תביעת רופא שיניים על אי תשלום מלא לטיפול

לאחר התאונה, לקה באי כושר מוחלט (ס' 12-13) וסבל מנכות צמיתה שהגבילה את עבודתו כרופא שיניים.

ביום 17.6.18 כתבה כב' הרשמת פרקש בפתקית: "לא ברור לאיזו החלטה מכוון התובע יש לצרפה". כתב תביעה מתוקן – הוגש ביום 2.7.18 ובו שונתה הכותרת, כי נכתב: "מהות התביעה: "כספית ( עפ"י פוליסה). סכום התביעה: 170,884 ₪". בנוסף, לשינוי כותרת התביעה לכספית על פי פוליסה, בוצע שינוי בגוף התביעה כי, בין היתר, נכתב, שלפי הפוליסה הסכום לתשלום עקב נכות צמיתה מלאה הוא: 271,335 ₪ (בסעיפים 23 ו - 25).

בהודעה, נכתב, כי אם תוך עשרים יום מיום המצאת הודעה זו לא תשולם מלוא האגרה, יהיה בית המשפט רשאי למחוק את ההליך וזאת בהתאם לתקנה 2(ו) לתקנות האגרות".

ביום 22.7.18 , כלומר כעשרים ימים, לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן, נכתבה החלטת כב' השופט גיא שני שבה כתב: "לבדיקת המזכירות בכפוף להסדרת נושא האגרה, יועבר התיק לטפול הגורם השפוטי המתאים, בהתאם לסיווגו החדש ולתכנית העבודה". להשלמה יובהר, כי המבטחת הגישה כתב הגנה - לכתב התביעה המקורי ביום 21.5.18.

דומה שהמבטחת לא חלקה על נחיצות התיקון, כי היתמקדה בשיקולים אחרים, שלטענתה מניאים מתיקון ובהם טענת ההתיישנות וטענת חוסר תום לב. עם זאת, למען הסר ספק, אבהיר שנחיצות התיקון מובהקת, כי הבירור שלא על יסוד סכום ביטוח אמתי חוטא מדיעקרו למטרה שהיא "להגיע לחקר האמת". בירור על יסוד סכום ביטוח שאינו אמתי חוטא למטרה הנוספת שהיא כדי "להשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסיכסוך" (כעולה מסעיף 1 למטרות).

...

דחיית הטענת שבתיקון יש תוספת עילה שהתיישנה הנני דוחה את הטענה שבקשת התיקון נועדה להוסיף עילה שכבר התיישנה.

אוסיף, כי המבטחת אינה אמורה להיות מופתעת מתיקון לסכום הביטוח המופיע במפרט הפוליסה והשוו בהקשר זה לשיקולי כב' השופט ד' לוין בע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' יצחק בן הרוש, מד(1) 160 (1989)‏ בו נאמר, כי:" והרי לית מאן דפליג, שמלכתחילה היה למערערת ברור, כי המשיב מבקש לחייבה בפיצויים על שום התנהגות ספציפית שייחס לה, היינו אי-שמירה על תנאי עבודה נאותים ‏". דין הטענה החילופית להתיישנות הנכות הפסיכיאטרית להידחות המבטחת טענה להתיישנות הטענה לנכות פסיכיאטרית, כי המועד בו נערכה חוות הדעת, היה ב - 15.6.15 והמועד בו הוגש כתב תביעה מתוקן הוא ב -2.7.18 (בסעיף 19 לבקשה להסרת התביעה).

סוף דבר הבקשה להסרת כתב התביעה המתוקן נדחית, הבקשה לתיקון מתקבלת, כמו גם הבקשה של הנתבעת להגשת כתב הגנה מתוקן.

מוסיפה וטוענת התובעת כי הנתבע הפר הבטחתו להעלות את שכרה בחלוף 4 חודשי עבודה ובגין הפרה זו כמו גם אי תשלום מלוא זכויותיה לפנסיה ואי מתן הודעה לעובד כחוק, זכאית היא להפרשי תשלום ולפצוי הולם.

עוד טוען הנתבע, כי שולמו לתובעת מלוא זכויותיה לקרן הפנסיה, נימסר לידה טופס הודעה לעובד ואין היא זכאית לכל הפרישי שכר שהם כאשר כל מטרת התביעה המבוססת על אדני שקר, היא גזלת כספי הנתבע והתעשרות התובעת שלא כדין.

נסיבות סיום העבודה לא היתה מחלוקת כי ביום 20.2.19, הגיעו שני מטופלים למרפאה (חיים וזקלין) כאשר התובעת ביקשה להכניס לטפול הרופא את זקלין לפני חיים, חיים התרעם על כך והלין בפני הנתבע והנתבע העיר לתובעת.

