תביעת רשות השידור לאגרת מקלט טלוויזיה

(א) מסר סוחר מקלט טלויזיה, בין בדרך של מכירה בין בדרך של השאלה או השכרה, ישלח באמצעות הדואר הודעה על כך בכתב למנהל, לפי טופס כאמור בתקנת משנה (ב), עד ה- 5 לכל חודש לגבי מכירות, השאלות והשכרות שבוצעו בחודש שלפני כן. לא זו אף זו, לפי הוראותיו של סעיף 29ב.(א) לחוק רשות השידור "מי שאינו סוחר, והגיע להחזקתו מקלט טלויזיה הטעון תשלום אגרה, ימסור הודעה על כך לרשות השידור, ........" ולאור מסקנותיי לעיל לפיהם הנתבעת מחזיקה במקלט טלויזיה שאינו טעון תשלום אגרה, אינני רואה כל רלוואנטיות במסירת הודעה על רכישת המקלט לתובעת, מאחר וחובת הדיווח מצטמצמת לפי הוראותיו של סעיף זה רק למקלטי הטלויזיה "הטעונים תשלום אגרה". אי לכך ובהתאם לכל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה.

...

כמו כן , אינני מקבל את טענתה של התובעת כי "דין טענת השיהוי להידחות מאחר ואין במועד פניית התובעת לנתבע כדי לשנות מכוונו שלא לשלם את חובו", טענה זו הינה בעלמא והתובעת לא נתנה הסבר המבוסס בראיות לחיזוק טענתה אי לכך, היות והשליטה על הגשת התביעה היא בידי התובעת יפעל העניין כנגדה, והשיהוי בהגשת תביעת כאמור לעיל , יש בו משום חוסר תום לב וחוסר סבירות.

בהמשך מצהיר המצהיר, כי התמונה שהוצגה לו במהלך הדיון היא תמונה למקלט טלוויזיה בכתובת השונה מהכתובת נושא התביעה, מכיוון שהמצהיר לא נחקר על תצהירו ע"י התובעת ואף לא הייתה התייחסות כלשהי לטענותיו של המצהיר בעניין דנן , כמו גם לא ,ביססה סיכומיה בראיות המפריכות את טענותיו של המצהיר, על כן הנני מקבל את גרסתה של הנתבעת , משלא צלחה התובעת להרים את הנטל המוטל על כתפיה להוכחת תביעתה .

(א) מסר סוחר מקלט טלוויזיה, בין בדרך של מכירה בין בדרך של השאלה או השכרה, ישלח באמצעות הדואר הודעה על כך בכתב למנהל, לפי טופס כאמור בתקנת משנה (ב), עד ה- 5 לכל חודש לגבי מכירות, השאלות והשכרות שבוצעו בחודש שלפני כן. לא זו אף זו, לפי הוראותיו של סעיף 29ב.(א) לחוק רשות השידור "מי שאינו סוחר, והגיע להחזקתו מקלט טלוויזיה הטעון תשלום אגרה, ימסור הודעה על כך לרשות השידור, ........" ולאור מסקנותיי לעיל לפיהם הנתבעת מחזיקה במקלט טלוויזיה שאינו טעון תשלום אגרה, אינני רואה כל רלוונטיות במסירת הודעה על רכישת המקלט לתובעת, מאחר וחובת הדיווח מצטמצמת לפי הוראותיו של סעיף זה רק למקלטי הטלוויזיה "הטעונים תשלום אגרה". אי לכך ובהתאם לכל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה.

הנני מחייב התובעת לשלם הוצאות משפט לנתבעת בסך של 1,150 ₪ ,עד שלושים יום, שאם לא כן תישא בתוספת ריבית והצמדה מיום זה. 5129371 54678313 המזכירות תמציא העתק פסק- הדין לצדדים ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ה, 30 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.

בפניי תביעת התובעת כנגד הנתבע בגין חוב אגרת טלויזיה לתקופה שתחילתה מהמחצית השנייה של שנת 2006 ועד המחצית הראשונה לשנת 2009.

דיון והכרעה תקנה 6 לתקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלויזיה), התשמ"א-1981, קובעת כדלקמן: "אדם המוכר או מעביר בדרך אחרת מקלט טלויזיה לאדם אחר, יודיע על כך בכתב למנהל, תוך 30 ימים ממכירת המקלט או העברתו, ויציין בהודעתו את השם המלא, המען ומספר הזהות של הקונה או מקבל ההעברה". לנוכח נוסח התקנה, הרי שמקובלת עלי טענת הנתבע, לפיה החובה שנקבעה בסעיף 6 לעיל, אינה מוטלת על מי שזורק טלויזיה.

