תביעת רשלנות רפואית בטיפולי שיניים: דחיית עוולת הרשלנות, פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה

במסגרת זו עתר התובע להחזר מלוא הכספים ששילם לנתבעת, להוצאות בגין הצורך בתיקון מצב שיניו נוכח הטיפול הרשלני, כאב וסבל, עזרת צד ג', הוצאות רפואיות ואחרות וכן פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה.

הא ותו לא. 4.2 ברם, עיון מדוקדק בבקשה ובטיוטא של כתב התביעה המתוקן שצורפה לבקשה, מעלה כי התובע לא זנח את עוולת הרשלנות הרפואית, אלא אך ביקש למחוק את ראשי הנזק בגין הרשלנות הרפואית וראה גם האמור בסעיף 5 לבקשה באשר לעמידת התובע על טענתו לטפול קלוקל בשיניו בגינו מבקש הוא החזר מלוא הכספים ששילם, כמו גם ההוצאות שיהיו לו לשם תיקון שיניו ועוגמת נפש.

סוף דבר - 6.1 הבקשה לתיקון כתב תביעה - נדחית.

...

סוף דבר - 6.1 הבקשה לתיקון כתב תביעה - נדחית.

רשלנות רפואית על ההכרעה בתיקי רשלנות רפואית, ציין בית המשפט העליון דברים אלו: "תיקי רשלנות רפואית מציגים דילמה קשה בפני בתי המשפט, ולא בכדי מתאמצים הם פעמים רבות, להביא את הצדדים לידי פשרה, לא רק כדי להמנע מן הדיכוטומיה של 100 מול אפס שהכרעה בתיקים אלה משמיעה (בשונה למשל מתאונות דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975), ובוודאי לא רק מפני המאמץ לכתוב פסק דין; לא זו אף זו – אלא במידה רבה בשל הקושי האמתי לא אחת ולא שתיים לרדת לנבכי המקרה בו מדובר, שעל פי רוב גלום בו כאב אנושי גדול של נכות וסבל, אל מול עבודתם של הרופאים, שבבסיסה מחויבותם המקצועית ("שבועתם") לטפול ראוי, והנחת היסוד היא הישתדלות ראויה בעבודה הרפואית, לכן חלק מן המאבק המשפטי ניטש לא אחת, כמו גם בנדון דידן בחלק מן התיק, על נטלי הראיה.

סיכום ביניים הנתבעים 1 ו- 3 חייבים, ביחד ולחוד, לפצות את התובעת בגין הטיפול הרפואי הרשלני שקבלה התובעת במרפאת השיניים ואשר בוצע ע"י הנתבע מס 3, בסך של 229,000 ₪.

כמו בתביעה מכוח עוולת הרשלנות הרפואית (התרשלות הרופא), זכאי התובע בגין העדר הסכמה מדעת, לפצוי בגין כל רכיבי הנזק שנגרמו לו מאותו טפול.

הפגיעה באוטונומיה נובעת מהעדר הסכמה מדעת, ובהקשר של רשלנות רפואית, רק בהעדר הסכמה מדעת עקב הפרה של חובת הגילוי מצד הרופא יכולה להשמע טענה לפגיעה באוטונומיה.

