רקע עובדתי והליכים קודמים
בחודש פברואר 2008 פנתה המשיבה הפורמאלית (להלן: התובעת) למרפאתו של המבקש, רופא שיניים במקצועו (להלן: המבקש), אשר הציע לה תכנית לשקום קבוע של הפה והלסת.
בית המשפט קבע כי "במועד ההצטרפות של הנתבע ל-MPS הוא כבר ידע שיש בעיה בכיסוי הבטוחי באליהו, מאחר שהוגשה נגדו תביעה אחרת בבית משפט השלום בתל אביב (ועוד לפני כן הוא קיבל מכתב דרישה)". אציין כי מסיבות השמורות עם המבקש, האירגון לא צורף כצד להליך.
אליהו הגישה לבית המשפט המחוזי ערעור על חבותה על פי הפוליסה במסגרת הודעת הצד השלישי, ואילו המבקש הגיש ערעור שכנגד, הנסב על האשם התורם שיוחס לו.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעורים, למעט טענה אחת שנטענה על ידי אליהו, ולפיה יש להפחית מסכום השיפוי דמי הישתתפות עצמית בסך 10,000 דולר, בהתאם לקבוע בפוליסה.
בקביעתו זאת, הסתמך בית המשפט השלום על תשובותיו של המבקש בחקירתו הנגדית ואצטט מתוך פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר הבהיר היטב כי:
"לטעמי, בית המשפט ששמע את העדויות הוא שיכול היה להתרשם באופן המיטבי מן התשובות של העד ולהסיק אשר הסיק. [...] לכך יש להוסיף את היגיון הדברים ומה שמציין בית המשפט כי להגשת תביעה בנזיקין ובתחום הרשלנות הרפואית, בספטמבר 2009, בודאי קדמה התכתבות של חודשים מספר לפחות, בהם יכול היה הרופא לדעת ולהתעמק בסוגיית הפוליסה שרכש, גם אם לא עשה זאת בתחילת הדרך. לפיכך, אני מקבלת את קביעת בית משפט השלום, כי במועד הצטרפות הרופא לאירגון הוא כבר ידע על טיב הכסוי של חברת הביטוח, אך לא דאג לבטח עצמו ברצף כנדרש ואף לא טרח להתייעץ או להיתעניין, כפי שהעיד, ולכן אני מוצאת כי קביעת בית משפט השלום לאשם תורם בשיעור של 30% בדין יסודה, ואף על הצד הנמוך, בהיתחשב בכך שכלל לא בדק את הדברים למרות סימני האזהרה והבעיות, שכבר היה מודע להן, לפחות חלקית, בעקבות הארוע הנוסף בגינו נתבע" (הדגשה הוספה – י"ע).
...
לסיכום, אין מקום להתערב במסקנת ערכאות קמא, שפטרו את אליהו מלשפות את המבקש בגין עלות הטיפול שנדרש להחזיר לתובעת.
עמד על כך בית המשפט קמא בענייננו:
"סוכן הביטוח העיד, שלא הכיר את פוליסת האחריות המקצועית הקודמת של הרופא, ולכן מן הסתם, וכפי שקבע בית משפט השלום, לא הסביר לרופא את ההבדלים בין סוגי הביטוחים, ואף לא הזהיר אותו מפני הסיכון הכרוך במעבר שכזה. בכך הוכנס הרופא למסלול, אשר קיים קושי להיחלץ ממנו, כפי שאכן עולה מסופו של האירוע. מסקנה זו עולה עם מבחן 'השכל הישר' ומבחן הצפיות של המזיק לעניין הסיבוכים הנובעים מהיעדר אחידות בין סוגי הפוליסות, אשר מן הראוי להבהיר ולהדגיש בפני רוכש פוליסת אחריות מקצועית. וזאת כאשר לאחר המעבר בין הפוליסות על בסיס שונה נוצרה תקופה שבה נמצא הרופא בעודף כיסוי ביטוחי (גם על פי 'אירוע' וגם על פי 'מועד התביעה'), וכאשר עזב, ולא המשיך בפוליסה מסוג 'מועד התביעה' מצא עצמו בחוסר כיסוי מוחלט".
על מנת להאריך את תוקפה של הפוליסה לתקופת העבר, באותם מקרים שבהם מבוטח עלול למצוא את עצמו בפני שוקת שבורה, יש באפשרותו להקדים תרופה למכה ולכסות את "החורים" שנוצרו בכיסוי הביטוחי.
לאור האמור, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.