...

טענה זו, אין בידי לקבלה הן לנוכח העלאתה לראשונה רק במהלך הדיון, והן לנוכח העובדה כי הנתבע, אשר ניתנה לו אפשרות להשלים את תצהיר עדותו הראשית, לא הצהיר על שיחותיו לתובעת והודעותיו אודות אי החזקתו במכשיר טלוויזיה ואודות העדר חובתו לשלם את האגרה בשל כך, אף במסגרת התצהיר המשלים.

מכל המקובץ לעיל, ברי כי הנתבע לא הצליח לסתור את טענת התובעת, לפיה הנתבע החזיק במקלט טלוויזיה בכל התקופה נשוא התביעה.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 1,803 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 07.11.11 (מועד הגשת התביעה) ועד היום, ובצירוף סך של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

משהוכח כי הנתבע רכש מקלט טלויזיה בשנת 2000 ולא הודיע לרשות השידור כנדרש על פי סעיף 6 לתקנות האגרה אודות ההעברה הנטענת של המקלט לאביו ולא מסר את הפרטים הדרושים על מנת שרשות השידור תוכל לפנות בדרישת חיוב למחזיק הנטען ככל שהדבר נכון לתקופות הנדונות בכתב התביעה - די בכך כדי לקבוע כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להראות כי על הנתבע חלה חובת תשלום אגרת טלויזיה בזמנים הרלבאנטיים לתביעה.

...

לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם, בתצהירים שהוגשו מטעם הצדדים ושמיעת העדויות מטעם הצדדים - שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 3,812 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

התובעת מצטטת מדבריה של כב' השופטת ד"ר איריס סורוקר בה"פ (ראשל"צ) 137/04 ויינברג סרגיי נ' רשות השידור אגף גבייה מחוז המרכז, (פורסם בנבו המאגר המשפטי) בעמ' 6: "בעניין גביית האגרה, הותקנו תקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלויזיה), התשמ"א-1981. בגדרן של תקנות אלה הוטלה על אדם שרוכש מקלט טלויזיה להודיע על כך בכתב לרשות השידור. בנוסף, הוטלה על המחזיק החובה להודיע לרשות השידור בדבר מכירה או העברה של המקלט לאדם אחר (תקנה 6).

הכרעה לדידי, לאחר שעברתי על הסיכומים, המסמכים המצויים בתיק, והוראות החוק בתקנות, מצאתי לנכון לדחות את התביעה והכל כפי שיפורט להלן: סבורני כי פרשנותו התכליתית של תקנה 6 הנה יצירת חיוב נוסף בדרך זו של מסירת דיווח לרשות השידור.

...

במצב דברים בו מושלך מקלט הטלוויזיה נראה כי אי מסירת ההודעה לרשות איננה יכולה להביא למסקנה שהנתבע המשיך להיות הבעלים של המקלט וזאת מהסיבה שמשהופקר המקלט פוקעת הבעלות.

סוף דבר משנתקבלה הסכמה בין הצדדים באשר לכך שאכן מקלט הטלוויזיה הושלך בשנת 2001 ובהיעדר כל הוראת חוק מפורשת אשר תיקבע כי קיימת חובת דיווח על כך לא ניתן לחייב את הנתבע בגין תקופה שלא החזיק במקלט הטלוויזיה.

אי לכך ובהתאם לכל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה.

לנפקות טענה זו והנטל המוטל על הטוען לה ר' למשל ת"ט (חד') רשות השידור נ' לויט (פורסם בנבו) [2012] בו פסק כב' הרשם שמעון רומי: "אין די בטענה בעלמא להעדרו של טיונר במקלט טלויזיה כמבסס הגנה ולו לכאורה מפני התובענה". לכך יש להוסיף את הוראות תקנה 5(א)(6) לתקנות רשות השידור (אגרות, פטורים, קנסות והצמדות), התשל"ד-1974, המורה כי לא תוטל אגרה אם מקלט הטלויזיה מקולקל ואי אפשר להשתמש בו ובודק מוסמך מטעם רשות השידור (התובעת) אישר את הדבר.

...

דיון: ממכלול הראיות עולה כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח טענותיה בעוד שהנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו, בנסיבות המקרה דנן, להוכיח טענותיו הוא, הכל כדלקמן: למען הנוחות יובאו העובדות אשר הצדדים אינם חלוקים לגביהן: הנתבע רכש והחזיק מקלט טלוויזיה, לכל הפחות החל משנת 1997.

סיכום: לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל, במלואה.

אשר על כן, הנני מורה על חידוש הליכי ההוצאה לפועל בתיק מס' 09-05058-11-5.