אמריקן לייזר טענה כי רק ב־2008 החלו להתפרסם עבודות אקדמיות בתחום הרפואה אשר הצביעו על אפשרות ביצוע ניתוח צילוב לאחר ניתוח לסיק לשם תיקון תופעות לוואי של ניתוח הלסיק, ועד היום אין הוכחות ליעילותו של טפול זה.
אמריקן לייזר טענה כי על־מנת שבית־המשפט יראה באובדן תמונתה של בדיקה אחת משום נזק ראייתי, עליו להשתכנע כי העדרה של הראיה החסרה יוצר עמימות ראייתית השוללת מהצד התובע ידיעה עובדתית ופוגעת באפשרותו להוכיח את תביעתו.
וכבר הורנו בית־המשפט העליון (ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345, 349 (1993) כי:
"לכל נזק יש שם ברפואה, אך לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט. לא כל נזק שניתן לצפותו (באורח תאורטי), המשפט מטיל בגינו אחריות נורמטיבית".
כן יפים לעניין זה דברי בית־המשפט העליון בע"א 323/89 קוהרי נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות, פ"ד מה(2) 142, 151 (1991):
" הכלל הרחב הוא, שלשם פיתרון השאלה, אם רופא הפר את חובת הזהירות שהוא חב לחולה, יש לבחון את סטאנדרט הטיפול הרפואי הסביר בעת ההפרה. אין לבחון את סטאנדרט הטיפול הסביר בראייה מאוחרת או ב'חכמה שלאחר מעשה'".
וכן ראו ע"א 8693/08 הרמן נ' שטרנברג, פס' 20 לפסק־דינו של השופט פוגלמן (24.3.2011):
"אכן, אחריות בגין רשלנות רפואית – כבכל מקרה של רשלנות – הנה אחריות תלוית אשם. באין חריגה מסטאנדארט היתנהגות סביר, לא ניתן לחייב רופא באחריות, אפילו הטיפול שבו נקט, הוא שהביא בסופו של יום לנזק שממנו סובל הניזוק. במבט ראשון, עלול הדבר לעורר אצל המטופל תחושה של חוסר צדק, שכן האחרון, שנתון לחסדיו של הרופא, סומך עליו ומשליך עליו את יהבו, נותר לשאת על גופו את הנזק, בעוד הרופא בעל הניסיון והמומחיות יוצא פטור. ואולם, עצם קיומו של נזק, אין בו כדי להעיד בהכרח על קיומו של אשם. ודוק: חרף ההתקדמות הרבה שידעה הרפואה, והתפתחות מיכשור ובדיקות המסייעים בהצלת חיים, במניעת מחלות, ובהפחתת הסיכון לניזקי לוואי, גם כיום מוסיפות פרוצידורות רפואיות רבות להיות כרוכות בסיכונים שאינם מצויים בהכרח בשליטת הרופא."
גם בעניינינו מצא בית־המשפט כי לא הוכחה הטענה הרפואית אשר לפיה מצטברים ערכי עובי הקרנית לערכי הצילינדר ליצירת סיכון משותף.
...
התביעה נדחית.
הודעה לצד ג' נדחית בהעדר חבות ביטוחית.
משכך מצא בית־המשפט כי יש לחשב את שכר טרחת עורכי הדין והוצאות המשפט על־פי הכללים הקבועים בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס–2000, לתביעה כספית, כאשר סכום התביעה מחושב על־פי סיכומי התובעת, כעולה על 1,052,500 ש"ח.
אשר על כן, תשלם התובעת לנתבעים את הסכומים הבאים:
לנתבע 1 – שכר טרחת עו"ד בסך 26,251 ש"ח וכן שכר מומחים ועדים ששילם על פי הוכחות תשלום.
