תביעת רשלנות נגד סוכני ביטוח בגין גניבת רכב

יתרה מזו, לא מצאתי בעדות סוכן הביטוח מר חנוך סער, שהעיד מטעם התובעות (ורכש עבור המוסך את הפוליסה המאוחרת בהכשרה), סיוע להוכחת טענת התרשלות זו או הפרת חובת זהירות של הסוכן, שכן מר סער עצמו העיד כי קיימת אצלו הרחבה ייחודית, שהוא ערך וכתב לפוליסות הנרכשות אצלו בלבד, המכסה גניבת רכב, אף שמפתחות הרכב בתוכו, כדבריו.

זכאות התובעת 2 לתגמולי ביטוח כצד שלישי תביעתה של התובעת 2 הוגשה כנגד הנתבעת 3 כתביעת צד ג' לפוליסת המוסך, כאשר זכאותה לפצוי הנה נגזרת של אחריותו של המוסך לשפות אותה בגין ארועי הגניבה של הרכבים הרשומים כאמור על שמה ומכוחה של עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין.

מכאן, הנזק שניגרם עם גניבת הרכבים אינו מכוסה בפוליסה על פי סייג זה. בנוסף, פרק האחריות כלפי צד שלישי ברשימת הפוליסה, מפנה עוד לתנאים כללים בדבר חבות בעלי מוסכים כלפי צד שלישי, מהדורת ינואר 2004, ובה הסייגים זהים לאלו שלעיל ומבהירים, כי היזק לכלי רכב מנועי יכוסה, ככל שמדובר בנזק לרכב שנימצא בחצרי עסוקו של המבוטח ולצורך מתן שירותי תיקון וטפול.

...

התובעת 2 לא התייצבה להעיד ולהחקר בגין תצהירה, ומאידך המוסך הוכיח, באמצעות עדותו של דורון, כי המדובר ברכבים שהינם מלאי של המוסך, ולאלו לא נערך אף ביטוח רכב, דבר המחזק טענה זו. ומכאן המסקנה היא, כי המדובר ברכבים שבבעלות המוסך, ואילו לתובעת 2 אין בעלות בהם.

סוף דבר לאור האמור לעיל, מצאתי להורות כי התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 – נדחית.

כמו כן, התביעה כנגד הנתבעת 3 – נדחית אף היא.

מהות התביעה הנה לקבלת תגמולי ביטוח שלגביה נקבעה תקופת היתיישנות מוגבלת ואילו טענות המשיבות מתחום דיני הנזיקין כנגד סוכנת הביטוח באו בניסיון להיתחמק ולעקוף את טענת ההתיישנות שבחוק חוזה הביטוח.

בנסיבות אלו, לא מצאתי כל ממש בטענת המשיבות לפיה יש למנות את תקופת ההתיישנות באשר לתביעת תגמולי הביטוח בגין גניבת הרכבים החל ממתן פסק הדין בתיק הקודם, שכן מירוץ ההתיישנות מתחיל במועד הגניבה, ואין בעצם קיום ההליך הקודם כדי לעצור אותו.

יחד עם זאת ועל אף האמור לעיל, כאשר מדובר בביטוח אחריות נקבע, בסעיף 70 לחוק חוזה הביטוח, סייג להתיישנות, ולפיו: "בביטוח אחריות, התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת כל עוד לא היתיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח." בעניינינו, המשיבה 2 הנה הצד השלישי בתביעה שלפנינו, בהיותה בעלת הזכויות הרשומות ברכבם שנגנבו ממוסך המשיבה 1.

מכאן, טענו המשיבות, כי המבקשים 1-2 חבים בפצוי בגין עלות שני הרכבים, בפצוי בגין רשלנות שגרמו לנזקים ולחשיפה לסיכונים, וכן, בגין התשלום שנפסק נגדן לטובת המבקשת 3 בפסק הדין הקודם לתשלום בגין פרמית הביטוח.

...

טענת המשיבות לפיה יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד היות פסק הדין בתיק הקודם חלוט לנוכח הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, הקובע כי תקופת ההתיישנות תתחיל ביום שבו נודעו לתובע העובדות המהוות את עילת התובענה, דינה להידחות.

סוף דבר לאור האמור לעיל, מצאתי לקבוע כי התביעה לתגמולי ביטוח בגין שני הרכבים שנגנבו – לא התיישנה.

בנסיבות אלו, הבקשה בטענת ההתיישנות - נדחית.

בהמשך לדחיית דרישת התשלום, הגישה משיבה 3 תביעה לתשלום 10,430 ₪ (תא"מ 720248/08) בתאריך 30.1.2011, בטרם ניתן פסק הדין בתביעת משיבה 3, שלחה מערערת 1 למשיבה 3, מכתב שכותרתו: "הודעה על גניבת כלי רכב", בה נטען כי, החברה היתה מבוטחת אצל המשיבה החל מיום 1.8.2007, וכי "בתקופת הביטוח נגנבו מבית העסק שני כלי רכב של החברה" (ההדגשה שלי – ש.ד.) דרישת הפצוי נומקה במכתב כדלקמן: "כיוון שמתוקף הביטוח שהוזמן על ידי, ועל פי הרשימה והפוליסה לביטוח העסק, כסוי גניבות ממין זה היה בתוקף בעת הגניבה." בתשובתה מיום 1.5.2011, למערערת 1, דחתה משיבה 3 את התביעה בנימוק כי חלה היתיישנות על התביעה.

