דיגמי – העידר יריבות
מאחר שדיגמי חפויים קמה רק לאחר סיום העבודות השאלה הנשאלת היא האם "ירשה" את התחייבויות החברה הישנה? אם לא הוכח כך מטעם זה בלבד יש לדחות את התביעה נגד החברה, אולם אף אם אין יריבות מול החברה ניתן לתבוע בעילת רשלנות את הבעלים שניהלו את פעילות החברה המחוסלת.
מכאן שביחס למר גיא דיגמי ניתן לקבוע כי פעל כמנהל וכאיש מיקצוע אשר היה מעורב בפרויקט, ועל כן אם תוכח רשלנות מצדו ייתכן שקמה נגדו עילת תביעה אישית, מה שאין כן באשר לאליהו בהיותו בעל מניות בלבד אשר לא נטל חלק אקטיבי בפרויקט ולא הועלתה כלפיו טענה לרשלנות אישית ואף לא עילה כלשהיא להרמת מסך, ולפיכך גם דין ההודעה לצד ג' נגדו להדחות.
...
סוף דבר
במסגרת התביעה העיקרית אני מחייב את הנתבע לפצות את התובעת בסכום של 1,869,367 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום עריכת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט במסגרתה נקבע סכום זה – 26.6.19.
לאור האמור אני מחייב את מר כראדי לשלם לתובעת נוסף על האמור את חלקה בשכר המומחים מטעם בית המשפט, את הסך של 100,000 ₪ ששילמה לצורך מיגון הבניין במהלך ניהול ההליך, את אגרת בית המשפט כפי ששולמה, כשסכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועדי תשלומם וכן הוצאות משפט נוספות בסך כולל 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪.
ההודעות נגד יתר הצדדים השלישיים שלא נמחקו נדחות, כאשר מאחר שהללו הצטרפו להליך בשלב מעט מאוחר יותר מפתיחתו וגם פעילותם במסגרת הפרויקט ייתכן שלא היתה מיטבית ישלם מר כראדי למכון התקנים ולעיריית נתניה שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ כל אחד.