תביעת רשלנות רפואית בשיקום דנטלי

בפני תביעת נזיקין בעילת רשלנות רפואית.

התובעת הגישה חוות דעת רפואית ע"י רופא שיניים כללי – ד"ר מרק קסון, אשר העריך בין היתר כי: "..ניתן לקבוע שהעבודה השיקומית בוצעה בנגוד להנחיות הספרות הרפואית, לכללים השיקומיים המקובלים ולנדרש מהרופא הסביר". ההגנה כופרת בחבות ולחלופין הגישה חוות דעת מטעמה שנערכה ע"י ד"ר שי דורי – מומחה בכירורגיה פה ולסתות, אשר מעריך כי על סמך בדיקתו הקלינית וההדמיה שבוצעה, נראה כי השתלים: "קלוטים היטב, הגשרים הותקנו כהלכה ובהתאם לסטאנדארט המקצועי המקובל. אין כל צורך בבצוע של טפול חוזר כלשהו כעת." ביום 18.12.19, בדיון שנערך במעמד הצדדים, הובהר שהצדדים ניהלו מו"מ שלא צלח, ולאור הפערים בין חוות הדעת מטעם הצדדים, נראה שאין מנוס מלמנות מומחה מטעם ביהמ"ש. מאחר והצדדים הגיעו להסכמה בדבר זהות המומחה שימונה מטעם בית המשפט, הריני מורה כדלקמן: הנני מורה על מינויו של פרופ' אבינועם יפה - מומחה לשקום הפה, מטעם בית המשפט, להערכת מצבה הבריאותי של התובעת לפני ואחרי הארוע והאם לדעתו הנזק המתואר בכתב התביעה נובע מהארוע הנטען.

המומחה יבדוק את התובעת וייקבע ממצאים לגבי המצב הרפואי לרבות בסוגיות הבאות: מצב השתלים הדנטליים, אשר בוצעו ע"י הנתבע.

...

התובעת הגישה חוות דעת רפואית ע"י רופא שיניים כללי – ד"ר מרק קסון, אשר העריך בין היתר כי: "..ניתן לקבוע שהעבודה השיקומית בוצעה בניגוד להנחיות הספרות הרפואית, לכללים השיקומיים המקובלים ולנדרש מהרופא הסביר". ההגנה כופרת בחבות ולחלופין הגישה חוות דעת מטעמה שנערכה ע"י ד"ר שי דורי – מומחה בכירורגיה פה ולסתות, אשר מעריך כי על סמך בדיקתו הקלינית וההדמיה שבוצעה, נראה כי השתלים: "קלוטים היטב, הגשרים הותקנו כהלכה ובהתאם לסטנדרט המקצועי המקובל. אין כל צורך בביצוע של טיפול חוזר כלשהוא כעת." ביום 18.12.19, בדיון שנערך במעמד הצדדים, הובהר שהצדדים ניהלו מו"מ שלא צלח, ולאור הפערים בין חוות הדעת מטעם הצדדים, נראה שאין מנוס מלמנות מומחה מטעם ביהמ"ש. מאחר והצדדים הגיעו להסכמה בדבר זהות המומחה שימונה מטעם בית המשפט, הריני מורה כדלקמן: הנני מורה על מינויו של פרופ' אבינועם יפה - מומחה לשיקום הפה, מטעם בית המשפט, להערכת מצבה הבריאותי של התובעת לפני ואחרי האירוע והאם לדעתו הנזק המתואר בכתב התביעה נובע מהאירוע הנטען.

תביעת הרשלנות הרפואית שהגישה גב' בן דוד כנגד ד"ר יאסין, נתמכה בחוות דעת רפואית של ד"ר אלי סימון, מנתח פה ולסת אשר קבע בחוות דעתו כי: "שלושת השתלים בלסת העליונה (11,21,23) והשתל בלסת האחרונה (46) הוחדרו, בנגוד לאמור בספרות ולכללים המקובלים. הרופא לא נעזר בסד כרורגי כמדריך להחדרת השתלים כנדרש". ד"ר סימון קבע כי את השתלים יש לעקור וכך גם את שן 45 אשר נפגעה משתל 46 וכתוצאה מכך איבדה את אחיזתה בלסת.