אנמק להלן את קביעתי זו. בית המשפט העליון (ע"א 8146/13, ד"ר ג'ושה נגד בית החולים אלדג'אני) (להלן: עניין אלג'ושה), פסק בשאלת האחריות להעדר ביטוח מקצועי מטעם בית החולים כדלקמן: "בית משפט קמא קבע כאמור כי לא נמצא כל מקור נורמאטיבי שמכוחו מוטלת על בית החולים חובה לבטח את ד"ר ג'ושה בביטוח אחריות מקצועית, ולפיכך נדחתה ההודעה לצד שלישי. תוצאה זו מוקשת בעיניי. לטעמי, החובה קיימת מכוח עוולת הרשלנות, ובית החולים לא עמד בה; בית החולים התרשל – כלפי ד"ר ג'ושה וכלפי בני המשפחה גם יחד – כאשר לא וידא את קיומו של כסוי בטוחי עבור מי שפועל תחת מטרייתו, התעסוקתית או הפיזית. סבורתני איפוא כי בעיניין זה היה מקום לקבל את ההודעה לצד שלישי, וזאת בשל רשלנות בית החולים, בכפוף לחלוקת אחריות בין המערער לבין בית החולים בגין אשם תורם של ד"ר ג'ושה". "יוסף עוד, כי בית החולים אינו יכול לפטור את עצמו מאחריות בטענה שהוא מהוה אכסניה ותו לא. למוסד רפואי קיימת אחריות, במידה כזו או אחרת, ביחס לכל הפרוצדורות המתינהלות בדל"ת אמותיו. הוא צריך להתוות את הנהלים הרפואיים והמינהליים, ואינו יכול להיתנער כליל מאחריות זו; וכך גם בהקשר של הסדרת ביטוח אחריות מקצועית" (ההדגשה אינה במקור, ס.ח') "בהקשרים מסוימים של עולם הרפואה אף קיימות הוראות סטאטוטוריות הקובעות חובה לרכוש ביטוח אחריות מקצועית (ראו למשל: תקנה 6(2) לתקנות רופאי השיניים (מרפאות של תאגידים), התשנ"ג-1993; תקנה 8(ה) לתקנות הרופאים (כשירויות לבצוע פעולות חריגות), התשס"א-2001; תקנה 14(2) לתקנות דם טבורי (בנק דם טבורי פרטי), התשע"ב-2012)". בעיניין אלג'ושה מזכיר בית המשפט העליון, כי עוולת הרשלנות קבועה בסעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), ויסודותיה כוללים, כידוע, חובת זהירות, התרשלות, ונזק שניגרם כתוצאה מההתרשלות.

...

מדובר בפוליסה מסוג "ביטוח בית עסק מרפאת שיניים/מעבדת שיניים, המיועדת לכסות, בין היתר, אחריות המבוטחת, קרי הנתבעת מס' 1, כלפי צד שלישי. גם ההרחבה הקיימת בפוליסה, לביטוחי אחריות מקצועית של המבוטח, דהיינו הנתבעת מס' 1, מיועדת לכסות עובדים, שאינם עובדי רפואה בגין נזק שנגרם לצד שלישי, בשל שימוש בחומרים, קלקול מכשירים וזיהום משימוש בכלים. הנתבעת מס' 4 גורסת, כי לא היה מקום מלכתחילה להגיש תביעה זו נגדה ולמעשה דין התביעה נגדה להימחק על הסף בשל היעדר יריבות והיעדר עילה. הנתבעות הגישו מטעמן חוות דעת נגדית של ד"ר עימאד אבו אל נעאג' (להלן: מומחה הנתבעות). מומחה הנתבעות מדגיש שלא הונח לפניו תיעוד קליני או רנטגני אודות מצבה של התובעת עובר לטיפול. אילו עמד לרשותו התיעוד הרפואי האמור, היה ביכולתו לחוות דעתו בדבר התוצאה ביחס למצבה הרפואי ההתחלתי של התובעת או על האינדיקציות שהובילו לטיפול. מומחה הנתבעות קבע, כי "לא ברור מהרשומה הרפואית ומההדמיות מה היו האינדיקציות לטיפולו של ד"ר פניש", אשר טיפל בתובעת לאחר קבלת הטיפול הרפואי, מושא התביעה כמפורט לעיל.

התובעת תשלם לנתבעת מס' 4 הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪.

יוצא אפוא, כי צד ג' 1 (הנתבעת מס' 1) חייב לשפות את המודיע (הנתבע מס' 3) ב 60% מהסכומים, בהם חויב המודיע, לרבות שכ"ט עו"ד והוצאות, דהיינו סך של 176,400 ₪.

הודעת צד ג' כנגד צד ג' 2 (הנתבע מס' 2) נדחית ללא צו להוצאות.

רשלנות בטיפול רפואי, העדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה - סוגיות אלו הן העומדות להכרעה במסגרת תביעה לרשלנות רפואית שהגיש התובע, אשר בעקבות ניתוח לעקירת שן בינה סבל מחוסר תחושה וירידה בתחושה בלסת התחתונה.

