תביעת רשלנות רפואית בהפריה חוץ גופית

השופט נ' הנדל: מונח לפנינו ערעור על פסק דין מיום 21.3.17 של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 43067-02-10, כב' השופטת י' וילנר), בגדריו נדחתה תביעת רשלנות רפואית שהגישו הורי יילוד שנפטר מספר ימים לאחר לידתו (להלן: "המערערים" ו-"היילוד המנוח" בהתאמה) כנגד מדינת ישראל, שהיא המפעילה והבעלים של המרכז הרפואי ע"ש שיבא (להלן: "המשיבה" ו-"בית החולים" בהתאמה).

רקע והליכים המערערת 2 (להלן: "המערערת" או "האם") הייתה בת 34 בעת הריונה נשוא ערעור זה, אשר הושג בהפריה חוץ גופית.

...

הכלל הוא שאין לאפשר לצד לשמור באמתחתו טענת פסלות כנגד מומחה, ולהשמיעה בהתאם לתוצאת חוות הדעת של אותו המומחה.

לשון אחר, טענת הפסלות עומדת על רגליה היא ואין לאפשר לקשור אותה לשורה התחתונה של המומחה, כאשר טענת הפסלות הייתה ידועה לטוען אותה כבר בשלב המוקדם של המינוי.

סיכומו של דבר, לא מצאתי מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית המשפט קמא, במסקנותיו המשפטיות ובקשר בין אלו לאלו.

הרקע עסקינן בתביעה שהוגשה על ידי התובעת בעילה של איבחון וטפול רשלני ולקווי אשר ניתן, לשיטת התובעת, על ידי הנתבעת, אשר "סתם את הגולל על כל אפשרות של התובעת להרות באופן טבעי" ואשר הותיר אותה עם נכות רפואית ותפקודית "קשה ביותר". לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של ד"ר רוני רביע, מומחה בגניקולוגיה ומיילדות, אשר קבע כי הצוות הרפואי של הנתבעת המליץ לתובעת לעבור כריתת חצוצרה "עקב חשד בלתי סביר להריון הטרוטרופי", והסביר כי כריתת חצוצרה "הנו מצב אשר מתואר בספרות הרפואית המקובלת כעשוי לגרום לבעיות פוריות עקב נזק לשחלה הסמוכה". ד"ר רביע העריך כי התובעת זכאית ל- 30% נכות בגין עקרות ע"פ סעיף 27 לתקנות המל"ל, כאשר ציין כי אמנם היתה לתובעת בעיית פוריות גם טרם הטיפול שקבלה, אולם "ברור כי עקרותה הוחמרה מאחר וטרם כריתת החצוצרה הצליחה להרות בעזרת טפולי פוריות אך כיום גם לאחר מספר טיפולים לא ניתן להשיג הריון". הנתבעת הגישה חוות דעת מטעמה, שערך פרופ' אברהם גולן, מומחה במיילדות וגניקולוגיה, אשר קבע כי מדובר באישה בת 40 ללא ילדים שהרתה בטיפולי הפריה חוץ גופית ואשר סבלה מבעית פוריות חמורה עקב דלקת אגנית כרונית שהביאה לכריתת חצוצרתה הימנית שלוש שנים קודם לכן והפעם לכריתת חצוצרתה השמאלית עקב הריון חוץ רחמי.

...

התובעת מסכימה כי "אין המדובר באסכולות שונות אלא במסקנה בדבר הטיפול הסביר, הנובעת מהיבטים עובדתיים בשל מצבה של התובעת, בעת אשפוזה וטיפולה על ידי הנתבעת". התובעת סבורה כי מאחר וקיימת מחלוקת גם בשאלות עובדתיות, ולא רק בסוגיות רפואיות, לא תצמח תועלת ממינוי מומחה נוסף בתיק זה. עוד טענה התובעת, כי חקירת המומחים תוכל לסייע לבית המשפט בהכרעה באשר לעמדה העדיפה מבין עמדות מומחי הצדדים, ומנגד, מינוי מומחה בשלב המקדמי עלול להעביר את ההכרעה מבית המשפט למומחה, לקבע את דעתו של בית המשפט ולהתאימו לעמדת המומחה מטעמו, עוד טרם שלב הראיות.

השאלה הגדולה היא מהו אותו "מקרה מתאים". המסקנה שאבקש להסיק לענייננו מהאמור לעיל אינה אלא שמינוי כאמור צריך להיעשות רק לאחר דיון, שמיעת הצדדים והפעלת שיקול דעת.

לפי כתב התביעה עובר לתחילת ההיריון ובמהלכו הנתבעות לא הציעו בירור לנשאות SMA או הליך של IVF (הפריה חוץ גופית) משולב עםPGD (איבחון גנטי טרום השרשתי).

