תביעת רשלנות רפואית בניתוח להסרת גידול

לפני תביעה בגין רשלנות רפואית נטענת בשני ניתוחי מוח שעברה המנוחה בשנים 2011 ו-2012, לכריתת גידול שפיר בבסיס הגולגולת.

בכל הנוגע לניתוח השני, נטען כי לא הוסברו למנוחה מלוא הסיכונים הכרוכים בניתוח זה, למרות שהקושי בהסרת הגידול התבהר לצוות הרפואי כבר במהלך הניתוח הראשון.

...

סוף דבר המנוחה סבלה מגידול שפיר במוחה ועברה שני ניתוחים מורכבים להוצאתם.

לאור האמור, התביעה לפיצוי בגין טיפול רשלני ובגין העדר הסכמה מדעת לניתוחים נדחית.

בנסיבות שפורטו, שוכנעתי כי על הנתבעת לפצות את התובעים בגין ראש הנזק של פגיעה באוטונומיה.

תביעת רשלנות רפואית.

רקע כללי ומסגרת הדיון התובע עבר בשנת 2009 ניתוח להסרת גידול ממאיר מהכליה בבית חולים ברזילי.

האם החסימה ארעה עקב התרשלות? האם החסימה הוחמצה עקב התרשלות? האם קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזקים הכלייתיים? האם התובע הסכים מדעת לניתוח? היה ואגיע למסקנה שיש לייחס לנתבעת רשלנות בטיפול הרפואי, תיתייתר ההכרעה בשאלת ההסכמה מדעת, שהרי העילות מוציאות זו את זו. הצדדים הגישו חוות דעת מומחים בתחומים הבאים: בתחום האורולוגיה – פרופ' שפירא מטעם התובע וד"ר אנגלשטיין מטעם הנתבעת.

וזו תשובתו: "לא. זה קשור להליך הניתוחי שעבר. כנראה שהפגיעה של ההקפאה חרגה מהגבולות או שבצורה אחרת הייתה פגיעה. אם זה מקירור או ממכשיר אחר ... בקריאו יש סיכון של נזק לרקמות בריאות כתוצאה מהקפאה ואכן, יש מיכשור שנועד לפקח אבל בסופו של דבר עומד אדם שמפעיל את הטכנולוגיות ... זה סיכון לא שכיח, אנחנו מדברים על בין 3,3 ל – 7,4 וזה מה שמצטטים בספרות. זה לא סיכון מבוטל, אבל הוא קיים ... אני רמזתי לשאלת בית המשפט שייתכן והנזק לא נגרם בגלל הקרור אלא בגלל חשיפת הכליה לפרוסקופיה ... אני לא יכול לקבוע אם זה קשור להקפאה של הגידול או בזמן ההפרדה של הכליה" (עמ' 101 ש' 27 – עמ' 102 ש' 5 ובהמשך ש' 7 – 14).

...

האם החסימה אירעה עקב התרשלות? האם החסימה הוחמצה עקב התרשלות? האם קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזקים הכלייתיים? האם התובע הסכים מדעת לניתוח? היה ואגיע למסקנה שיש לייחס לנתבעת רשלנות בטיפול הרפואי, תתייתר ההכרעה בשאלת ההסכמה מדעת, שהרי העילות מוציאות זו את זו. הצדדים הגישו חוות דעת מומחים בתחומים הבאים: בתחום האורולוגיה – פרופ' שפירא מטעם התובע וד"ר אנגלשטיין מטעם הנתבעת.

לסיכום - התובע הוכיח שהתרשלות הנתבעת גרמה לאובדן הכליה ולנזק זה בלבד.

דין הטענה להידחות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע 546,501 ₪ בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור 23.4%.

לפני תביעה בגין רשלנות רפואית בעקבות ניתוח להסרת ציסטה אשר במהלכו הוצאה בשוגג בלוטת לימפה במקום הציסטה המיועדת (להלן יכונה גם: "הניתוח הראשון").

