תביעת רשלנות רואה חשבון ויועץ מס

דיון והכרעה על בימ"ש להכריע במחלוקת, האם הנתבע נתן חוו"ד רשלנית ואם כן, האם יש קשר סיבתי בין ההתרשלות ובין הנזק ? להלן גרסאות הצדדים : גרסת התובעים התובעים טענו בכתב התביעה כי, הנתבע, רואה חשבון בהשכלתו ומקצועו, גרם במתן שירותיו באופן רשלני ליצירת חוב לרשויות מס ערך מוסף, מאת התובעת 1, בסך של 926,142 ₪, בנוסף, בייעוצו הרשלני, גרם התובע לתובעים או מי מהם לאובדן הכנסות ולחסרון כיס בסכום נוסף מוערך של 487,508 ₪ ו- 79,033 ₪, להוצאות רבות, טירדה וטירחה, וכן עגמת נפש, המוערכים על ידי התובעים בסך של 200,000 ₪.

לטענת התובעים, בהתאם לחוות דעת מומחה, רואה חשבון ו/או יועץ מס סביר בנסיבות העניין, היה מנחה אותם להקים ישות חדשה אשר אינה מוגדרת כ"עוסק", אשר תקנה דירת יד שניה מאנשים פרטיים (כפי שבפועל עשו), תכין תכנית השבחה לדירה שנרכשה ותוציאה אל הפועל, ובד בבד תשכיר את הדירה לאנשים פרטיים לתקופה מסוימת, ולאחר תקופה מסוימת ניתן למכור את הדירה (בשוק יד שניה, כפי שבפועל נעשה), או להמשיך להשכירה לתקופה נוספת.

...

בסעיף 8 תאר את המסגרת הנורמטיבית לעניין מיסוי מע"מ במכירת דירת מגורים ע"י עוסק במקרקעין בסעיף 5 (ב) לחוק מע"מ. המומחה הסביר כי "זהו הסדר המביא בסופו של דבר לחיוב במע"מ שלא בשיעור ממחירה המלא של העסקה, אלא, בשיעור ההפרש שבין מחיר המכירה ולמחיר הרכישה של הנכס הנמכר." על פי הפסיקה, ההסדר אינו חל על קבלן ועל דירות חדשות.

תחילה, המומחה התייחס לתרחיש הנתבעים המכונה "מקדם פרופורציה", המבוסס "על מקדם חישוב יחסי או פרופורציונאלי שנקבע כאחוז מהפרשי מחירים בין קניה ומכירה בניכוי סכומים נוספים ששימשו ככל הנראה לעסקאות. מס העסקאות שהועבר לרשויות, נקבע מהתוצאה שהתקבלה במכפלת המקדם." המומחה הבהיר "כי התרחיש המתואר לעיל אינו מוכר לנו. לא מצאנו כל סימוכין לשימוש ו/או חישובי מע"מ בשיטה כאמור, בעת מכירת דירת מגורים בידי מי שעוסק במקרקעין. בנוסף, העלינו כי שיטת החישוב כאמור, אינה מוכרת לרשויות המס ואינה מבוססת על חוק מע"מ". המומחה ציין כי "מן האמור לעיל, ברור כי לא בכדי, קבעו רשויות המס, בשומה המתייחסת לתקופות בהן הוגשו דוחו"ת, כי מיסי העסקאות שהועברו לא היו מלאים ולפיכך הוצאה שומה המחשבת את ההפרשים לסכומים כפי שהיו צריכים להיות משולמים. על סכומי החיוב נוספו הפרשי הצמדה וריבית והצמדה בהתאם לסעיפים 97 או 98 לחוק". לאחר מכן, המומחה התייחס לתרחיש רשות המיסים כפי שנקבע בשומה שהוצאה לתובעים והמתבססת על חיוב במע"מ בגין ההפרש שבין מחיר הרכישה למחיר המכירה בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק מע"מ בסך של 827,686 ₪.

סוף דבר בימ"ש מקבל התביעה בעניין החבות באופן חלקי ומחייב הנתבעים לשלם לתובעים שכ"ט בא כוחם בסך של 12,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

" (נספח ד' לכתב התביעה) טענות התובע: התובע עשה את כל המוטל עליו להרשם כעובד עצמאי וניגש אל רואה החשבון, ביקש להרשם ולפתוח עוסק מורשה.

ככל שיש לתובע טענות רשלנות כלפי רואה החשבון שלו, עליו לנקוט באמצעים חוקיים העומדים בפניו.

" (עמ' 4 לפ' שורות 29-26 לעדות התובע) הנחתו של התובע כי עניינו טופל הסתמכה על קבלת פנקסים: "אני חתמתי לו על אישור למס הכנסה וביטוח לאומי שהוא יכול לעשות בשם שלי לפתוח, אחרי כמה זמן לא זוכר בדיוק קבלתי תעודה שאני עצמאי – מציג נספח א' לתצהיר – וגם קבלתי פנקסים מהמס הכנסה אז חשבתי שהכול בסדר, בגלל שהוא אמר שהכול יהיה בסדר. אני לא יודע מה צריך כי אני לא כל כך הרבה בארץ, אני פתחתי עסק, בגלל שצריך, היה לי בזמן הזאת אישתי שהייתה עם התינוקת בפנים (בהריון) ואני עשיתי כל מה שהוא אמר, עשיתי." (עמ' 6 לפ' שורות 17-12 לעדות התובע) התובע הוא עולה חדש, פנה אל יועץ מס אשר דאג לטפל בענייניו.

