עסקינן בתביעת התובעת, תביעה כספית בסך- 771,000 ₪ ( בהתאם לסעיף 35 לכתב התביעה, סך- 1,327,914 ₪ ) בגין ליקויי בנייה, ירידת ערך ופצוי שאינו ממוני, בדירה מושא התובענה וכן בגין טענה לאי הצמדת "חניית נכים" בהתאם להסכם רכישת הדירה .
"
(ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, אתר נבו)
עוד נקבע כי כלל 'מיצוי העילה' אינו חל רק על טענות שהועלו על ידי בעלי הדין בהליך משפטי קודם, אלא גם על טענות שהיה עליהם להעלותן במסגרת אותו הליך (ראו ע"א 9774/05 ראובן נ' רוקח); ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון).
אין מחלוקת עם ב"כ התובעת כי באשר לעילת התביעה אשר עניינה ליקויי רטיבות, עסקינן בליקויים אשר חלקם או מרביתם כבר נטענו ונדונו בהליך הקודם ותוקנו בהסכמת הצדדים בפקוח המומחה מטעם בית המשפט , אשר אישר את ביצוע תקונם, אלא שלטעמו , ככל ובוצעו ברשלנות כטענת התובעת, קמה לתובעת עילה חדשה ( ר' סע' 2.
מלכתחילה, הוגשה התביעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע וביום 25/1/17 הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין, לפיו נימסרה הדירה לתובעת כנגד ערבויות לבצוע יתרת התשלומים וההליך הוגש בשנית לבית משפט השלום להמשך דיון ובתביעה שכנגד.
...
בית המשפט נעתר לצדדים , ניתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה ובנוסך הושבה לצדדים האגרה.
אשר על כן מצאתי לקבל את הבקשה בחלקה, קרי ביחס לעילת התביעה בגין ליקויי רטיבות ונזילות וראשי הנזק אשר פורטו בכתב התביעה, בגין ירידת ערך ונזק לא ממוני ( סעיף 35 א- ג לכתב התביעה ) , ראשי נזק אשר אין מקום להעלותם שוב לאחר שנחתם הסכם פשרה בין הצדדים ועל כן התביעה נדחית על הסף ביחד לראשי נזק אלה.