אשר לארוע – בתצהירה טענה התובעת כי: "במהלך יום 20.2.19, קבעתי תור דחוף למטופלת מבוגרת שסבלה מכאבי שיניים חזקים. באותה עת, נקבע מבעוד מועד תור למטופל אחר דבר שיצר סיטואציה בה נקבע תור לשני מטופלים בו זמנית. לאחר שנודע לנתבע כי נקבעו שני מטופלים לאותה שעה, ניסיתי להכניס את המטופלת המבוגרת לטפול לפני המטופל שזומן לו תור מבעוד מועד, והמטופל האחר היתנגד לכך. ניסיתי לשכנע את המטופל אחר, כי יש סדר עדיפויות במיוחד לאור גילה ומצבה של המטופלת המבוגרת, הנתבע שנכח בשיחה ביני לבין המטופל צעק עלי בקולי קולות בנוכחות כלל המטופלים, ששהו באותה עת במרפאה ורדף אחרי למשרד בו עבדתי, תוך שהוא דופק על דלפק השולחן באגרסיביות ותוך שימוש במילים קשות ומעליבות" (סעיף 5-7 לתצהיר התובעת; הדגשות שלי – י.א.ש.).

זאת ועוד, בתשובה לשאלה שהופנתה אליה שבמסגרתה נישאלה: "על איזה בסיס החלטת שאת מכניסה לטפול את ז'קלין לפני חיים?", השיבה התובעת בזו הלשון: "זה שאלה טובה. שאלה מאוד מאוד טובה אהבתי את השאלה. אני מבקשת שעורכת הדין תצא מהאולם כי היא מיתגרה בי ומנסה להוציא אותי מהכלים, אני לא מוכנה לדיון כזה. את עוד משקרת תתביישי (פונה לעורכת הדין). אני המומה" (עמ' 9 ש' 11-13 לפרוטוקול).

התביעה שלך היא על אי קבלת הטופס עצמו ואת אומרת שכן קיבלת? התביעה על כך שלא העלה לי את השכר כפי שהובטח לי" (עמ' 7 ש' 2-20 לפרוטוקול).

...

משכך, התביעה ברכיב זה, נדחית.

משלא הגיש הנתבע תביעה שכנגד להשבת תשלום זה, לא ניתן להורות על כך ודין טענתו להידחות.

אחרית דבר לאור כל האמור, התביעה על כל רכיביה - נדחית.

לטענת התובע, ביום 22.8.2018 חידש את הביטוח "המושלם". במהלך חודש אפריל 2019 פנה למרפאת הנתבעת לקבלת טפול השיננית השנתי, אלא שהפקידה במרפאה סירבה לקבלו בטענה - בפרהסיה - שחובו התלוי ועומד טרם שולם, וכל עוד לא ישולם, לא יקבל טפול.

כשבועיים לפני מועד הגשת התביעה החל התובע לסבול כאבי שיניים חזקים והוא היתקשר למרפאת הנתבעת על מנת לקבוע סדרת טיפולים על חשבונו.

במקרה דנא, התובע לא הציג אמנם מיסמך רפואי מרופא שיניים על מצב שיניו במועד פנייתו האחרונה למרפאת הנתבעת, אולם מצאתי לנכון להסתמך על הודעת הדוא"ל שכתב ביום 3.12.2019 למחלקת פניות הציבור, ובה כתב: "גבירתי, הנני סובל מכאבים עזים ואני מעוניין לקבוע תור לרופא שיניים [...]". כן אני מתבססת על אישור מחלה שניתן לתובע ביום 8.12.2019, בו ניתנו לו 8 ימי מחלה מיום 1.12.2019 ועד 8.12.2019 (האבחנה לא צויינה למען שמירה על הפרטיות).

הסכום הכולל בסך של 3,000 ₪ ישולם לתובע בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרישי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

...

לאור כל אלו, אני קובעת כי במועד פנייתו האחרונה למרפאה, סבל התובע מכאבי שיניים עזים והיה זקוק לטיפול דחוף.

הטענות בכתב התביעה ביום 11.1.22 הגיש התובע כתב תביעה כנגד ד"ר כמאל אבראהים- רופא שיניים, אשר טיפל בתובע מאז שנת 2007.

ביום 31.5.19 שלח הנתבע לתובע מכתב התראה בשל אי תשלום חובו עבור טפולי שיניים.