במספר החלטות שהתייחסו לחיוב בהפקדת ערובה בתיקים המתנהלים בעילה של רשלנות רפואית נבחנו סכויי קבלת התביעה ונפסק כי תקנה 519 תחול במקרים שבהם נראה שסכויי התביעה להיתקבל קלושים עד מאוד ומצבם הכלכלי של התובעים קשה (ע"א 4477/15 פלונית נ' מדינת ישראל משרד הבריאות (14.2.18); רע"א 6562/14 פלונית נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (4.12.14)).

...

עניינה של תביעה זו בטענה לרשלנות רפואית מצד בית החולים ברזילי, בנוגע לאופן הבצוע של ניתוח קיסרי, שהביא להותרת מקטעי שלייה בחלל רחמה של התובעת; ובהמשך לכך באופן הבצוע של הליך גרידה, שהביא לפגיעה בשכבה החיצונית של הרחם.

תא (י-ם) 1770/03 סיהאם נ' בית חולים האסלאמי מקסד (25.8.2008) (להלן: עניין סיהאם) – אף שהייתה מחלוקת אם לתובעת נגרמה עקרות בלתי הפיכה ומוחלטת, קבע בית המשפט כי "אין מחלוקת כי על אף שלתובעת נולדו שני ילדים בריאים בלידה רגילה במהלך השנים 1997 עד 1998, היא לא זכתה לשוב ולהרות, וזאת על אף שאיפתה להגדיל את משפחתה הגרעינית, בדומה ליתר חברי המשפחה המורחבת שלכל אחד מהם 7 ילדים בממוצע". בעת קביעת גובה הפצוי אף הוזכר כי הגם שהתובעת עברה טיפולים שונים, היא לא ניסתה לבצע הפרייה חוץ גופית בשל העלויות הכרוכות בדבר, וכן מאחר שנאמר לה כי היא עלולה לעבור הליך זה פעמים רבות ללא הצלחה.

...

בעוד שבפסק הדין בעניין דעקה, שבו הוכר פיצוי זה לראשונה, העמיד בית המשפט את הפיצוי בראש נזק זה על 10,000 ₪, לאחר שקבע כי על הפיצוי להיות מוגבל בהיקפו, גם אם לא סמלי, בין היתר בשים לב לאופיו הסובייקטיבי, אשר מקשה על כימות ומדידה (שם, בעמ' 578, 583 לפסק הדין); בפסקי דין מאוחרים מצא בית המשפט לפסוק פיצויים בשיעורים גבוהים בהרבה, אשר הגיעו בחלק מהמקרים אף למאות אלפי ₪ (ראו למשל ע"א 9936/07 בן דוד נ' ענטבי (22.2.2011) שם הועמד גובה הפיצוי על 250,000 ש"ח; ע"א 980/09 פלונית נגד פרופ' שלמה משיח (15.03.12) (300,000 ₪ לשני התובעים במצטבר); ע"א 169/15 פלוני נגד שירותי בריאות כללית-המרכז הרפואי סורוקה (25.04.17) (300,000 ₪); ת"א (רמ') 14770-12-15‏ ‏ פלונית נ' המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא (3.2.2018) (150,000 ₪ בגין פגיעה באוטונומיה והיעדר הסכמה מדעת); להרחבה ראו אסף יעקב ויוני לבני, "הקפיצה הגדולה – על גובה הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה", עיוני משפט לז 437 (2015)).

במקרה דנן, בשים לב לסיכון שהיה כרוך בגרידה (ואף התממש), למרכזיות הנושא מבחינתה של התובעת ולזיקתו הקרובה לליבת הזכות; ומנגד בשים לב לדחיפות שבה נדרשה הגרידה, להיעדרן של חלופות ולכך שהתובעת בכל זאת הוחתמה על טופס הסכמה – גם אם לא נכתב בו מלוא המידע, אני סבור כי על גובה הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה לעמוד על 40,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

ביום 23.5.21 הגישו התובעים והקטין תביעת רשלנות רפואית בעילה של חיים בעוולה והולדה בעוולה.

לאחר מכן הופנו התובעים על ידי מכבי למכון הפרייה חוץ גופית בבית החולים אלישע.

...

. סיכומו של דבר, שחשד המתעורר אצל תובע ואף חשד בכוח (צריך היה לחשוד) ייחשב כ"קצה חוט" המתחיל את מירוץ ההתיישנות ומבטל את השעיית המירוץ לפי סעיף 8.

משלא עשו כן, הרי שהתביעה הוגשה לאחר תקופת ההתיישנות ולכן אין בידי לקבל את טענותיהם ודין התביעה לדחייה על הסף.

סוף דבר אני מקבלת את בקשת הנתבעות לדחיית התביעה על הסף.