פרופ' פלד הבהיר כי ברפואת השיניים המודרנית, קיימות התמחויות שונות כגון כירורגיה פה ולסתות; שקום הפה (פרוטטיקה); מחלות חניכיים (פריודונטיה); יישור שיניים (אורטודנטיה); וטיפולי שורש (אנדודונטיה) וכי גב' בן דוד הנה מטופלת אופיינית, הסובלת מהזנחה דנטאלית רבת שנים, שמצבה הצריך גישה רב תחומית של רפואת מומחים, מנתחי פה ולסת ומומחים לשקום הפה, וכי לד"ר יאסין לא היה את הידע והניסיון הנידרש להיתמודד עם המקרה המורכב של המטופלת.

...

לפיכך אציע לחבריי לדחות ערעורה של המערערת בנקודה זו. סוף דבר סוף דבר, אציע לחבריי לדחות את ערעורו של ד"ר יאסין, לקבל באופן חלקי את ערעורה של גב' בן דוד ולפסוק לה, במקום עלויות הטיפול הנוספות והחזר התשלום בגין הטיפול את הסכום הנקוב בסעיף 45 לעיל.

אנו מקבלים באופן חלקי את ערעורה של גב' בן דוד (ע"א 43489-03-17) , ומחייבים את ד"ר יאסין לשלם לגב' בן דוד, במקום הסכום בו חוייב על ידי בימ"ש קמא, את הסכום של 109,980 ₪.

אנו מורים לגזברות בית המשפט להעביר לגב' בן דוד, באמצעות בא כוחה את הפיקדון שהופקד על ידי ד"ר יאסין בע"א 3127-03-17.

רקע וטענות הצדדים בפני תביעת נזיקין בעילת רשלנות רפואית (שיניים).

בחודש דצמבר 2014, פנתה התובעת, ילידת 1964, למרפאת "חיוך פלוס אימפלנט יוסף בע"מ" – נתבעת 3 (להלן: "המרפאה"), לצורך שקום הפה באמצעות שתלים דנטאליים עקב חוסר שיניים בלסת העליונה.

...

סבורני שבנסיבות העניין בתיק זה, לא ניתן לומר שהתביעה "פספסה" את המועדים שבתקנות, והסברי ב"כ התובעת מקובלים עליי.

לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ונסיבות הסוגיה שבגדר המחלוקת ובכדי לקדם ההליכים בתיק, הריני מורה כדלקמן: בעניין הגשת חוות דעת נגדית : על מנת שלא לפגוע בזכותם של הצדדים להליך הוגן, ולאפשר לצדדים להגיש חוות דעת מטעמם, ההגנה תוכל להגיש חוות דעת נגדית מטעמה, בכפוף לכך שהמומחה שייבחר על ידה לא עבד בזמן האירוע הנטען ולא עובד היום באחת ממרפאותיו של הנתבע 1.

בהתאם לתוכנית הטיפול והצעת מחיר של ד"ר פניש, עלות הטיפול הכולל שקום דנטלי של שתי הלסתות ע"י "הרמות שני הסינוסים" ובצוע גשרי חרסינה ארוכים להשלמת כל המשנן הנה בסך 169,000 ₪.

להזכיר מומחה הנתבעות, אשר ציין בחוות דעתו, כי לא הונח לפניו, תעוד קליני או רנטגני על מצבה הדנטאלי של התובעת טרם הטיפול, קבע בחוות דעתו כדלקמן: "...נראה כי ד"ר נוג'דאת עומד במבחן הרופא הסביר למרות שסביר שלמתרפאה היו תלונות מוצדקות אך האם הצדיקו את הטיפול שעברה? תעוד מפורט וברור ברשומות הרפואיות והדמיות נוספות לפני הטיפולים כולם ובמהלכם, היו מועילים ביותר בפיתרון הסוגייה הזו". בהנתן האמור לעיל, יש להסיק, כי הסיבה להמנעות הנתבעות מלהגיש חוות דעת משלימה נעוצה בעובדה, כי אילו זו הייתה מוגשת, הדבר היה פועל לרעתה.

ראשית, משקבעתי, כי קמה לתובעת עילת תביעה מכוח עוולת הרשלנות הרפואית (התרשלות הרופא), אין טעם לידון עוד בשאלה, אם קמה לה גם עילת תביעה מכוח עוולת הרשלנות (העידר הסכמה מדעת) או בגדרי העוולה של הפרת חובה חקוקה (סעיף 13 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו – 1996) וזאת מהטעם הפראקטי הפשוט, לפיו בסופו של יום, התובעת אינה זכאית לקבל כפל פיצוי.