בספטמבר 2014 הגישו שתי המערערות נגד סוכן הביטוח, סוכנות הביטוח והמבטחת את התביעה מושא העירעור.

על פי הנטען בכתב התביעה, המשיבים 1-2 התרשלו ברכישת הכסוי הבטוחי שהוזמן מהן, ואחריותם כלפי מי מהמערערות בכך שלא שעו לפניותיה של מערערת 1, היתעלמו מדרישותיה לקבלת כסוי מרבי אפשרי והותירו אותה "תלויה באויר" (כהגדרת כתב התביעה).

...

דין טענה זו להידחות מאחר שהיא מתעלמת מן העובדות והמסמכים כפי שהוצגו על ידי המערערות עצמן.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדחות הערעור.

המערערות ישלמו הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ למשיבים 1-2 ו-10,000 ₪ למשיבה 3.

דיון בטענת הנתבע לפיה דין התביעה להדחות מחמת העדר יריבות והעדר עילה, שכן בשטרות המישכון המחה התובע את זכויותיו ברכבם נשוא התביעה לבנק, ולכן אין לו כל עילת תביעה בגינם ו/או בגין תגמולי הביטוח שהתקבלו מחברת הביטוח בגין הגניבה הנתבע לא הראה כיצד יש בחתימת התובע על שטרות המישכון לטובת הבנק, כדי לאיין תביעת רשלנות כנגדו.

הפנית הנתבע לפס"ד שניתן בע"א 56/68 סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ' מוסכי "בריסטול" בע"מ, ו- 3 אח' (פורסם במאגרים משפטיים), אין בה כל אסמכתא לטענותיו, שכן שם דובר בעירעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנוגע לסדרי עדיפויות בחלוקת כספים שבקופת הכנוס, ולא על תביעה של חייב כנגד כונס נכסים, על התרשלות בתפקידו, כפי התביעה בעניינינו.

...

הנתבע הגיש כנספח לכתב ההגנה, הסכם הסדר חוב מיום 22.02.12, לפיו גובש הסדר עם התובע, כדלקמן: מלוא החוב של התובע לבנק הינו 531,947 ₪, כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד; לצורכי פשרה, ולפירעון סופי ומוחלט, ישלם התובע לבנק סך של 511,515 ₪, בשני תשלומים: תשלום ראשון ע"ס 35,000 ₪ עד ליום 22.02.12, תשלום שני ע"ס 476,515 ₪ עד ליום 27.02.12.

סיכום אני מורה לנתבע לשלם את הסכומים כדלקמן: 177,720 ₪, בתוספת הצמדה וריבית ממועד גניבת הרכבים, היינו מיום 28.02.12.

30,000 ₪ הנתבע ישיב לתובע את אגרת בית המשפט בצירוף הצמדה כדין מיום התשלום התובע ישלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪.

הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הנ"ל תוך 30 יום מעת דרישה.

התביעה הוגשה נגד הבעלים של המשאית, נגד סוכן וסוכנות הביטוח אשר באמצעותם נרכש ביטוח מקיף למשאית בשלב מאוחר יותר, ונגד היבואן.

כלפי הנתבעת 5, תעבורה, העלה התובע טענות של רשלנות והפרת חובתה כלפיו בכך שמסרה לטיפולו משאית ללא כסוי ביטוח.

ברגיל, נזק בגין גניבה בנסיבות בהן נגנב רכב או חלקים ממנו, בזמן שהיה במוסך לצורך תיקון או טפול ברכב, מגיע לפתחו של בית המשפט בתביעה המוגשת ע"י בעל הרכב, או בתביעה המוגשת ע"י המבטחת של הרכב, בתביעת שבוב, לאחר שזו פיצתה את מבוטחה בגין הנזק שניגרם.

...

סוף דבר אני מורה אפוא על דחיית התביעה.

לאחר שלקחתי בחשבון את ההשקעה והזמן שנדרשו לבירור הטענות, את מהות הטענות, את התוצאה הסופית אליה הגעתי ואת התנהלותם של הנתבעים 1,3 ו-4 ביחס לאישור הביטוח הפיקטיבי, אשר על אף שלא היתה לו השפעה על תוצאת ההליך, היתה לו תרומה להארכתו, זאת לצד חוסר הנוחות שמעוררת הפקת האישור, אני מורה על חיוב התובע, מר ג'ורג' ג'רייס, ת.ז. 057017329 בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪, לטובת הנתבע 1 וסכום דומה לנתבעים 3 ו-4, יחדיו.

התובע ישלם לנתבעת 5, חברת תעבורה, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.