...

משכך אנו קובעים כי התובע עשה כל הנדרש ממנו על מנת להירשם כעצמאי בביטוח לאומי.

התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

בסעיף 11 לתצהיר שצירף המבקש כתמיכה להמרצת הפתיחה טען הוא כי בשום פנים לא היה מסכים "כי כל טענה בקשר עם הטיפול המשפטי, ובפרט תביעת רשלנות שלא ניתן לחזות מראש את טיבה ואת היקפה הכספי, תדון בבוררות שאינה כפופה לא רק לסדרי הדין והראיות, אלא אפילו לא לדין המהותי". בסעיפים 24 ו-25 לתצהירו הוסיף המבקש כי לא היה עולה בדעתו להסכים להעביר לבוררות תביעת רשלנות מקצועית שאינה כפופה לדין ההתיישנות ובודאי שלא היה מסכים להגביל את יכולתו לערער על פסיקה בעיניין זה. המבקש ציין גם שהתביעה שכנגד שהגיש נגדו המשיב מצריכה, מטעמי זהירות, שיגור הודעות לצדדים שלישיים כגון רואה חשבון או יועץ מס שליווי את המשיב בתקופה הרלבנטית וכן צדדים נוספים.

...

דעתי היא שאין מנוס מלאפשר לטענות אלה לעלות במסגרת הבוררות המוסכמת על הצדדים – כאמור משום הלשון בה נקטו הצדדים וגם בשל הגיונם של דברים.

תוצאה זו אולי אינה עולה בקנה אחד עם שיקולי יעילות, אך היא התוצאה הנכונה במקרה דנן.

התוצאה התביעה מתקבלת בחלקה.

רקע מכוחו של סעיף 109א לחוק מסוי מקרקעין הותר ייצוגם של נישומים בידי רואי חשבון בהליכים לפי החוק, בהגבלות הקבועות בו. לשם הנוחות נביא כבר בפתח הדברים את נוסחו של סעיף 109א, שהוסף בשנת 2004: "(א) רואה חשבון או יועץ מס מייצג רשאי לייצג נישום בהליכים המתנהלים בפני המנהל או עובדי משרדו לפי סעיף 87, בכל הקשור לחישוב המס בלבד, בהתקיים כל אלה:

עיקר טענות המשיבה 3 לטענת המשיבה 3 - לישכת עורכי הדין בישראל - במקצועות שונים, כמו גם במקצוע עריכת הדין, כלל ייחוד המיקצוע, הוא חוקתי, ותכליתו לדאוג, כי רק מי שהוכשר וראוי ליתן שירותים אלו, יוכל לעשות כן. מטרת ייחוד המיקצוע, כך נאמר, היא למנוע פגיעה בפרט בעניינים העלולים להסב לו נזק רב. הודגש, כי אין כל ייחוד לרואי חשבון בכל הנוגע למיסוי שבח מקרקעין, וכשם שרופא, למשל, אינו יכול לייצג בעל דין בתביעת רשלנות רפואית או בפני מוסדות הביטוח הלאומי, כך אין די במקצועיותם של רואי חשבון על מנת להתיר להם לייצג אחרים מול רשויות אלה.

...

ת השופט ע' פוגלמן: גם בהנחה שההוראה נושא העתירה פוגעת בזכות החוקתית לחופש עיסוק, מקובלת עלי מסקנת חברי – השופט א' רובינשטיין – כי הפגיעה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה של חוק יסוד: חופש העיסוק.

הגם שהמחוקק היה מוסמך לבחור באמצעים נוספים המצויים בגדרו של המתחם, אין בידי לקבוע – נוכח הטעמים שעליהם עומד חברי – כי האמצעי שנבחר על-ידו חורג ממתחם המידתיות.

מטעם זה אני מסכים כי דין העתירה להידחות.

פרשת התביעה עניינה של תביעה זו כאמור בטיפול רשלני של הנתבע רואה חשבון בענייניו של התובע וכתוצאה מכך נגרמו לתובע נזקים.

אמנם התובע העיד יועץ מס מטעמו את מר דגן אך מר דגן לא הגיש חוו"ד אלא מסר עדות ראשית ונחקר לאחר מכן בחקירה נגדית.

...

אני מקבל את גרסתו של התובע כי הנתבע לא התייצב לדיונים ברשות המיסים ואף הנתבע עצמו מאשר כי יש להשיב לתובע סכום חלקי משכר הטרחה.

לאחר שקלול הטענות אני סבור כי על הנתבע להשיב לתובע סך של 9,000 ₪ כולל מע"מ. לגבי הסכום של 47,951 ₪, אין לאשר סכום זה לתובע במיוחד כאשר העד מטעמו, מר דגן, אישר כי ממילא על התובע היה לשלם סכום זה לרשות המיסים.

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית ולסילוק מלא וסופי של התביעה אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 9,000 ₪ (כולל מע"מ) וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין הליך זה בסך כולל של 3,000 ₪.