תביעת רשלנות נגד חברת אבטחה

וכן, בע"א 9622/07 עידן הולין נגד קופח כללית של ההסתדרות הכללית של העובדים, תק-על 2010(2), 8958: "נזק ראייתי מתרחש כאשר בעטיה של התרשלות הנתבע נגרעה מן הניזוק ראיה שהנה בעלת פוטנציאל להוכחת יסוד או טענה בתביעתו. על-פי הדוקטרינה, על הנתבע מוטלת אחריות כלפי התובע אם היתנהגותו העוולתית שללה מהאחרון את היכולת להוכיח את מרכיביה של עילת תביעתו נגד מי שגרם לו נזק. אחריות זו עשויה להתבטא במקרים מתאימים בהעברת נטל השיכנוע מכתפיו של התובע לכתפי הנתבע, כך שאם בסוף המשפט כפות המאזניים ייוותרו מעוינות, יזכה התובע בתביעה בגין הנזק הישיר". במקרנו כשלה הנתבעת להציג את המסמכים הרלוואנטיים, שבמסגרתם בוצעו למנוח (אם בוצעו) ההערכות השונות לסיכון לנפילה, מדי משמרת, כפי שקבע נוהל העבודה שהיא נסחה ובמיוחד אלו שמסבירים את העלאת רף הסווג לנפילה.

ת"א (תל-אביב-יפו) 1215/08 עזבון המנוח יום טוב דואק נגד כל בו חצי חינם (28.8.13) בעיניינו של מנוח כבן 56, אשר עבד כמאבטח ונרצח בידי מרצחים, מת מיד, בנסיבות שבהם נקבעה רשלנות נגד המקום בו עבד וחברת האבטחה, שם נפסקו 300,000 ₪ בראש נזק זה. ת"א (מחוזי ת"א) 20084-03-12 עזבון המנוחה גרומנס רות ז"ל נגד אטליז שמחה (10.9.17) בעיניינה של מנוחה בת 86, קיצור תוחלת חיים של 3.5 שנים, כאב וסבל ואובדן הנאות החיים נפסקו 250,000 ₪.

...

שלישית, מטענת הנתבעת עולה השאלה, האם הנתבעת אמורה להגיע למסקנה בדבר רמת סיכון לנפילת המנוח נוכח עדות בנו או שמא עליה להגיע למסקנותיה תוך שימוש בכלים רפואיים מקצועיים יותר ? רביעית, הטענה סותרת טענה אחרת של הנתבעת: מחד, הטענה כי המנוח עצמאי ולא היה נתון בסיכון מפני נפילה.

אני קובע שהצוות הרפואי של בית-חולים רמב"ם התרשל כלפי המנוח בשניים: ראשית, אי נקיטה באמצעים סבירים אשר יבטיחו מפני התממשות הסיכון הגבוה לנפילת המנוח.

אני קובע כי רשלנות זו קשורה בקשר סיבתי למותו של המנוח ולנזקים שנולדו עקב כך. (ד).

על כן, אני פוסק שהנתבעת תשלם לתובעים 850,056 ₪ (שמונה מאות חמישים אלף וחמישים ושישה ₪).

לעומת זאת, נדחתה בקשת המבקשות – חברות שהוכרו כנושות – להורות למפרקים לחקור חשדות לתרמית מצד נושאי משרה מסויימים בחברה, ולעכב את הגשת התובענה נגד כלל נושאי המשרה, בטענת ההתרשלות, עד להשלמת חקירה זו. רקע עובדתי חברת גלובוס מקס בע"מ (בפרוק), היא חברה פרטית, אשר עסקה בהפעלת בתי קולנוע, ובהפצת סרטים לבתי קולנוע.

