התובע, תושב הרשות הפלשתינאית, הגיש כנגד הנתבעים תביעה בה נטען לרשלנות רפואית בטיפול שניתן לו בשנים 2007-2008 בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים (להלן: "ביה"ח הדסה") במחלקה האורולוגית.
בשלוט שבכניסה למרפאת העיניים נרשם: "הרופאים המומחים של ביה"ח הדסה מזמינים אתכם לבדיקת התאמה וייעוץ".
לטענת הנתבעים, מרפאת העיניים אליה היתייחס התובע הנה מרפאה אשר עד ליום 25.6.14 פעלה בשיתוף פעולה עם "הדסה אופטימל" שהיא רשת של רפואה אסטטית העוסקת בעיקר בהסרת משקפיים בלייזר.
...
המקבילה של מצג זה לענייננו מוצאת ביטוי בנייר המכתבים ובשלטים; בכיתוב "המרכז הרפואי של הדסה להסרת משקפיים בלייזר", בשימוש בסמל של ביה"ח הדסה, וכן בשילוט שבכניסה למרפאת העיניים: "הרופאים המומחים של ביה"ח הדסה מזמינים אתכם לבדיקת התאמה וייעוץ – חינם".
לאור כל האמור לעיל, הרי שלבית משפט זה נתונה סמכות מקומית, שכן מתקיימת החלופה בדבר "מקום עסקו של הנתבע" [תקנה 3(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984] ולפיכך הבקשה נדחית.
ער אני כמובן לכך שהגישה המוצאת ביטוי בפסיקה מנחה זו מהווה אחד השיקולים להכרעה בעניין קמור, שלאורה ניתנת החלטתי זו. כל שביקשתי להעיר הוא כי ראוי להישמר מפני ניצול אותה פסיקה שנועדה להפחית התדיינויות בנושא סמכות מקומית, לצורך הגשת תביעות ללא כל קשר לכללי הסמכות המקומית, או לצורך קיפוח זכויותיו של צד "חלש" בדרך אחרת.
ברם, שקילת שיקולי נוחות כשלעצמם אינה מצויה בסמכותו של בית משפט זה.
הבקשה נדחית.