ביצוע בדיקה שכזו הייתה נותנת למנתח תמונה טובה יותר לגבי מיקום ומבנה הגידול ואולי מונעת את התוצאה העגומה".

...

בנסיבות העניין, שוכנעתי להעמיד סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה ע"ס כולל של 150,000 ₪.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 295,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד על סך כולל של 70,000 ₪, נוסף לאמור ישולמו לתובעת הוצאות משפט (לפי קבלות שהוצגו).

המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה בעילה של רשלנות רפואית, בגין נזקים שנגרמו לה בעקבות ניתוח להסרת גידול בראשה.

...

עמדתה של המבקשת – לפיה אין בנמצא ולו מומחה אחד שאינו מצוי בניגוד עניינים בתחום הנוירוכירורגיה – מוקשית מיסודה, שכן משתמע ממנה כי המומחה מטעמה הוא היחיד בישראל שאינו "נגוע" בניגוד עניינים, מה שכביכול מוביל למסקנה כי הוא היחיד שבית המשפט רשאי לאמץ את חוות דעתו.

בהקשר זה איני רואה להיעתר לסעד החלופי שנתבקש בבקשה דנן, בדמות החזרת הדיון לבית משפט קמא לצורך צירוף חוות הדעת המלאות.

אי לכך, ובכפוף לאמור בפסקה 13 לעיל, הבקשה נדחית.

ביום 27.7.2015 הגישה המנוחה תביעה נגד המשיבה, ובה ייחסה לה רשלנות רפואית בשל ניתוח להסרת גידול שפיר שבוצע בבית חולים שבבעלות המשיבה בשנת 1999 (להלן: הניתוח), אשר לפי הנטען הותיר את המנוחה עם נזקים בלתי הפיכים (ת"א 54377-07-15; להלן: ההליך במחוזי).

...

נוכח האמור, דחה בית המשפט המחוזי את התביעה, וחייב את המבקשים בהוצאות המשיבה בסך של 15,000 ש"ח. הערעור שהגישו המבקשים על פסק הדין נדחה ביום 13.3.2023 בפסק דין תמציתי שניתן פה אחד, ואלה עיקריו: "נקדים ונאמר כי לטעמנו, ניתן היה לדחות את התובענה מחמת התיישנות, הגם שבית המשפט לא התייחס לכך בפסק דינו. בהקשר זה נציין כי טענת ההתיישנות הועלתה על ידי המשיבה בכתב הגנתה והמערערים לא הגישו כתב תשובה. זאת, בניגוד לפסיקה לפיה על התובע לטעון ולהוכיח כי הוא נופל לאחד החריגים המאריכים תקופת ההתיישנות [...] מכל מקום, לא מצאנו ממש גם בערעור לגופו. בית המשפט קמא דחה את התביעה, לאחר שאימץ את חוות דעת המומחים מטעמה של המשיבה. ככלל, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות, וכלל זה כוחו יפה גם מקום בו הערכאה הדיונית מבכרת חוות דעתו של מומחה אחד על פני משנהו, כפי שנעשה במקרה דנן". מכאן הבקשה שלפניי, בה טוענים המבקשים כי בפסק הדין נקבע "שניתן היה לדחות את התובענה מחמת התיישנות רק משום שהמבקשים לא הגישו כתב תשובה לאחר שטענת ההתיישנות הועלתה בכתב ההגנה". לטענתם, קביעה זו סותרת את ההלכה שלפיה כתב התשובה הוא בעל תכלית פרוצדורלית, ואין לו "מעמד מהותי לגבי הכרעה בהארכת תקופת ההתיישנות". לפי המבקשים, בהתאם להלכה, רשאי תובע לפרט כבר בכתב התביעה מתי ובאילו נסיבות נודעו לו העובדות המקימות את עילת התביעה, וככל שלא הועלו טענות עובדתיות חדשות בכתב ההגנה המצריכות תשובה – אין באי-הגשת כתב התשובה כדי לשלול את תחולת החריגים המאריכים את תקופת ההתיישנות.

דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.