במסגרת פסק הדין התקבלה תביעת רשלנות רפואית שהוגשה על ידי עיזבון המנוח מ' ובת זוגו של המנוח (להלן יחד: המערערים), נגד אגודת מגן דוד אדום בישראל (להלן: מד"א).
כך, מקום שבית משפט קמא הבהיר, ובצדק, כי גם בהנחה שנטל ההוכחה עבר אל מד"א, עדיין הוכח בראיות שהובאו על ידה כי ההתרשלות גרמה לאובדן סכויי החלמה של 30%.
כפי שהבהיר השופט ש' לוין בעיניין פאתח: "לפי עקרונות כלליים של דיני הפיצויים, שומה על גורם הנזק, המפר או המזיק, 'לאזן' את העוול שניגרם לנפגע כתוצאה מהבאתו עקב הארוע נושא התביעה למצב גרוע מכפי שהיה עומד אילמלא אותו ארוע. לעניין זה אין, לדעתי, הבדל בין מקרה, שבו הסיכוי שאבד גדול או קטן מ-50%. הואיל ובשני המקרים לא יזכה הניזוק בפצוי אלא בשיעור הסיכוי שהפסיד עקב הרשלנות" (שם, בעמ' 320).
...
לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון נוסף בחומר, הגענו למסקנה כי דין הערעורים בנושא זה להידחות.
לא מצאנו כי המקרה הנוכחי מצדיק התערבות מעין זו. הקביעה ביחס לאובדן ההשתכרות של המנוח, שנעשתה על דרך של אומדנא, היא סבירה בנסיבות בהתחשב בכישוריו המיוחדים של המנוח מחד גיסא, ומאידך גיסא בקשיי ההוכחה הנובעים מכך שבשנים האחרונות הוא לא השתכר מעיסוקיו.
סופו של דבר, שאנו דוחים את הערעור ואת הערעור שכנגד מקום שלא מצאנו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי טעות שבדין, במשפט או בקשר ביניהם, וזאת על פי סמכותנו מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלה על ערעורים אלה.
