תביעת רשלנות רפואית בפגיעה בכושר הפוריות

עוד טוען, כי היה על הנתבעים לבחון את מצבו לפני ביצוע ההליך, להמשיך במעקב לאחר מכן ולתת לו טפול שימנע פגיעה בפוריות והתנוונות של האשך.

לטענת הנתבע, במידה ונגרם לתובע נזק הרי שהוא נגרם כתוצאה ממצב דברים נדיר ו/או בלתי ניתן לצפייה, המעשים והמחדלים המיוחסים לנתבע היוו רקע לנזק ולא הסיבה לו, יש לתובע אשם תורם בשיעור 100%, היתנהגות התובע ומצבו הרפואי מנתקים קשר סיבתי בין פעולות הנתבע והנזק הנטען, התובע לא פעל די לשם הקטנת נזקיו, כושר הישתכרות התובע לא נפגע ומצבו הרפואי של התובע נובע מאירועים טרם הארוע נשוא התובענה או לאחריו.

הינה כי כן, אף אם הייתה מתקבלת התביעה והיה נקבע, כי הנתבע או מי מטעמו התרשל וכי קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לסיבוך ממנו סובל התובע, הרי שמצאתי, כי חלק מנזקיו הנטענים של התובע מוגזמים ובנוגע לחלקם לא הוכח קשר סיבתי לפגיעה באשך של התובע.

...

לאור העובדה ששכרו של התובע עלה לאחר הניתוח והוא עובד במשרה מלאה ובשים לב לאופי העבודה בה עובד התובע וכן לאופי הנכות, לא שוכנעתי, כי הנכות הרפואית שנותרה לתובע היא תפקודית.

הנה כי כן, אף אם הייתה מתקבלת התביעה והיה נקבע, כי הנתבע או מי מטעמו התרשל וכי קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לסיבוך ממנו סובל התובע, הרי שמצאתי, כי חלק מנזקיו הנטענים של התובע מוגזמים ובנוגע לחלקם לא הוכח קשר סיבתי לפגיעה באשך של התובע.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית בהיעדר הוכחת רשלנות, היעדר הוכחת אי הסכמה מדעת או בשל פגיעה באוטונומיה.

במרכז התביעה עומדות טענות קשות שטוענת המבקשת כלפי המשיב 2, הכוללות, בין היתר, טענות בנוגע למעשי תקיפה מינית, רשלנות רפואית, עושק ומרמה, מעשים שבוצעו, לכאורה, אגב טפולי פוריות במבקשת.

המבקשת טוענת שנגרמו לה ניזקי גוף חמורים, ובכללם נזק נפשי, וכי נפגע כושר עבודתה.

ואולם, הטוען לרשלנות רפואית או התובע פיצוי בגין ניזקי גוף, צפוי לכך שענייניו הרפואיים הכמוסים ייחשפו לעיני הצדדים האחרים להליך והאפשרות להגביל את הקף החשיפה רלבאנטית אך להליכים, כגון ענין לוין, בהם המחלוקת נושאת אופי שונה ואינה נוגעת למצבו הבריאותי של התובע ולכושר הישתכרותו לפני הארוע שהצמיח את עילת התביעה ולאחריו.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות שהגישו המשיבים, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות, למעט בסוגיה טכנית שעניינה פרק הזמן שבמהלכו יעמוד הוס"ר בתוקפו.

תחילה ייאמר כי דין הבקשה להידחות על הסף, ללא קשר לגופן של הטענות, מחמת העובדה שההחלטה על חיוב המבקשת בחתימה על וס"ר ניתנה עוד ביום 20.3.2014 ועל החלטה זו לא הוגשה כל בקשת רשות ערעור.

בכפוף להערה שבפסקה 10 לעיל, נדחית הבקשה.

טוען המומחה מטעם התביעה בחוות דעתו כי "סביר להניח שלו הוקדשו עוד כמה דקות לקבלת מידע מפורט...ניתן היה, בסבירות גבוהה, לחשוד...בעוד כמה אבחנות אפשריות אצל ילדה בריאה בת 9...". המומחה אינו מיפרט בחוות הדעת מה עוד היה צריך לברר עם התובעת ו/או הוריה על מנת להשלים את האנמנזה ובעקבותיה את האבחנה המבדלת.

]   "מבחינה דיונית לא היה מקום להטיל על טובה [האם - א"ר] אשם תורם - אלא במידה שמדובר בנזקים שלה, להבדיל מנזקיה של אבישג - שעל כך נאמר ש'אם גרם אדם נזק לקטין והורהו התרשל בהשגחה על התובע הקטין אין מזהים את ההורה עם הילד לענין הרשלנות התורמת של זה, אפילו תבע הוא כאפוטרופוס של הילד---". (עיינו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית עמ' ‎636).

בכל שאר ראשי הנזק לא מצאתי ממש, משלא הוכחו או נומקו כדבעי מצד אחד (אבדן סיכוי החלמה, פגיעה בכושר הפריון) ומשלא ניתן לפסוק בגינם נזק במקביל לפסיקת כאב וסבל (כמו פגיעה באוטונומיה).

...

לאור כל האמור לעיל ובראי העובדה כי התביעה התקבלה, בחרתי להעמיד את סך ההוצאות על סכום של 15,000 ₪ מקום בו אלמלא החריגה הייתי מעמידם על סך של 20,000 ₪.

סוף דבר: התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית והתובעים יישאו בהוצאותיה בסך כולל של 20,000 ₪.