"קשה להיתעלם מכך שהבקשה הוגשה על ידי נושה המצוי בנגוד עניינים: מחד גיסא, האינטרסים שלו כנושה הגדול ביותר בהליך הפרוק רלוואנטיים להחלטה האם לאפשר לחברה לנהל הליך משפטי, ועל כן בכובעו זה יש לו מעמד להעלות את השגותיו לפני בית המשפט של פירוק; מאידך גיסא, כנתבע פוטנציאלי בהליך שהחברה מבקשת לנהל האינטרסים שלו אינם רלוואנטיים להחלטתו של בית המשפט של פירוק, וכנגזר מכך אין לו מעמד לטעון בכובעו זה לפני בית המשפט של פירוק [...] ניגוד עניינים זה מחייב מידה ראויה של זהירות מצד בית המשפט של פירוק" (רע"א 1587/20 המוסד לביטוח לאומי נ' א.ד.ר שירותים ואבטחה בע"מ (בפרוק), פסקה 18 (14.5.2020)).

...

אין מנוס מלקבוע, כי התנהלות זו, עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט, וניצול לא הוגן של יתרון דיוני.

נוכח גישה מקלה זו, בעל דין הפועל באופן רציונלי, ועורך 'ניתוח כלכלי' בסיסי, מגיע למסקנה שהנזק שעתיד להיגרם לו, אם בכלל, משימוש לרעה בהליכי המשפט, קטן בהרבה מן התועלת שהוא עשוי להפיק מכך.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות, על הסף ולגופה – וכך אציע לחברַי כי נורה.

התרשלותו היא זו לגרמה לתובעים להפסד של 4,000 ₪ ההוצאות, אותם נאלצו לשלם לחברת ישרכרט עת נמחקה התביעה כמו גם לשאת בהפסד אגרה ששולמה ובנוסף עליו לשאת בהוצאות הגשתה של התביעה מחדש, הפסד הזמן ועוגמת הנפש.

זאת ועוד על מנת להקטין את הנזקים ועל מנת שהתובע יוכל להמשיך בהליכיו, כמו גם היה זה מאנטרס הנתבע להשלים את הטיפול בתיק בכדי לזכות בשכר הטירחה המסוכם, הסכים תחילה הנתבע לשאת במחצית העלויות שנגרמו לתובע נוכח מחיקת ההליך, והתובע העביר לו 2,000 ₪, אלא שמאוחר יותר דרש התובע חזרה את הכסף ובהתאם הושב לו. באשר לתביעה שכנגד, עותר עו"ד לביא להוצאותיו בגין תחילת העבודה על התביעה השנייה כנגד חברת האבטחה.

...

המסמכים היחידים הנושאים את שם התובעת היו מסמכי עסקת היסוד עם ישראכרט ויפוי הכוח שהוגש לתיק בית המשפט שם. כאמור אני מקבלת את טענת הנתבע שבהינתן האופן שבו התנהל אדיב מולו, נטע בו את היסוד להניח כי אדיב הוא אכן, לא רק הרוח החיה מאחורי העסק, אלא בעל העסק עצמו, אולם קשה להתעלם מן העובדה כי המסמך העיקרי, עליו הושתתה למעשה התביעה כנגד ישראכרט, מקורה בהסכם עם ישראכרט.

מששמעתי את עדויות הצדדים שוכנעתי כי עו"ד לביא למן הרגע הראשון קיבל על עצמו את האחריות לטעות שנפלה בכתב התביעה ככל שקשורה למילוי תפקידו, היה מוכן לחלוק עם התובע בהוצאות שנפסקו כמו גם בעליות הכרוכות בפתיחת ההליך מחדש וממילא להשבת המצב לקדמותו באופן שיתוקן כתב התביעה ואיריס ימיני תהיה התובעת בכובעה כבעלת העסק "אדיב הפקות", אלא שהתובעים עמדו על כך כי עו"ד לביא ייקח על עצמו את כל ניהול התיק מחדש ומבלי שישולם לו כל שכר טרחה.

כמו כן, לא היתה מחלוקת כי נוכח הסכסוך בעניין התביעה כנגד חברת ישראכרט העבודה הופסקה ההתקשרות בין הצדדים גם לעניין הטיפול בתיק זה. אני מקבלת את טענתו של עו"ד לביא כי זכאי הוא לשכר טרחה בגין הפעולות שביצע.

