10.21 ראיתי מיוזמתי ליתן לתובעת הזדמנות להשלמת טיעון וכמובן זכות התגובה לנתבעת.

סוף דבר מכל האמור, מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 300,000 ₪, ושכ"ט בשיעור 20% והמע"מ. במקרה זה אין כל הצדקה לפסיקת הוצאות משפט לטובת התובעת, שכן בשל ההפרזה בתלונותיה ובנזקיה לא ניתן היה לקדם ולסיים הליך זה ללא חקירת המומחים, שמיעת העדים ומתן פס"ד זה. הסכומים ישולמו לתובעת באמצעות ב"כ תוך 45 יום מהיום.

]השופט נ' הנדל: מונחים לפנינו שני ערעורים באיחוד דיון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ה' ח'טיב) בת"א 687/06, אשר דחה את תביעת המערער לפיצויים נגד המשיב בגין רשלנות רפואית.

הניתוח לא תאם את מצבו הרפואי, לפיו היה זקוק לייצוב עמוד השידרה המותני ע"י חגורת גב תומכת וקיבוע של החוליות המותניות התחתונות.

נקבע בחוות הדעת כי המשיב התרשל בהחלטתו לבצע ניתוח כריתה של הדיסק במרווח הבין חולייתי L5-S1 על אף הממצאים הניוניים שהצביעו על קיומה של מחלה שהיא חשוכת מרפא,.

לאחר שבחן את התמהיל הראייתי שהונח בפניו, לרבות שלוש חוות דעת המומחים הרפואיים, עדותו של המערער ועדותו של ד"ר חכים, מנהל המחלקה האורתופדית במשיב, קבע בית המשפט את הממצאים העובדתיים הבאים: במשך מספר שנים סבל המערער מכאבי גב אשר הקרינו לרגל ימין; במהלך שנת 2001 החמירו הכאבים והוא אושפז מספר פעמים במשך 10 חודשים, במהלכם קיבל טפול שמרני ונערך בירור אודות מקור הכאבים; צלום ה-CT הדגים בקע ימני פרוץ בגובה החוליות L5-S1; הטיפולים שקבל המערער לא היטיבו את מצבו והוא המשיך בסבלו.

...

העולה מהמקובץ, כי הכאבים עליהם מצביע המערער אינם תוצאה של טיפול לקוי או ניתוח "מיותר" אלא תולדה של שינויים ניווניים מהם סבל, ללא קשר לביצוע.

המערער הסכים למינויו, והשגותיו - אם בכלל - צריכות היו להיערך בסמיכות לזמן המינוי ולא לאחר קבלת התוצאה שבוודאי איננה מקובלת עליו.

סוף דבר.

כאבי הגב של התובע החמירו, כך נטען, ובהתאם הוא פנה למרכז הרפואי לגליל בנהריה (להלן: ''בית החולים נהריה'') בשל כאבים בגב תחתון והגבלה בעמוד שדרה מותני.

בדיקת CT מיום 12.09.2017 הדגימה אי סדירויות בלוחיות הסמוכות ומרווח דיסקאלי מוצר קל בחוליות 11-12T; בלט דיסק אחורי מרכזי בחוליה S1 עד L5; בקע דיסק מרכזי עם לחץ מינימלי על קדמת השק התקאלי בחוליות 4-5L. ביום 30.07.2018, התובע עבר בדיקת EMG אשר במסגרתה נמצאה עדות לגל F של עצב אולנארי מאורך (דבר שמחשיד על פגיעה שורשית ב- 6-7Cמשמאל) ועדות לגל F של עצב פרונאלי מאורך (דבר שמעיד על פגיעה שורשית ב-4-5L מימין).

מכל האמור מצאתי כי התובע לא הניח תשתית ראייתית בסיסית התומכת בטיעוניו כי נפגע בנסיבות אשר תיאר בכתב תביעה, בעדותו לפניי ו/או בגירסאות השונות אשר מסר לגורמים הרפואיים ולמל"ל. התובע גם לא עמד בנטל ההוכחה הנידרש, ולו לכאורה, כי הנתבעת התרשלה או כי רשלנות הנתבעת היא אשר גרמה לנזקיו.

...

מכלל הראיות שהוגשו שוכנעתי כי לא ניתן לייחס את פגיעתו של התובע לאותה "פעולה" של "סגירת קלמרות" כפי שטען.

סוף דבר: במקרה שלפנינו, נסיבות התאונה לא הוכחו, כך גם לא הוכח כי התובע נדרש להפעיל כוח חריג, או כי נדרש לפעול באופן חריג המסכן את גופו.

בהתאם – ומכלל הנימוקים אשר הובאו לעיל, התביעה נדחית.