תביעת רשלנות רפואית בגין טיפולי שיניים משקמים

לפניי תביעה בגין רשלנות רפואית נטענת במהלך טפולי שיניים.

מומחה התובעת קבע כי התובעת תדרש לטפול משקם בלסת העליונה וכן בלסת התחתונה וכן תיזדקק לטיפולים עתידיים בסך 169,400 ₪.

ביצוע הטיפול הרפואי תוך הפרת חובת הגילוי שחב המטפל למטופל ואי מסירת מלוא המידע הרלוואנטי לטפול מהוה הפרת חובת הזהירות שחב המטפל למטופל ולכן התרשלות.

...

חיזוק נוסף למסקנה כי הנתבע הבין את מהות הפוליסה שרכש נעוצה בעלותה הנמוכה בהרבה מעלות פוליסה אחרת שהוצעה ולא כללה כיסוי רטרואקטיבי.

לסיכום הנתבע חב בפיצוי התובעת בסך של 68,000 ₪.

ההודעה לצדדי ג נדחית.

ד"ר איאד עבד גאדאללה פסק דין זוהי תביעתו של התובע בגין רשלנות רפואית בטיפול שיניים.

בסוף חוות־דעתו העריך ד"ר ברק את מחיר הטיפול המשקם בסך של 141,500 ש"ח. התובע – תצהיר ועדות בתצהירו מסר התובע כי פנה למרפאת הנתבע 1 "בשנת 2014" על־מנת לשקם חֶסֶר שיניים מלא בלסתו העליונה.

...

תוצאות והוצאות התביעה נגד הנתבע 1 התקבלה עוד בפסק דינו של כב' הרשם הבכיר ט' ארז מיום 28/11/19, ובהתאם לוישלם הנתבע 1 לתובע את הסכומים האמורים בפסיקתא שם: פיצויים בסך 281,500 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 25/11/18 ועד ליום התשלום בפועל; החזר אגרת בית משפט בסך 704 ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 25/11/18 ועד ליום התשלום בפועל; החזר הוצאות חוות־הדעת בסך 7,800 ש"ח, אשר ישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום 04/09/18 ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך של 65,781 ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 28/11/19 ועד ליום התשלום בפועל.

התביעה נגד נתבע 2 נדחית.

בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה מצא בית־המשפט כי אין מקום לפסוק לטובת בעל הדין שזכה בהליך (הנתבע 2) את התעריף שנקבע לעניין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס–2000, הנלמד מן התעריף החקוק לתביעה כספית וכי ישנם טעמים מיוחדים לחרוג מתעריף זה. באיזון בין השיקולים מצא בית־המשפט לחייב את התובע לשלם לנתבע 2 שכ"ט סמלי המחושב כעשירית מן התעריף המינימלי המומלץ לתביעה כספית בסך של 281,500 ש"ח. בסכום זה לא יחושב מע"מ בהיותו של הנתבע 2 עוסק מורשה לעניין מע"מ. התובע ישלם לנתבע 2 את הסך של 1,769 ש"ח בתוך 90 יום, ומיום זה ואילך ישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כחוק עד ליום התשלום בפועל .

לטענת התובעת, הטיפול הרפואי שביצעו הנתבעים 2 ו- 3 היה רשלני שגרם לנזקים קשים בפיה ולצורך בטיפול משקם.

אין מחלוקת שהרשומה הרפואית שנוהלה לתובעת בגין הטיפולים במרפאת השיניים, מושא כתב התביעה, לא עמדה לפני מומחה בית המשפט בעת שבדק את התובעת וגם לא בזמן עריכת חוות דעתו.

סיכום ביניים הנתבעים 1 ו- 3 חייבים, ביחד ולחוד, לפצות את התובעת בגין הטיפול הרפואי הרשלני שקבלה התובעת במרפאת השיניים ואשר בוצע ע"י הנתבע מס 3, בסך של 229,000 ₪.

...

מדובר בפוליסה מסוג "ביטוח בית עסק מרפאת שיניים/מעבדת שיניים, המיועדת לכסות, בין היתר, אחריות המבוטחת, קרי הנתבעת מס' 1, כלפי צד שלישי. גם ההרחבה הקיימת בפוליסה, לביטוחי אחריות מקצועית של המבוטח, דהיינו הנתבעת מס' 1, מיועדת לכסות עובדים, שאינם עובדי רפואה בגין נזק שנגרם לצד שלישי, בשל שימוש בחומרים, קלקול מכשירים וזיהום משימוש בכלים. הנתבעת מס' 4 גורסת, כי לא היה מקום מלכתחילה להגיש תביעה זו נגדה ולמעשה דין התביעה נגדה להימחק על הסף בשל היעדר יריבות והיעדר עילה. הנתבעות הגישו מטעמן חוות דעת נגדית של ד"ר עימאד אבו אל נעאג' (להלן: מומחה הנתבעות). מומחה הנתבעות מדגיש שלא הונח לפניו תיעוד קליני או רנטגני אודות מצבה של התובעת עובר לטיפול. אילו עמד לרשותו התיעוד הרפואי האמור, היה ביכולתו לחוות דעתו בדבר התוצאה ביחס למצבה הרפואי ההתחלתי של התובעת או על האינדיקציות שהובילו לטיפול. מומחה הנתבעות קבע, כי "לא ברור מהרשומה הרפואית ומההדמיות מה היו האינדיקציות לטיפולו של ד"ר פניש", אשר טיפל בתובעת לאחר קבלת הטיפול הרפואי, מושא התביעה כמפורט לעיל.

