התובעת צירפה לכתב התביעה את התמונות שצולמו המציגות את מצב ידיה לאחר הטיפול ,ומכל מקום הוצגה תעודה רפואית ותמונות בדבר כויות שנגרמו לה.
על פי גרסת התובעת שלא נסתרה, מקורו של הנזק לא היה ידוע לה. להשערתה, עצמת הטיפול ואי החלשתה לבקשתה, יכולה להוות גורם לתוצאה.
נציגת הנתבעת העידה כי הטיפולים נעשים באמצעות מכשירים שונים ולתובעת בוצעו כל
הטיפולים באמצעות אותו מכשיר שנבדק כל חצי שנה , אך לא הוצגה ראיה על כך. לדבריה,
החמרת מצב לאחר טפול לייזר היא תופעה ידועה והיא אינדיבידואלית לכל מטופל ,אולם רגישות אישית אינה ניתנת לחיזוי מראש .
עדת ההגנה לא שוחחה עם התובעת, נציגת הנתבעת שניהלה את המו"מ לא הובאה לעדות ואילו ההסכם שנוסח ע"י הנתבעת שותק בעיניין זה.
יתר על כן עדת ההגנה הודתה כי ( עמ' 12 לפר') :
"כויות אלו תוצאות לוואי שיכולות להווצר אחרי טפול לייזר".
מכאן שאי ציון העובדה בטופס ההסכמה יכולה לעלות גם לגדר התרשלות.
...
עוד אישרה נחרצות כי הכתוב בהסכם בדבר צריבה קלה, גלד, אי נוחות מעיד וכלל גם כוויות, אם כי לא מוצגות למטופל תמונות גלד פוטנציאלי בהעדר חובה על פי חוק לעשות כן. לבסופו של דבר הודתה כי המילה כוויות לא מופיעה בהסכם.
המסקנה המתבקשת היא כי למרות חובת הגילוי המוגברת, הנתבעת לא עמדה כלל בחובתה לגלות, להבהיר ולפרט את הסיכון שלשיטתה הוא סיכון ידוע וודאי.
לסיכום
לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 33,080 ₪ בצירוף הוצאות בגין אגרה ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7741 ₪.
