תביעת רשלנות בגין נזילת מים סמויה

במועד מסויים בתחילת קיץ 2020 (ככל הנראה בחודש יוני או תחילת חודש יולי) התרחשה נזילה סמויה משמעותית בצנרת המשותפת של הבניין (להלן: "הנזילה המשותפת").

לטענת התובעת בכתב תביעתה מכתב זה הגיע אליה כשבוע לאחר מכן (קרי ביום 16.8.2020), והנתבעת אינה חולקת על קביעה זו. ביום 9.9.2020 קיבלו הדיירים בפועל את חשבונות המים עבור חודשים יוני ויולי 2020, בהם נכלל החיוב החריג בגין הנזילה המשותפת.

מאחר והנתבעת התרשלה ולא פעלה באופן הזה, אלא הסתפקה במשלוח מכתב, הרי שאין לחייב את הדיירים בתשלום כלשהוא בגין הנזילה המשותפת בתקופה שלאחר הקריאה שביצעה הנתבעת בה התגלתה אותה נזילה (קרי החשבון השני).

...

סוף דבר לאור כל האמור, אני קובע כי על הנתבעת לחייב את התובעת ואת יתר הצרכנים בבניין באופן הבא: עבור החשבון הראשון על הנתבעת לחייב את 100 המ"ק הראשונים של הנזילה המשותפת לפי התעריף הרגיל, ואת יתרת הנזילה המשותפת (קרי 10,090 מ"ק) לפי תעריף של 1 ש"ח למ"ק. את החיוב הכולל המתקבל יש לחלק בין כלל הצרכנים בבניין.

אני מורה לנתבעת לבצע בחשבון הבא שהיא שולחת לכל אחד מהצרכנים את ההתאמה הנדרשת, ולזכות כל אחד מהצרכנים או לחילופין לבטל את חובו כלפיה בהתאם.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות התובעת (ולעניין זה הכוונה לתובעת בלבד ולא לכלל הדיירים או הצרכנים בבניין) בסך של 700 ש"ח. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי - מרכז תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

אין מחלוקת בין הצדדים שמדובר היה בנזילת מים סמויה.

לאור האמור טוען התובע כי הנתבעת היתנהלה באופן רשלני והתנהלותה הביאה לאובדן כמויות מים גדולות, כשאין בנסיבות אלה מקום להשיתן על התובע.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת אפוא לשאלה אם אחראית הנתבעת – באופן מלא או חלקי – לאובדן המים אצל התובע ולנזקיו הממוניים בשל נזילת מים, וזאת בשל איחור במתן הודעה על קריאה מונה שהעידה על צריכה חריגה של מים.

עיון בחשבון המים התקופתי לחודשים 7-8/2014 שצרף התובע לכתב התביעה מעלה כי מדובר בצריכה של 214 מ"ק ביחס לצריכה ממוצעת של כ-40 מ"ק ולצריכה אחרונה של 57 מ"ק. לגבי החודשים 9-10/2014 מדובר בצריכה של 366 מ"ק. לא יכול להיות ספק כי מדובר בצריכה חריגה מאוד כהגדרתה בכללים שהיא מעבר לצריכה של 150% ושעולה על 9 מ"ק בתקופת חיוב חודשית.

...

התוצאה: אשר על כן אני קובע כי על הנתבעת להשיב לתובע השבה מלאה של כל תשלום ששילם בגין צריכת המים לגבי התקופה שבין 23/9/14 לבין 1/10/14.

הנזק והפיצוי הנתבע בכתב התביעה ובתצהיר התובעת נטען כי הנזקים נגרמו כתוצאה מנזילת מי הביוב מחלל הנקוז המהוה "דבר מסוכן" בידיעתם, בשליטתם ובאחריותם של הנתבעים, כמשמעו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין וכי במקרה כאן "הדבר מדבר בעד עצמו" בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין, ולכן על הנתבעים הנטל להוכיח כי נזקיה של התובעת לא נגרמו בשל התרשלותם.

בהקשר דומה לענייננו נפסק כי בעל נכס אינו בעל אחריות מוחלטת לכל נזק הנובע מרטיבות היוצאת מצנורות העוברים בתחומו, וחובת הזהירות נוצרת לעיתים רק מרגע שהכשל הפך מכשל סמוי לכשל הנראה לעין.

סעיף 38 לפקודת הנזיקין קובע כדלקמן: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נימלט הדבר – על הנתבע הראייה שלא הייתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה." הפסיקה החילה הוראת סעיף 38 במקרה של נזילת מים מנכסו של בעל מקרקעין למקרקעין שכן, בקבעה כי מים נכנסים למינוח של "נימלט דבר", והם עלולים לגרום נזק בהימלטם.

...

סיכום ביניים 4 - הפיצוי לאור המפורט לעיל, מצאתי כי הפיצוי לה זכאית התובעת בגין נזקיה הממוניים על פי קביעת המומחה ובהתאם לראיות, וכן בגין נזקיה הלא ממוניים מסתכם בסך של 123,630 ₪, כולל מע"מ. סוף דבר התביעה כנגד הנתבע מס' 1 למתן צווי עשה קבועים מתקבלת והתביעה הכספית מתקבלת חלקית.

התביעה כנגד הנתבע מס' 2, נדחית במלואה.

בנוסף אני מחייב את הנתבע מס' 1 לשלם לתובעת פיצוי בגין נזקיה הממוניים והלא ממוניים בסך כולל של 123,630 ₪.

