בכתב התביעה מבקש התובע לחייב את הנתבע לשלם לו פיצויים בסך 220,030 ₪ בגין נזקים מיוחדים (הפסדי שכר לעבר, עזרת הזולת, נסיעות, הוצאות רפואיות, הוצאות הטיפול הרשלני, ו"שונות" – לרבות חוות דעת מומחה והעתקת תעוד רפואי).
על יסוד הבדיקה וההשוואה בין הצילומים השונים קובע ד"ר פרידמן: "אנו עדים להזנחה פושעת של התובע את שיניו, לפני הגיעו לד"ר דראג'מה, וגם לאחר שעזב את מרפאתו. הנ"ל כלל אינו שומר על הגיינה אוראלית, ולא פנה לטפול בשיניים התחתונות העששתיות..."
ד"ר פרידמן סוקר את טענותיו של המומחה מטעם התובע אחת לאחת, ואלה מסקנותיו:
האבחנות של הנתבע ותכנית הטיפול שהכין הנתבע עבור התובע היו נכונות;
התובע קיבל מהנתבע הסברים מלאים בשתי פגישות והסכים לטפול;
הניתוחים שביצע הנתבע בתובע בוצעו כהלכה וכל השתלים נקלטו היטב;
לפי מצבו של התובע לא הייתה כל סיבה להשתלת עצם מכינה לפני ההשתלות;
השתלים שהשתיל הנתבע הושתלו בעמדות תקינות עם מרווחים תקינים ביניהם ובין השיניים, אין צורך להוציא את השתלים ולהשתיל עצם;
אף שתל אינו נוגע בשן סמוכה;
השארת שתל 21 כשתל "ישן" אינו טפול רשלני.
לא זו אף זו, התובע חתם על שני טפסי "הסכמה לטפול כרורגי למשתלים דנטאליים". האחד ביום 2/3/2016 עם תחילת הטיפול בלסת העליונה, והשני ביום 20/4/2016 עובר לבצוע הטיפול בלסת התחתונה.
...
אינני מקבל את טענת התובע שמדובר ברשומה מזויפת.
הואיל והתובע מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי, ועל כן גם הופטר מתשלום אגרה בתיק זה, אני מורה לנתבע לשלם ל"הראל" את הסכום שהושת על התובע בסך 10,425 ₪, ולנכות סכום זה מסכום הפיצויים שבו חויב כלפי התובע.
סיכומם של דברים –
הנתבע ישלם לתובע סך של 27,555 ₪ (37,980 ₪ פחות 10,425 ₪), בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 8,887 ₪ (23.4% מתוך סכום הפיצויים בסך 37,980 ₪).
הנתבע ישלם ל"הראל" סך של 10,425 ₪ (שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ והוצאות המומחה בסך 2,925 ₪, שהושתו על התובע).