בפני תביעה ותביעה-שכנגד שעניינן תיקון רכב המרצדס של התובע במוסכו של הנתבע, מוסך מורשה לרכבי מרצדס.
בשים לב לכך שהתובע הודה כי הוא כלל אינו יודע מהן טענותיו של הנתבע (עמ' 8, ש' 24 ואילך), לא מצאתי לנכון לייחס להכחשה זו של התובע משקל רב.
שנית, לכתב התביעה צירף התובע חוות דעת שמאי מטעמו מיום 19.8.2019, בו פורטו הנזקים שנגרמו לרכב בעת שהותו במוסך הנתבע וכתוצאה מהתיקון הלקוי והרשלני, כנטען, לו זכה שם.
הנתבע לא הודיע על רצונו לזמן את שמאי התובע לחקירה, בהתאם להוראות תקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א-1984); אין ממש בהסבר שנתן לכך בסיכומי התשובה מטעמו, קרי, כי חוות הדעת לא הוגשה כראיה עצמאית, אלא במסגרת כתב התביעה; שהרי בסדר דין מהיר עסקינן, בו מצורפות חוות הדעת לכתבי הטענות (תקנה 214ג לתקסד"א-1984), ומכל מקום אין הוראותיה של תקנה 130א מותנות באופן שבו הוגשה חוות הדעת.
...
כפועל יוצא, אני מורה על דחיית התביעה.
בשים לב להערכת עלות העבודה על פי חוות דעתו של שמאי התובע, לא כולל עבודות הפחחות (שכן נכללו בחשבונית 6260), קרי, 3,100 ₪ לא כולל מע"מ, סבורתני כי מדובר בדרישה שהינה בגדר הסבירות, ועל כן אני מקבלת אותה במלואה, ומחייבת את התובע לשלם לנתבע סך של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ, סה"כ - 4,680 ₪.
סוף דבר
התביעה העיקרית נדחית.