לעניין ראש הנזק הלא ממוני בשל עוגמת נפש נקבע כי המשיבה 1 זכאית לפיצויים בסך 30,000 ₪ בשל רשלנות המערערת, התעלמותה מפניות המשיבה 1 והביקורים הרבים בביתה של נציגי המערערת, שגרמו לה טורח ובזבוז זמן.

בפסק הדין, דחתה כב' השופטת קמא את התביעה נגד המשיבה 2 וזאת בהסתמך על כתב הויתור עליו חתמה ובו ויתרה על כל טענותיה בקשר לרטיבות שמקורה בקופסת הבקורת הסמויה, לאחר שבעת החתימה על כתב הויתור כבר ידעה כי זהו מקור הרטיבות וכן משום שלאחר שהוסכם על גובה הפיצויים, קיימו הצדדים דין ודברים שבעקבותם שיכנעה המשיבה 1 את המשיבה 2 לשלם לה כ-2,000 ₪ נוספים.

בנוסף, חזרה על הטענה כי גם אם טענת המערערת שכנגד תמצא נכונה, לא הוכח קשר סיבתי בין הליקוי ובין נזילת המים וכי מקור הנזילה הוא בצנרת גלויה שאותה המערערת שכנגד התקינה – דבר המנתק את אחריות המשיבה שכנגד לנזק.

...

סוף דבר דין הערעור (39976-12-22) להידחות.

דין הערעור שכנגד (7076-01-23) שהגישה הגב' כחלון להתקבל באופן חלקי כך שתהיה זכאית לתגמולי ביטוח בעבור האירוע הביטוח השני בגובה 61,191 ₪.

דין הערעור שכנגד שהוגש על ידי הפניקס להתקבל באופן חלקי כך שהמשיבה 2 תהיה זכאית לשיפוי בסך 96,086 ₪ מהמערערת דמרי.

מר לזר נחקר ארוכות על חוות דעתו, אך לא היה בחקירה כדי לערער את המשקל שניתן לייחס לחוות דעתו, כאשר, אזכיר, שוב, כי , "מקור הרע" , הוא אותן נזילות מים מהצנרת שיגוטקין התקין, שחייבו את ביצוען מחדש, על כל המשתמע מכך, לרבות הסרת הריצוף, ביצוע האיטום, הנחת הצנרת, ביצוע הריצוף וכיו''ב, וכן תיקון הנזקים שנגרמו בשל נזילות המים.

מר יוגב נישאל בחקירתו, מדוע נרשם בהצעת המחיר השנייה "שתי אסלות תלויות 1000 ש''ח" , והלה השיב כי לא היה ברור אם מיכל ההדחה של האסלה יהיה סמוי אם לאו, ומכאן הסיכום בין הצדדים כי אם יהיו מיכלים סמויים תהיה תוספת של 500 ש''ח לכל מיכל.

יוגב אף ציין כי לאחר סיום השפוץ, נקרא יגוטקין לבצע תיקונים, אך לא כל התיקונים בוצעו, ונוצרה בעיית נזילת המים, אשר גרמה לנזקים הגבוהים שהם בבסיס התביעה כאן.

ולסיכום: עת בוחנים את הראיות שהובאו, כפי שפורט לעיל, יוצא, כי אמנם יוגב לא שילמו את מלוא התמורה המוסכמת, כאשר לא הוכח כלל כי יגוטקין ביצע עבודות נוספות מעבר לעבודות אשר הוסכמו בהצעות המחיר הראשונה והשנייה, כי השפוץ בוצע באופן רשלני אשר גרם לנזילות מים שחייבו ביצוע תיקונים, הן בדירה עצמה, והן בדירת השכן חורי וברכוש המשותף.

...

עת נשאל מר שטרנברג על העובדה שהיו נזילות מהדירה אל דירת חורי, משיב הנ''ל כי אם הייתה נזילת מים, ברור שיש צורך בביצוע תיקון אך אין הוא יודע אילו פעולות או עבודות נוספות בוצעו בדירה, וכי היו מקרים בהם התפוצץ צינור של מכונת כביסה, או שדוודים התפוצצו, אך אין זה המצב במקרה דנן, כאשר אין תימוכין לטענה כי בדירה בוצעו עבודות אחרות בצנרת לאחר השיפוץ שביצע יגוטקין, עיתוי תחילת בעיות הנזילה מצביע דווקא על אותו שיפוץ כגורם לנזילות, וכן העובדה שמדובר בבעיות נזילת מים שנמשכו על פני תקופה ארוכה ולא אירוע נזילה נקודתי, ומכאן שאינני מקבלת את ההסתייגות של מר שטרנברג.

ולסיכום: עת בוחנים את הראיות שהובאו, כפי שפורט לעיל, יוצא, כי אמנם יוגב לא שילמו את מלוא התמורה המוסכמת, כאשר לא הוכח כלל כי יגוטקין ביצע עבודות נוספות מעבר לעבודות אשר הוסכמו בהצעות המחיר הראשונה והשנייה, כי השיפוץ בוצע באופן רשלני אשר גרם לנזילות מים שחייבו ביצוע תיקונים, הן בדירה עצמה, והן בדירת השכן חורי וברכוש המשותף.

נוסף לכל האמור לעיל, יישא יגוטקין בשכר טרחת עו''ד לטובת יוגב, על סך 5,500 ש''ח להיום.