שינוי-מה בסופו של המתוה נעשה לאחרונה בע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.3.2018) (להלן: עניין פלונית), בו נקבעה הלכה (על-ידי השופט עמית, אליו הצטרפו שאר שופטי ההרכב - השופטת וילנר והשופטת ברון) לפיה, למעט במצבים של הולדה בעוולה, אין להוסיף פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה לצד פיצוי בגין כאב וסבל, ומכאן שאין לפסוק פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה במצטבר לפצוי בגין נזק שניגרם עקב העדר הסכמה מדעת לטפול (או עקב התרשלות בטיפול).

רשלנות בנוגע לעצם הטיפול הרפואי - אם הוכחה רשלנות בטיפול עצמו, אין מקום להזקק לדוקטרינת ההסכמה מדעת (וממילא אף לא לפסיקת פיצוי בגין ראש נזק של פגיעה באוטונומיה), מאחר וברור שהתנהגות רשלנית זו נעשית בנסיבות של העדר הסכמה מדעת.

בעיניין סתחי נקבע כי יש צורך בפנייה לאמת מידה אובייקטיבית של המטופל הסביר, אך "אין לשכוח שבמהותה מכוונת בחינה זו להערכה מה היה עושה המטופל המסוים בעת הנתונה". הסכמה מדעת (ב) - המקרה הנוכחי האם פגיעה בעצב הלסת התחתונה וירידה בתחושה או חוסר תחושה הנם סיכון אשר היה על הנתבע ליידע את התובע בטרם ביצוע ניתוח העקירה ? המאמר של פורגל, עליו נסמך המומחה הרפואי מטעם הנתבע, מצביע על כך שנזק עיצבי קבוע עקב חסימת עצב המכתש התחתון (inferior alveolar nerve) מתרחש לעתים (very occasionallyׂ), אך המנגנון הגורם לכך אינו ידוע (ובכך מסייע לדחייה של טענת הרשלנות בטיפול - א"ג).

...

אף בסיכומי בא-כוח התובע לא מצאתי טיעון בעניין זה. סבורני כי אף לו היה הנתבע מיידע את התובע בקיומו של הסיכון האמור, היה התובע מקבל את המלצת הנתבע לביצוע הניתוח.

לאחר שהגעתי למסקנה כי אין מקום להעברת נטל הראיה אל כתפי הנתבע, בחנתי האם הוכיח התובע את עוולת הרשלנות לגבי הטיפול הרפואי שניתן לו. השבתי על כך בשלילה, ועברתי לבחון את סוגיית ההסכמה מדעת.

על-פי הקווים המנחים שנקבעו בפסיקה, פסקתי פיצוי בגין ראש נזק זה. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: (1) 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 16.4.2014, ועד לתשלום המלא בפועל; (2) אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד תשלומה ועד לתשלום המלא בפועל; (3) שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

לפני תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובע, בהתאם לנטען, עקב רשלנות רפואית בטיפולי שיניים שבוצעו בפיו.

אבהיר כבר כאן, כי לאחר בחינת טענות הצדדים, חוות הדעת הרפואיות ומכלול נסיבות העניין, באתי לידי מסקנה, כי יש לדחות את תביעת התובע בעוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה ואולם קבלתי את טענת התובע לעניין הפגיעה באוטונומיה ופסקתי פיצוי בהתאם.

בית המשפט עמד על השלב בו יש לידון בעוולת הפגיעה באוטונומיה, כאשר עולה טענה של רשלנות רפואית (בע"א 1303/09 מרגלית קדוש נ' בית חולים ביקור חולים (05.03.2012) פסקה 12, עמוד 11, להלן: "עניין קדוש"), כדלקמן: "כתב תביעה הנסב על רשלנות רפואית כולל לרוב שלושה ראשי תביעה והם: רשלנות בטיפול, העדר הסכמה מדעת עקב הפרה של חובת הגילוי ופגיעה באוטונומיה (לסקירה נרחבת ראו: אסף יעקב "גילוי נאות והסכמה מדעת" עיוני משפט לא 609 (2009) (להלן: יעקב, גילוי נאות)).

...

אבהיר כבר כאן, כי לאחר בחינת טענות הצדדים, חוות הדעת הרפואיות ומכלול נסיבות העניין, באתי לידי מסקנה, כי יש לדחות את תביעת התובע בעוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה ואולם קיבלתי את טענת התובע לעניין הפגיעה באוטונומיה ופסקתי פיצוי בהתאם.