לאור העובדה שהתובע טוען לכשלים בעריכת הרשומה הרפואית, טוען התובע כי יש להעביר את נטל הראיה אל הנתבע, שכן ברשלנותו גרם לעמימות עובדתית וכמו כן בגין העובדה שלנתבע היתה שליטה מלאה בטיפול ולפיכך ארוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט בזהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנקט בזיהורת סבירה בעת הטיפול.

...

על פי האמור ברע"א 6552/20 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' א.לוי השקעות ובניין בע"מ (נבו 02.12.2020): "במקרים שבהם לשם הכרעה בטענת ההתיישנות נדרש בירור עובדתי אשר חופף לבירור שייעשה ממילא במסגרת הדיון בתביעה לגופה – קיימים אינטרסים שעניינם הוא יעילות הדיון וחסכון במשאבים המצדיקים את דחיית ההכרעה בסוגיית ההתיישנות עד לבירור התביעה גופה. כך למשל, במקרה בו לשם הכרעה בטענת ההתיישנות יש צורך לחקור עדים אשר ממילא צפויים להעיד בעת בירור התביעה לגופה או להציג מסמכים אשר צפוי כי ישמשו כראיות גם בהמשך ההליך, יהיה זה משום בזבוז של משאבי המערכת השיפוטית כמו גם משאבי הצדדים להביא ראיות אלה פעמיים במסגרת הליך שיפוטי אחד. משכך, וחרף התכליות של מוסד ההתיישנות המעודדות דיון מקדמי בטענת ההתיישנות, במקרים שבהם תיפגם היעילות הדיונית בשל ההכרעה המקדמית בטענת ההתיישנות – יש להימנע מכך, ולדון בטענת ההתיישנות בהמשך ההליך במסגרת בירור התביעה לגופה." אני סבורה כי ענייננו נופל למסגרת בו נדרש בירור עובדתי חופף של עילת התביעה עם עילת ההתיישנות, וכי חוות הדעת שיוגשו על ידי המומחים יוכלו לדייק את המועדים של הטיפולים והנזקים שנגרמו בגינם, ככל שנגרמו, ולפיכך לא ניתן בעת הזו להחליט כי התביעה התיישנה.

בנסיבות העניין אני סבורה כי יש לאפשר לתובע לתקן את מחדלו.

לאור האמור אני דוחה את הבקשה למחיקה על הסף של התביעה עקב אי הגשת חוות דעת רפואית ומאפשרת לתובע להגיש חוות דעת רפואית מטעמו בתוך 45 ימים מהיום.

כלל הנזקים שהתובעת טוענת לגביהם מפורטים בסעיפים 18, 26 לכתב התביעה ומגובים בחוות דעת מומחה מטעם ד"ר עופר כהן, רופא שיניים, המצביע על כך שהטיפול היה רשלני.

הנתבע חדל מלטפל בתובעת בשלב השקום הזמני, כאשר לתובעת נותר לשלם 20,000 ₪ ולא הסכים להמשיך בטיפול אלא אם ישולם לו מלא הסכום ובכך הפר את הסיכום הכספי שלו עם התובעת.

הפסקת הטיפול נעשתה לא ממניעים רפואיים אלא על רקע הסיכסוך הכספי שידון בבית המשפט, ולגבי הסיבה לכשלון השתלים קבע כי דוקא כשלון השתלים כולם מלמד על כך שגורמי הסיכון של התובעת אינם גורמים מופשטים כלשונו של ד"ר כהן אלא הם הגורמים שהביאו לכישלונם של השתלים ובפרקטיקה המקובלת רק מיעוט של מקרי התקנת שתלים מחייבים שימוש בסד כרורגי מנחה עליו המליץ ד"ר כהן.

בתיק הרפואי לא מופיעה תוכנית הטיפולים, החלופות והעלויות ולפיכך אני דוחה את טענות הנתבע בעיניין זה. על רופא שיניים שלוקח על עצמו טפול מורכב ויקר בפי החולה לעשות בירור עם החולה לגביי יכולתו הכלכלית לעמוד בתשלום וככל שיש הוצאות אופציונאליות שעלולות לצוץ בהמשך יש לוודא את יכולתו של המטופל לעמוד בהם וכל זאת בכדי שלא לסכן את הצלחת הטיפול כולו כפי שאכן ארע.

משכך אני סבור כי אין לשלם בגין ראשי נזק אלו.

...

משכך אני סבור כי אין לשלם בגין ראשי נזק אלו.

סוף דבר לדידי, לא נהג הנתבע לפי הפרקטיקה הנהוגה המקובלת ולא הסביר לתובעת את סיכויי וסיכוני הטיפול.

משכך ולאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בסכומים שצויינו לעיל, ובנוסף הנני מחייב את הנתבע בתשלום הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% מהסכומים דלעיל.