משנתקלה התביעה כנגד הנתבעת 2 ולא שוכנעתי כי לא היה מקום להגישה כנגד הנתבעת 1, תישא הנתבעת 2 בהוצאות לטובת הנתבעת 1 כאמור לעיל, תחת התובעת.

עניינה של תביעה זו בטענה לרשלנות רפואית מצד בית החולים ברזילי, בנוגע לאופן הבצוע של ניתוח קיסרי, שהביא להותרת מקטעי שלייה בחלל רחמה של התובעת; ובהמשך לכך באופן הבצוע של הליך גרידה, שהביא לפגיעה בשכבה החיצונית של הרחם.

אכן, כפי שציין המומחה, גורמים נוספים עשויים להביא לפגיעה בפריון לרבות משקל עודף וגיל, ומרישומים משנת 2012 (שבמהלכה ביצעה התובעת ניתוח קיצור קיבה, עמ' 443 לראיות הנתבע) אכן עלה כי התובעת סבלה מהשמנת יתר, ומשקלה עמד על 98 ק"ג (כשגובהה לפי עדותה 1.67 מטר ובהתאם לחלק מהמרשם הרפואי (עמ' 24 לראיות הנתבע) 1.7 מטר).

הפסדי הישתכרות לעבר ופגיעה בכושר ההישתכרות בעתיד לטענת התובעת, טפולי הפוריות שעברה החל משנת 2008 לא אפשרו לה לעבוד בתפקידה כמורה כמקודם, דבר שהביא בתחילה לצימצום בהקף משרתה, ובהמשך חייב אותה לעזוב את מקצועה ולעבור לעיסוק אחר.

...

בעוד שבפסק הדין בעניין דעקה, שבו הוכר פיצוי זה לראשונה, העמיד בית המשפט את הפיצוי בראש נזק זה על 10,000 ₪, לאחר שקבע כי על הפיצוי להיות מוגבל בהיקפו, גם אם לא סמלי, בין היתר בשים לב לאופיו הסובייקטיבי, אשר מקשה על כימות ומדידה (שם, בעמ' 578, 583 לפסק הדין); בפסקי דין מאוחרים מצא בית המשפט לפסוק פיצויים בשיעורים גבוהים בהרבה, אשר הגיעו בחלק מהמקרים אף למאות אלפי ₪ (ראו למשל ע"א 9936/07 בן דוד נ' ענטבי (22.2.2011) שם הועמד גובה הפיצוי על 250,000 ש"ח; ע"א 980/09 פלונית נגד פרופ' שלמה משיח (15.03.12) (300,000 ₪ לשני התובעים במצטבר); ע"א 169/15 פלוני נגד שירותי בריאות כללית-המרכז הרפואי סורוקה (25.04.17) (300,000 ₪); ת"א (רמ') 14770-12-15‏ ‏ פלונית נ' המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא (3.2.2018) (150,000 ₪ בגין פגיעה באוטונומיה והיעדר הסכמה מדעת); להרחבה ראו אסף יעקב ויוני לבני, "הקפיצה הגדולה – על גובה הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה", עיוני משפט לז 437 (2015)).

במקרה דנן, בשים לב לסיכון שהיה כרוך בגרידה (ואף התממש), למרכזיות הנושא מבחינתה של התובעת ולזיקתו הקרובה לליבת הזכות; ומנגד בשים לב לדחיפות שבה נדרשה הגרידה, להיעדרן של חלופות ולכך שהתובעת בכל זאת הוחתמה על טופס הסכמה – גם אם לא נכתב בו מלוא המידע, אני סבור כי על גובה הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה לעמוד על 40,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

עילת התביעה מבוססת על רשלנות באבחון רפואי.

כן קבע כי מבחינה פיזיולוגית אורולוגית, אשך יחיד תקין מאפשר תפקוד תקין מבחינה מינית ומבטיח פוריות מלאה.

לית מאן דפליג כי אשך תקין ומתפקד מבטיח את פוריותו של הגבר ואת כושרו לתפקד מינית אולם יש לזכור כי מעתה אין לאותו גבר רזרבה כלשהי בתחום זה. מכאן שיהיה מוגבל בפעילויות העלולות לסכן את האשך הנותר כגון פעילויות ספורט ומקצועות שונים באשר להיבט האסטטי של מחצית שק אשכים ריקה יש לשקול השתלת תותב במחצית השמאלית של שק האשכים על מנת לפגוע פגיעה בדימוי העצמי.

...

כמו כן, מונה על ידי בית המשפט, נוכח המחלוקות בין המומחים מטעם הצדדים בשלבים המקדמיים מומחה בתחום האורולוגי דר' לוריא אהרון (בסופו של דבר הסתמך התובע על חוות דעתו של דר' לוריה).

סוף דבר לאור האמור לעיל אני קובע כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח את טענותיו העובדתיות.לא הוכח כי ניזקו נבע כתוצאה ממעשה או ממחדל של הנתבעים ועל כן אין מקום לבחינת התרשלות וסבירות האבחנה שאבחנו הנתבעים.

התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעים שכ"ט עו"ד כדלקמן: לנתבעים 1-2-4000 ₪ ומע"מ. לנתבעת 3-4000 ₪ ומע"מ. לנתבע 4-4000 ₪ ומע"מ. כן ישלם לנתבעים הוצאות משפט כדלקמן: את עלות חוות הדעת המומחים מטעמם בצרוף הפרישי הצמדה מיום התשלום.