כעת מונחת בפני בקשתה של חברת מנורה להגיש הודעת צד ג' כלפי שחף אבטחה, שכן לטענתה המעסיקה לא שילמה פרמיות בגין הפוליסה והביאה לסילוקה בשנת 2003, ולכן אם תיתקבל התביעה, חברת מנורה זכאית לפצוי ו/או שיפוי בגין כל סכום שייפסק נגדה.

חברת מנורה אכן עשתה שימוש בהודעה במונח "התרשלות", אך עולה מההודעה כי מדובר בעילות תביעה שהנן חוזיות במהותן וכלל לא נטען בהודעה כי עילות התביעה נובעות מפקודת הנזיקין.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים הגענו למסקנה כי יש לקבל את הבקשה ולהתיר לחברת מנורה להגיש כנגד חברת שחף אבטחה הודעת צד ג', מהטעמים אשר יפורטו להלן: בהתאם לפסק דין רותם נבחן את סמכותו של בית הדין על פי המבחן התלת שלבי.

" נפנה לשאלה האם התרת ההודעה מוצדקת משיקולים אחרים: במקרה הנדון שוכנעתי כי גם משיקולי יעילות והצורך להימנע מהכרעה סותרת בין ערכאות, ומאחר ומדובר במסכת עובדתית משולשת אחת הנוגעת הן להתנהלות המעסיקה והן להתנהלות החברה המבטחת, יש יתרון בהכרעה בטענות חברת מנורה כנגד שחף אבטחה במסגרת תיק אחד, חלף פיצול ההליך.

סוף דבר הבקשה מתקבלת, כך שהודעת צד ג' מתקבלת לתיק.

דיון בטענת הנתבע לפיה דין התביעה להדחות מחמת העדר יריבות והעדר עילה, שכן בשטרות המישכון המחה התובע את זכויותיו ברכבם נשוא התביעה לבנק, ולכן אין לו כל עילת תביעה בגינם ו/או בגין תגמולי הביטוח שהתקבלו מחברת הביטוח בגין הגניבה הנתבע לא הראה כיצד יש בחתימת התובע על שטרות המישכון לטובת הבנק, כדי לאיין תביעת רשלנות כנגדו.

כמו כן טען הנתבע כי בהסכם ניתן ביטוי לאופן איחסון הרכבים, ומכאן כי הויתור חל גם בכל הנוגע לטענות התובע בעיניין זה. הנתבע הפנה בהקשר זה לסעיף 2.8 להסכם, שם נרשם: "עוד ידוע לחייב כי דמי האחסנה למגרש בגין הרכבים מס' 2-3 ישולמו על ידו". אני דוחה טענה זו. העובדה שהתובע ידע היכן מאוחסנים הרכבים ואף ביקר במקום, אין בכך כדי להוכיח כי ידע בזמן אמת מהן ההוראות שנתנו לכונס ע"י רשם ההוצל"פ בנוגע לאיחסון, ו/או שידע שהכונס לא מילא אחר אותן הוראות ו/או שידע מה טיב השמירה ו/או האבטחה שיש במקום.

...

הנתבע הגיש כנספח לכתב ההגנה, הסכם הסדר חוב מיום 22.02.12, לפיו גובש הסדר עם התובע, כדלקמן: מלוא החוב של התובע לבנק הינו 531,947 ₪, כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד; לצורכי פשרה, ולפירעון סופי ומוחלט, ישלם התובע לבנק סך של 511,515 ₪, בשני תשלומים: תשלום ראשון ע"ס 35,000 ₪ עד ליום 22.02.12, תשלום שני ע"ס 476,515 ₪ עד ליום 27.02.12.

סיכום אני מורה לנתבע לשלם את הסכומים כדלקמן: 177,720 ₪, בתוספת הצמדה וריבית ממועד גניבת הרכבים, היינו מיום 28.02.12.

30,000 ₪ הנתבע ישיב לתובע את אגרת בית המשפט בצירוף הצמדה כדין מיום התשלום התובע ישלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪.

הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הנ"ל תוך 30 יום מעת דרישה.