לטענת התובע, בסופו של דבר בוצעו שתלים רק בלסת עליונה כאשר בלסת התחתונה הותקנה תותבת נשלפת.

הנתבעים טוענים שעל התובע לפרט את טענותיו בראש נזק זה, מה גם שהתובע חתם על טופס הסכמה מדעת וכי טיפול בשיקום הפה אינו טעון אישור בכתב, והתובע הסכים לכל הטיפול שבוצע בו, כן טוענים הנתבעים כי בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט לא נגרם כל נזק וגם משכך דינה של טענה זו להידחות.

התובע ביקש לקבל טיפול רפואי משקם ומקיף שיחסוך לו את הצורך בשימוש בתותבות, הנתבעים הבטיחו לו טיפול כזה, מבלי שערכו את הבדיקות הנדרשות ואת היעוץ הנדרש עם כירורג, שעה שידעו מלכתחילה, כי יעוץ כזה נדרש לצורך בחירת דרך הטיפול ואף תמחרו וגבו כסף על טיפול כזה, מה שחיזק בוודאי אצל התובע את ההיתכנות לביצוע ואולם בסופו של דבר לאחר תחילת הטיפול הסתבר, כי המצג שיצרו הנתבעים, אינו יכול לעמוד והתובע נגרר לטיפול אחר לגמרי אותו סיים במצב כשהיה.

סוף דבר בנסיבות שהוכחו, ובשים לב לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, דחיתי את טענת התובע לרשלנות בטיפולים שניתנו לו על ידי הנתבעים וכן להעדר הסכמה מדעת, קיבלתי את טענת התובע לפגיעה באוטונומיה ומשכך חוייבו הנתבעים לשלם לתובע סך של 45,000 ₪.

התובע, צ'ארלי רבני, (להלן: "התובע"), עותר במסגרת תביעה זו, לפיצוי בגין טיפול שיניים שניתן לו, על ידי הנתבע, ד"ר הירש אריאל, (להלן: "הנתבע"), ביום 29/3/96 ואשר לטענתו, בוצע מבלי שניתנה הסכמתו לטיפול וברשלנות.

השאלות הצריכות הכרעה בתביעה זו, הינן כדלקמן: א.האם הנתבע ביצע בתובע טפול רפואי, מבלי שקיבל את הסכמתו של התובע לטפול זה. ב.האם הטיפול שבוצע, עקירת שורש שן 21, היה טפול בלתי נחוץ שבוצע באופן רשלני.

ביצוע טפול רפואי, ללא הסכמת המטופל, מקים עילת תביעה הן בעוולה של תקיפה והן בעוולה של רשלנות.

לאור המסקנה האמורה, הרי שלא מתקיים קשר סיבתי, בין ההתרשלות הנטענת ביחס להפרת חובת הגילוי, לבין הנזק שנגרם ודין התביעה, בגין התרשלות במתן טפול רפואי, בשל העידר "הסכמה מדעת", להידחות.

עוד ראיתי לקבוע כי בנסיבות העניין, הפצוי הראוי, בגין פגיעה בזכות לאוטונומיה, אינו עולה על עלות הטיפול הרפואי, אשר הושבה לתובע, על ידי הנתבע והמסתכמת בסך של כ-7,500 ₪, בערכי יום פסק הדין.

...

לאור המסקנה האמורה, הרי שלא מיתקיים קשר סיבתי, בין ההתרשלות הנטענת ביחס להפרת חובת הגילוי, לבין הנזק שניגרם ודין התביעה, בגין התרשלות במתן טיפול רפואי, בשל העדר "הסכמה מדעת", להדחות.

על בסיס כלל נסיבות המקרה, הגעתי למסקנה כי גם אם היה נמסר הסבר מקיף, לגבי הסיכונים והתוצאות הטבעיות האפשריות כתוצאה מעקירת השן, היה התובע, מסכים לטיפול שבוצע, לפיכך, לא מתקיים קשר סיבתי, בין הפרת חובת הגילוי, לבין הנזק הנטען.

לפיכך דין התביעה להידחות וכך אני מורה.