עם זאת, בנסיבות שתוארו, ולנוכח עדות הרופא המטפל, נשאלת השאלה: האם, בנתוניו ובאפיוניו של התובע, בעצם אי-מתן כל הנחייה להורים בהקשר של סכוני הוירוס RSV והמחלה הנגרמת בגינו ובהקשר של קיומו של חיסון, לא הפר הרופא המטפל את חובת הזהירות המוטלת עליו בטיפולו בתובע?
התובעים חוזרים בסיכומים מטעמם על הטענה החילופית שבכתב התביעה בענין אי-מתן "הנחייה לחסנו מייד עם שיחרורו" של היילוד מבית החולים, כאשר הם טוענים [בסעיף 107 לסיכומים מטעמם], שהנתבעים התרשלו בכך ש"לא הודיעו להורים על האפשרות לחסן את בנם במועד".
אני מוצא הצוות של בית החולים משמש הן כמטפל ביילוד בעת שהותו בבית החולים, והן כמכווין הרפואי של הורי היילוד – בהתאם לסיכונים הניצבים לפניו - לגורמים המתאימים להמשך טפול ביילוד לאחר שיחרורו מבית החולים; במיוחד, כאשר מדובר ביילוד שסובל משלל בעיות סביב תיסמונת דאון, שהסיכון שלו (להידבק ולחלות) משמעותי דיו, כאמור, ובהתאם היה מקום לקדם את הסיכוי למניעת הסיכון (השגת החיסון).
מכל מקום, אנו דנים בעצם במקרה בו ההצלחה של פניית התובעים לועדת החריגים (בקבלת תביעתם) איננה מובטחת, ולבד מראיות למכביר בעיניין מצבו הבריאותי של התובע "בזמן אמת" (במהלך שהותו בבית החולים כשהוא מקבל סיוע חמצן), לא הובאו בעניינינו ראיות נוספות מטעם הצדדים לסכויי הצלחתה של פנייה לועדה, למעט אמירות של הרופא המטפל לענין היתרשמותו מגישה דווקנית עקבית מצד ועדת החריגים - למול תביעות החברים.
...
בענין גולן, בו נפסק כי ניתן להשתמש באומדן בקביעת הפיצוי במקרה של עמימות סיבתית, מובהר גם הרציו להלכה זו: "למעשה, כמעט בשום מקרה לא יכול בית המשפט לחשב באופן מדויק לחלוטין את הנזק שנגרם, למצער בתביעות נזיקין, ועל כן כמעט תמיד נדרש הוא להסתייע בהערכה במידה כזו או אחרת. אין קו גבול המפריד בין הגדרה מדויקת של הנזק לבין קביעתו על דרך אומדן. על כל פנים, סבורני כי יש מקום לאמוד את שיעור הנזק רק כל עוד ישנה נקודת אחיזה מינימלית, ולוּ בדל ראיה, עליה יכול בית המשפט להישען בהערכתו".
אם כן, בבואי לאמוד את הפיצוי המגיע לתובעים בענייננו על בסיס המפורט בפסק דין זה, לרבות ההתרשלות החלקית שקבעתי, העמימות הסיבתית ושיעור הנזק שמצאתי, אני קובע כי סך הפיצוי שבו יחויבו הנתבעים הוא סך של 75,000 ₪, שמהווה 25% מסך הפיצוי הלכאורי המלא בגין הנזק שמצאתי.
סוף דבר
לאור כל האמור בפסק דין זה לעיל, אני פוסק כדלקמן:
התביעה הנדונה מתקבלת חלקית, כך שהתובעים זכאים לפיצוי בסך 75,000 ש"ח. לאחר שבחנתי, אני קובע כי פסק דין זה הינו לטובת התובע 3, קטין.
בהתאם לאמור, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 75,000 ש"ח.
כמו כן, יישאו הנתבעים, ביחד ולחוד, בהחזר תשלום האגרה ששולמה מטעם התובעים בנדון, בהחזר הוצאות המומחים והעדים מטעם התובעים (לפי קבלות), וכן - בשכר טרחת ב"כ התובעים בסך של 17,550 ₪.
