תביעת רשלנות רפואית נגד רופא, קופת חולים ומשרד הבריאות

בשנת 2013 הגישה התובעת נגד משרד הבריאות את התביעה הנוכחית - תביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים "בני ציון". בתביעה נטען כי לא היו אינדיקאציות שהצדיקו את ביצוע הניתוח השני, וכי כתוצאה מהתרשלות הצוות הרפואי של בית החולים, ניכשל הניתוח ונגרמה לתובעת נכות רפואית בשיעור 60%.

בהתאם למתווה האמור, נפנה תחילה לבחון האם הוכחה רשלנות בבצוע ההליך הרפואי על-ידי הנתבעת, קרי - על-ידי בית החולים "בני ציון". רשלנות בהליך הרפואי - ההלכה הפסוקה בית המשפט העליון קבע כי קיומה של חובת זהירות מושגית של רופא "זהו כלל גדול ביחסי רופא-חולה" (ע"א 9656/03 עיזבון מרציאנו נ' ד"ר זינגר (פורסם בנבו, 21.4.2005)), אולם חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת בכל מקרה, בהתאם לנסיבותיו.

עוד נקבע בפסיקה כי חובתו של רופא הנה להפנות מטופל לבצוע בדיקות הנדרשות על פי התסמינים להם טוען המטופל ואשר יש בהן כדי לשלול או לאתר את הבעיה ממנה הוא סובל, וזאת גם כשאין חשד קונקריטי באשר למחלה מסוימת דוקא (ע"א 10776/06 בראון נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית (פורסם בנבו, 30.9.2009)).

...

עם קבלתה לבית החולים, ביום 14.6.2009, הוחתמה התובעת על "טופס הסכמה לניתוח" (ת/20), בו נכתב: "לאחר שקיבלתי הסבר מפורט בעל-פה מד"ר .... על הצורך בביצוע ניתוח LAPAROSCOPIC NISSEN'S FUNDIPLICATION לרבות על התוצאות המקוות, על הסיכונים ודרכי הטיפול החלופיות האפשריות בנסיבות המקרה, לרבות הסיכויים והסיכונים הכרוכים בכל אחד מהליכים אלה, והבדיקות והטיפולים הכרוכים בכך, אני נותן/ת בזה את הסכמתי לביצוע הניתוח כאמור לעיל ..". בתחתית המסמך חתם ד"ר באסל חאג', שבאותה עת התמחה במחלקה הכירורגית בבית החולים, על ההצהרה הבאה: "אני מאשר/ת שהסברתי בעל-פה לחולה/לאפוטרופסו של החולה את כל האמור לעיל בפירוט הדרוש וכי הוא/היא חתם/מה על הסכמה בפני, לאחר ששוכנעתי כי הבין/נה את הסברי במלואם". באותו מועד חתמה התובעת אף על "טופס הסכמה להרדמה". התובעת ופרופ' מטר העידו על המפגש ביניהם שקדם לניתוח, ביום 19.5.2009.

משהגעתי למסקנה שהוכחה הסכמה מדעת, אין צורך להידרש לשאלת הקשר הסיבתי בין היעדר הסכמה לבין נזק שנגרם לתובעת ולסוגיית פגיעה באוטונומיה.

התוצאה משלא הוכחה רשלנות של הנתבעת ומשהוכח קיומה של הסכמה מדעת לביצוע הניתוח השני, דין התביעה להידחות.

אשר על כן, הנני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

מדינת ישראל- משרד הבריאות באמצעות ב"כ עו"ד שושנה גלס פסק דין תביעת רשלנות רפואית בגין תסביב אשך שהוחמץ.

התביעה בגין רשלנות רפואית הוגשה מלכתחילה הן כנגד קופת החולים והן כנגד בית החולים (מדינת ישראל).

הכרעה כעולה מהתעוד הרפואי התובע הגיע ביום 27.1.13 לרופא קופת חולים, ד"ר קאסם עדי, אשר אבחן CYSTITIS ACUTE (דלקת בדרכי השתן) ורשם לו אנטיביוטיקה מסוג ציפרודקס.

...

ביום 10.9.19 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה אליו הגיעו התובעים (התובעת 2 היא רעיית התובע) עם קופת החולים לפיו התביעה כנגדה נדחית תוך שהוסכם כי "ככל והתביעה כנגד הנתבעת 2, מדינת ישראל – תמשיך להתנהל יהא זה בגין חלקה של המדינה בלבד ...". בכתב התביעה נטען לרשלנות באבחון תסביב האשך ובטיפול בו. בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2 נטען כי התובע פנה לבית החולים 3 ימים לאחר תחילת האירוע במועד שאינו מאפשר הצלת אשך שכבר עבר נזק ונמק בלתי הפיך.

כפי שיפורט בהמשך, לאור המסקנה אליה הגעתי, מתייתרת ההכרעה בהתנגדות האמורה.

התוצאה היא שהתובעים לא הוכיחו קיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק.

אמנם מאחר ומסקנה זו לא נדרשה לתוצאת פסק הדין נמנעו שני השופטים הנוספים להביע עמדתם לעניין זה. עם זאת, נראה כי עמדתו של השופט עמית משקפת התבטאויות נוספות בפסיקה.

לנוכח כל האמור התביעה נדחית.

ענייננו בתביעת רשלנות רפואית נגד שירותי בריאות כללית בטענה כי בעקבות טפול רשלני של הנתבעת בתובע נגרמו לו נזקים נוירולגיים משמעותיים.