...

מדובר בפוליסה מסוג "ביטוח בית עסק מרפאת שיניים/מעבדת שיניים, המיועדת לכסות, בין היתר, אחריות המבוטחת, קרי הנתבעת מס' 1, כלפי צד שלישי. גם ההרחבה הקיימת בפוליסה, לביטוחי אחריות מקצועית של המבוטח, דהיינו הנתבעת מס' 1, מיועדת לכסות עובדים, שאינם עובדי רפואה בגין נזק שנגרם לצד שלישי, בשל שימוש בחומרים, קלקול מכשירים וזיהום משימוש בכלים. הנתבעת מס' 4 גורסת, כי לא היה מקום מלכתחילה להגיש תביעה זו נגדה ולמעשה דין התביעה נגדה להימחק על הסף בשל היעדר יריבות והיעדר עילה. הנתבעות הגישו מטעמן חוות דעת נגדית של ד"ר עימאד אבו אל נעאג' (להלן: מומחה הנתבעות). מומחה הנתבעות מדגיש שלא הונח לפניו תיעוד קליני או רנטגני אודות מצבה של התובעת עובר לטיפול. אילו עמד לרשותו התיעוד הרפואי האמור, היה ביכולתו לחוות דעתו בדבר התוצאה ביחס למצבה הרפואי ההתחלתי של התובעת או על האינדיקציות שהובילו לטיפול. מומחה הנתבעות קבע, כי "לא ברור מהרשומה הרפואית ומההדמיות מה היו האינדיקציות לטיפולו של ד"ר פניש", אשר טיפל בתובעת לאחר קבלת הטיפול הרפואי, מושא התביעה כמפורט לעיל.

התובעת תשלם לנתבעת מס' 4 הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪.

יוצא אפוא, כי צד ג' 1 (הנתבעת מס' 1) חייב לשפות את המודיע (הנתבע מס' 3) ב 60% מהסכומים, בהם חויב המודיע, לרבות שכ"ט עו"ד והוצאות, דהיינו סך של 176,400 ₪.

הודעת צד ג' כנגד צד ג' 2 (הנתבע מס' 2) נדחית ללא צו להוצאות.

ביום 27.2.2018 הגיש התובע תובענה זו כנגד נתבעים 1 ו- 2, ובה בקשה לשורת סעדים, לכסוי נזקיו המיוחדים והכלליים, בעקבות הטיפול הרפואי הרשלני, לטענתו שניתן לו. ביום 7.8.19, לאחר שנמצאה רשומה רפואית חלקית ממרפאת תדהר, ובה מתועדים שמות הרופאים המטפלים, אושרה בקשת התובע לתיקון כתב תביעה והוספת נתבעים 3 ו-4, וכן את נתבעות 5 ו-6, שהתובע סבר כי ביטחו את נתבעים 3 ו-4 בביטוח אחריות מקצועית תקף.

למעלה מן הצורך אציין, כי אף אילו הגעתי למסקנה שד"ר חנא ביצע את השקום הראשון, מושא התובענה, וככל שהיה מוכח ששיקום זה בוצע ברשלנות, על סמך העובדה שהוחלף (שאלה שאף היא ראויה לדיון לאור העובדה שהשיקום אינו עוד בפיו של התובע, אינו ניתן לבחינה כיום על סמך מצבו הדנטאלי העכשוי, ואין לדעת מה היה הכשל בו, והאם הוא עולה כדי רשלנות), במישור הנזק היה מקום לחייב את ד"ר חנא בפצוי התובע בגין נזק לא ממוני בלבד, וזאת בגין הצורך לעבור שקום נוסף, שכן, אין מחלוקת שהשיקום הנוסף נעשה במסגרת אחריות המרפאה, בהסכמת התובע, ולא הצריך כל תשלום נוסף.

...

מתוך כל האמור לעיל, מצאתי לאמץ את קביעת ד"ר גלייטמן ולהשית על נתבע 4 את מלוא עלות הטיפול המתקן.

סוף דבר אני מחייבת את נתבע 4 לשלם לתובע פיצויים בסכום של 209,000 ₪ בתוספת הוצאות שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.4%, וכן החזר אגרה כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום.

התביעה כנגד נתבעים 2, 3, 5 ו- 6 נדחית.