התובעת תשלם לנתבעת מס' 4 הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪.

יוצא אפוא, כי צד ג' 1 (הנתבעת מס' 1) חייב לשפות את המודיע (הנתבע מס' 3) ב 60% מהסכומים, בהם חויב המודיע, לרבות שכ"ט עו"ד והוצאות, דהיינו סך של 176,400 ₪.

הודעת צד ג' כנגד צד ג' 2 (הנתבע מס' 2) נדחית ללא צו להוצאות.

בחוות דעת זו קבע המומחה מטעם התביעה כי: "סיום תקופת הטיפול במרפאתו של ד"ר אלכסנדר קוסנר היה מצב השיניים והפה של המתרפא גרוע יותר מזה שהגיע עמו. מספר שיניים לא ידוע נעקר, הוחדרו שתלים בעמדות לא טובות, הכתרים הותקנו עם איטום לקוי, השקום בטיפולי השורש בלסת העליונה והתחתונה נעשו בצורה לקויה ורשלנית... עקב הטיפול הלקוי שקבל המתרפא ע"י ד"ר קוסנר היתדרדר המצב הדנטאלי ויהיה על המתרפא לבצע את הטיפול מחדש בעלות גבוהה יותר, בסבל רב יותר שייערך זמן רב יותר". המומחה העריך את עלות התיקון המשקם לו זקוק התובע בסך כולל של 111,600 ש"ח. עוד טוען התובע בכתב התביעה, כי הנתבע כלל לא ביצע צלומי הדמיה טרם הבדיקה לצורך תיכנון תכנית הטיפול המתאימה, לא ניהל רשומה רפואית מלאה וזאת בנגוד לחוק זכויות החולה, התשנ"ו- 1996 וזאת בנגוד לנהלי משרד הבריאות, ואף לא שמר מסמכים מהותיים כמו טופס הסכמה לבצוע הטיפולים ותוכנית טיפולים מאושרת חתומה על ידי התובע.

...

ב) התביעה הוגשה ביום 30/8/2020 בעוד שלראיות התביעה צורפו אסמכתאות על טיפולים שבוצעו בשנים 2012-2013 בלבד, ללא כל קצה ראיה לטענה לפיה התובע המשיך לעבור טיפולים במרפאה עד שנת 2015 כנטען על ידו, ומשכך ובחלוף למעלה משבע שנים בהתייחס לשנים 2012-2013, התביעה התיישנה ודינה להידחות גם מהטעם הזה.

בנסיבות אלו, באתי למסקנה כי לא התקיימו בעניינו של התובע התנאים שנקבעו בחוק ובפסיקה הנוהגת בכל הנוגע לתחולת כלל "הגילוי המאוחר", אשר יש בכוחו להאריך את תקופת ההתיישנות.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי התובע לא צלח להוכיח את היריבות מול הנתבע דנן וגם אילו היה צולח להרים את נטל השכנוע בעניין זה, עדיין דין התביעה להידחות מחמת התיישנות ושיהוי ניכר.

לאור המסקנות אליהן הגעתי לעיל, הריני לקבוע כי דין התביעה להידחות.

לפני תביעה לניזקי גוף בעילה של רשלנות רפואית, עקב מתן טפולי שיניים רשלניים, שגרמו לפגיעה עצבית.

המומחה בתשובות לשאלות הבהרה קבע כי הפרוגנוזה לגבי שיניים 34 ו- 35 היא לא טובה וקיים צורך לעקור אותם ולבצע טפול משקם בין יתר האפשרויות על גבי שתלים.

רק לקראת הדיון מצא לנכון להביא תעוד רפואי אשר נאמר בו כי התובע מקבל קנביס עקב טפולי השיניים, כאשר תעוד זה מנוגד לתעוד הקודם.

...

הכרעה ודיון לאור האמור לעיל ברי כי דין התביעה להתקבל.

הנכות התפקודית לאחר ששקלתי טענות הצדדים אני סבור כי טענות התובע למגבלות בגין הנכות שנותרה לו הן מופרזות ומוגזמות.

לכן אני סבור כי פסקתי סכום העולה על סכומים אחרים שפוסקים באופן שגרתי בגין נכות של 10% בגילו של התובע, אך יחד עם זאת אין בכוחי להגיע לסכום שביקש התובע.

אני מקבל באופן חלקי את הטענה במובן זה שבתקופת ההחלמה לאחר הטיפול, התובע נזקק לעזרה חלקית של בני משפחה.

סיכום ותוצאה לסיכום מסתכמים נזקי התובע לסך של 59,050 ₪.