בין לבין, ביקשתי את עמדת המומחית וביום 30.1.22 הגישה המומחית את התייחסותה בה ציינה כמפורט להלן: המומחית עבדה כשכירה בקופ"ח כללית בשנים 1978 – 1986, ובשנים 1988 – 2001; משנת 2001 ועד 2019, עת יצאה לגימלאות, עבדה כמנהלת המחלקה הנוירולוגית בבית חולים הגליל, ומעסיקה היה משרד הבריאות; משנת 1990 עובדת כרופאה במכבי ונותנת ייעוצים פרטיים בלבד לכל מטופל; מאז שנת 2001 אין כל יחסי עובד-מעביד בינה לבין הכללית.

ביום 11.5.22 השיבה המומחית: "[...] אני כתבתי חוות דעת מטעם קופות החולים ומטעם משרד הבריאות בשנים האחרונות. חוות הדעת במשרדי מתויקות לפי שם התובע בלבד. אינני יכולה לפרט במדויק כמה ומתי נתתי חוות הדעת מטעם קופות החולים וכמה חוות דעת נתתי מטעם בתי החולים וכמה חוות דעת נתתי בהתאם למינוי של כבוד השופטים מבתי המשפט. במידה ובכל זאת אתבקש לבצע זאת, אצטרך לעבור על כל חוות הדעת שנתנו בשנים האחרונות ואפרט לכבוד השופטת במדויק." למען הסדר הטוב, נתתי לצדדים זכות תגובה גם לדברים אלה.

...

חרף האמור לעיל, ועל אף מידת הזהירות הרבה שננקטת על ידי בית המשפט בבוחנו את הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המפורטות בבקשת התובע ונוכח עמדת המומחית עצמה, אין מנוס מפסילת חוות הדעת.

אני סבורה כי בנסיבות אלו קיים קושי של ממש לאמץ את חוות הדעת של מומחית בית המשפט.

לאור כל המפורט לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה, בנקודת האיזון שבין הגשת הבקשה באיחור ניכר מצד התובע ולאחר שגילה את תוצאות חוות הדעת לבין החשש הממשי לפגם משמעותי, זהו המקרה בו מתקיימות אותן נסיבות חריגות היורדות לשורשה של חוות דעתה של מומחית בית המשפט כך שאין מנוס אלא לפסלה.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת.

בנסיבות העניין, ומשהתובע לא הראה כל נימוק להגשת הבקשה לאחר שגילה על תוצאות חוות הדעת, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"א 30014-11-17 לפני כבוד השופטת חדוה וינבאום וולצקי התובעים 1. עיזבון המנוחה ש. א. פ. ז"ל 2. ל. פ. 3. ד. פ. 4. מ. א. 5. מ. ש. 6. ב. פ. ע"י ב"כ עוה"ד שחר דור ואח' הנתבעים 1. טרם אשדוד – רדם רפואה דחופה מיזמים ע"י ב"כ עוה"ד ליאור פרי ואח' 2. קופת חולים מאוחדת – הסתיים בפשרה 3. משרד הבריאות מדינת ישראל – הסתיים בפשרה פסק דין

התובענה הוגשה בעילת רשלנות רפואית כנגד 3 גורמים רפואיים שטיפלו במנוחה בסמוך למותה.

הוא גם לא עקב אחרי לחצי הדם שלה לאורך השהות שלה בטר"מ. היה על הרופא בטר"מ להפנות את המנוחה לטפול בבית חולים ורצוי בבית חולים שמכיר אותה שכן במצבה ברור שהיא נידרשת למיומנות רפואית גבוהה מזו שיש לרופא במוקד.

...

על כן המסקנה כי היה מקום לחשוד כבר בספסיס בעת הביקור בטר"מ לא נתמכת בכל נתון שהוצג.

לסיכומה של נקודה זו אני קובעת כי הטיפול במנוחה במוקד טר"מ לא חרג מסטנדרט התנהגות וטיפול סביר של רופא במוקד.

סוף דבר דין התביעה כנגד טר"מ לדחייה.

על פי הנטען בכתב התביעה רופאי קופת החולים כללית (להלן – "הנתבעים 1,3-5") התרשלו בטיפול הרפואי שנתנו לתובעת בכך שעל אף שהתובעת הלינה בפניהם על כאבים בשד ימין, כאשר בהיסטוריה המשפחתית שלה ישנם מקרים של סרטן השד, התובעת לא הופנתה על ידם לבצוע בדיקת ממוגרפיה והסתפקו בהפנייתה לבדיקת סונר שדיים ובדיקת כרורג שד בלבד, זאת למרות שכבר בחודש אוגוסט 2015 ציינה הנתבעת 4 ממצא של גוש בשד ימין.

בהיעדר חוות דעת רפואית כאמור, יש למחוק את התביעה כנגד הנתבעים על הסף.

באשר למסמך מנציג קבילות הציבור במשרד הבריאות אליו הפניתה התובעת בכתב התביעה ולבקשתה, יובהר כי אכן, במכתב זה נרשם כי כבר בתחילת הבירור נכון היה לבצע בנוסף לבדיקות שבוצעו גם בדיקת ממוגרפיה, וכי אין ספק כי הגידול הממאיר היה קיים בשד כבר בבדיקה הראשונה, כ- 3 חודשים לפני איבחון המחלה.

...