תביעת רשלנות רפואית בטיפולי שיניים לילדים

לדעת ב"כ מד"א התרשלות הצוות הרפואי בבית החולים במתן הטיפול ניתק קשר סיבתי בין האירועים בגינם ניפצעה המנוחה, ואשר קדמו לאישפוזה של המנוחה והיא שגרמו למותה.

ב"כ מד"א וב"כ המרכז הרפואי שיבא הגיעו במהלך בירור ההליך להסדר דיוני לפי לא יהיה צורך לידון בהודעה, אלא רק אחרי בירור התביעה העיקרית, ובמידה ותתקבל התביעה נגד מגן דוד אדום.

ד"ר רחל ענר – רופאת שיניים שהייתה עדת ראיה לארוע השריפה, לטענתה מתחילתו.

משכך, סביר כי לו היתה בוחרת המנוחה לשוב להתגורר בסמוך למשפחתה, היא היתה בוחרת לגור, לפחות חלקית, ביחד עם אחיה בבית אביה או לחלק זמנה בין שני הבתים של הוריה הגרושים, והיתה מסייעת להם במידת הצורך, זאת בודאי באם אביה חולה ונאלץ לגדל ילדי המשפחה לבדו.

...

משכך, הפיצוי המבוקש בראש נזק זה נראה לי סביר ולא מוגזם.

בחנתי את הפסיקה אליה הופניתי על ידי שני הצדדים, ובהתייחס לנסיבות הספציפיות בתיק זה אני סבורה כי הפיצוי הראוי הוא 1,000,000 ₪ בגין שני ראשי נזק זה. אשר לפיצוי הנתבע בגין הוצאות אבל, לאור טיעוני ב"כ העמותה שלא נסתרו בתשובות ב"כ התובעים, איני מאשרת פיצוי בגין ראש נזק זה. לאור כל האמור לעיל, הפיצוי הראוי אותו יש לפסוק בנסיבות תיק זה לטעמי הוא: פיצוי בגין נזק לא ממוני (כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים) – 1,000,000 ₪ פיצוי בגין אובדן שירותי בת – 168,000 ₪ פיצוי בגין אובדן השתכרות/כושר השתכרות – 1,075,000 ₪ לסכומים הנ"ל יתווספו החזר הוצאות ואגרות על פי קבלות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ממועד ההוצאה ועד התשלום בפועל.

לאור האמור לעיל וההסכם הדיוני שהושג בין ב"כ מד"א והצד השלישי, נדחית ההודעה לצד שלישי ללא צו להוצאות.

בית משפט השלום ברמלה ת"א 7125-09-19 בפני כבוד השופט, סגן הנשיאה מנחם מזרחי תובעים: פלוני (קטין) באמצעות הוריו התובעים 2 ו – 3 באמצעות עוה"ד אבי קמחי נתבעים: 1.עירית רמלה באמצעות עוה"ד כינרת שלו ממשרד עוה"ד שרה פריש ואח' 2.בייק ישראל תשתיות רכיבה בע"מ באמצעות ב"כ עוה"ד אבי דויטש הצדדים השלישיים: 1. בייק ישראל תשתיות רכיבה בע"מ 2. הכשרה חברה לביטוח בע"מ פסק-דין

יצוין, כי במסמך המתעד את הביקור בבית-החולים מיום 9.4.19, מיום המקרה, נרשמה הגרסה הבאה: "היום בשעה 17:00 רכב על אופניים והיתנגש בילד ממול שרכב גם הוא על אופניים. נפל על הריצפה. ניחבל בשפה עליונה ובשניים...". רק במסמך הביקור בבית החולים מיום 10.4.19, למחרת יום המקרה, נרשם: "במהלך רכיבה על אופניים באיזור החלקה ערוני, הועף מאופניו בשל בור בכביש. ניחבל בפנים". אכן, יש אמת בדבר שלרוב הגרסה הראשונית הנמסרת לגורם בבית-החולים עשויה ללמד על אותות האמת.

על כן אני קובע כממצא עובדתי, כי התובע רכב על אופניו בשביל האופניים המדובר, הגלגל הקידמי של אופניו נתקע בבור, שהנו מפגע רשלנית, הוא הועף קדימה אל עבר רוכב אופניים אחר, שהגיח ממולו ועקב כך נגרמו חבלותיו.

לעניין ראש הנזק של "כאב וסבל", נוכח מהות הפגיעה, הטיפול הרפואי שעבר התובע, ההחזרה הכירורגית של השיניים, הכאבים שסבל, אי הנוחות והפגיעה האסתטית הזמנית בתקופת ההחלמה, אני פוסק 25,000 ₪.

...

ממכלול הראיות עולה, כי באותה עת היה השביל מצוי בשלבי בנייה, רבו בו הליקויים, הוא לא נמסר באופן רשמי לרכיבת אופניים לציבור הרחב, ובשל כך היה על הנתבעים לנקוט באמצעים סבירים (פשוטים ביותר) כדי למנוע את כניסת הציבור הרחב אל המתחם, ובכלל זה את כניסתו של התובע, ואמצעים פשוטים שכאלו כלל לא ננקטו.

תוצאה: לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה נגד הנתבעות 1 ו – 2 בחלקים שווים.

בנוסף, תשלמנה הנתבעות 1 ו – 2 לתובע את שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% + מע"מ, וכן את הוצאות המשפט כפי שהוצאו.

רקע המבקשים הם אלמנתו וילדיו של המנוח ד"ר ח' ז"ל (להלן: המנוח) אשר עבד כרופא שיניים והחזיק במרפאה פרטית.

ביום 20.8.2014 הגיש המנוח תביעה נזיקית נגד המשיבים בגין טפול רפואי רשלני שניתן לו. בתצהיר תשובות לשאלון השיב המנוח כי הכנסתו בארבע השנים שקדמו לאירועים המתוארים בתביעה היא כמפורט באישורי ההכנסה, אשר צורפו על-ידו לרשימת גילוי המסמכים מטעמו (להלן בהתאמה: תצהיר התשובות לשאלון ואישורי ההכנסה).

...

במצב דברים זה, כלל לא נדרש מהמבקשים להגיש בקשה לפי תקנה 114א לתקנות לגילוי ראיה חדשה שלא פורטה בתצהיר גילוי המסמכים של המנוח, ויש לדחות את טענת המשיבים בעניין זה. לצד כל האמור, ועל אף המסקנה כי לא היתה מניעה להגיש את היומנים כראיות בתביעה – בין אם כנספחי חוות הדעת החשבונאית שהותרה הגשתה, ובין אם במסגרת תצהיר גילוי המסמכים הנוסף, ברי כי עם מות המנוח נוצר קושי בקבלת היומנים כראיה בשל היותם עדות מפי השמועה.

סוף דבר – נוכח כל האמור לעיל, ראיתי לקבל את הערעור דנן, כך שתותר הגשת היומנים, וכן תידחה התנגדות המשיבים לחלקים בתצהירי העדות הראשית של האלמנה והסייעת ובחוות הדעת החשבונאית המתייחסים ליומנים – בין אם בתביעת המבקשים כתלויים, ובין אם בתביעתם כיורשים.

לאור המקובץ, הערעור מתקבל.

עניינה של תביעה זו טענה לרשלנות רפואית של המנוח בעת טפול שיניים שהעניק לתובע.

חיובם של הנתבעים 2 ו - 3 כתב התביעה הוגש כנגד כל 4 יורשים על פי צו הירושה שצורף לכתב התביעה המתוקן - רעייתו ושלושת ילדיו של המנוח.

...

ד''ר ברק העריך כי דרגת נכותו של התובע כתוצאה מן הטיפול השגוי הנה 10% בגין פציאליס מימין בצורה קלה לפי סעיף 29(5)(ב)II לתקנות המל''ל. לטענת התובע, אינו יודע ואינו יכול לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לאירועים ותוצאותיהם וכי האירועים והנזקים נגרמו בשליטתו של המנוח והם מתיישבים יותר עם המסקנה שהמנוח לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה ההפוכה ועל כן על המנוח הראיה שלא היתה התרשלות מצידו שיחוב בגינה ויש להחיל את כלל ''הדבר מדבר בעדו" כאמור בסעיף 41 לפקודת הנזיקין.

על כן, אני מקבל את מסקנתו של פרופ' פלד לפיה מדובר בענייננו ב"סיבוך נדיר אמנם אך ידוע מהניסיון ומהספרות" של זריקת אלחוש המביאה לאטיבציה של וירוס ההרפס "הגורמים למצב הקרוי פציאליס חולפת או BELL'S PALSY." (עמוד 4 לחוות דעתו של פרופ' פלד) הטענה להתרשלות המנוח כאמור, קיבלתי את מסקנותיו של פרופ' פלד מהן משתמע כי אין כל ראיה לכך שהמנוח התרשל במתן הטיפול.

יתרה מזאת, גם לו הייתי מגיע למסקנה כי חלה חובת גילוי ביחס לסיכון נשוא העקירה, איני סבור כי קיים קשר סיבתי בין אי הגילוי לבין הסכמתו של התובע לעבור את העקירה.

סיכום לאור האמור אני מקבל את התביעה בפן הפגיעה באוטונומיה בלבד ומחייב את הנתבעות 2 ו - 3 לשלם לתובע את הסך של 20,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ושכ''ט עו''ד בסך של 3,500 ₪.

לטענת התובעת, על אף שהיא מימנה את רוב רכישת הדירה, היא הסכימה שהדירה תרשם על שם שניהם בחלקים שוים, בכפוף למילוי שני תנאים: התנאי הראשון הוא שאם הם יתגרשו הדירה תהיה של ילדי בני הזוג, בין בדרך של ירושה ובין בכל דרך אחרת.

תביעה נגד שמאית מקרקעין הנתבע טוען שהתובעת תבעה שמאית מקרקעין בשל רשלנות בנוגע לדירה בא', והוא תובע מחצית ממה שיתקבל בפסק הדין.

בנוסף לאמור לעיל, ישלם הנתבע 75% מההוצאות שלהלן: כל ההוצאות הרפואיות שאינן משולמות ע"י קופת החולים, לרבות טפולי שיניים, אורתודנטיה, משקפיים או עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים וכו'.

...

לאור האמור לעיל איני מקבל את טענת התובעת.

עם זאת, שעה שפסקתי מזונות זמניים ( החלטתי מיום 19.10.2020) התחשבתי בכך שהתובעת גרה עם הילדים בבית ולכן לא פסקתי לילדים מדור.

אני ממנה בזה את השמאי גיל קנטרוביץ לשום ולהעריך את דמי השכירות של בית המגורים ברחוב מ' בהרצליה, לרבות דמי השכירות הנגבים בעד יחידת הדיור הצמודה לבית.

סיכום אני ממנה בזה את ב"כ הצדדים כונסי נכסים למכירת בית המגורים והדירה ברחוב ע'.