תביעת רופא שיניים בגין לשון הרע

בעיניין: בקשה לביטול פסק דין מיום 15/7/13 ביום 25/4/13 הגיש התובע, רופא שיניים במקצועו, תביעה נגד הנתבע, טכנאי שיניים, לפצוי בגין הוצאת לשון הרע בסך של 100,000 ₪.

...

כך בפרט כאשר נסיבות המקרה מוליכות למסקנה לפיה הותרת פסק הדין על כנו היא בלתי צודקת ומצדיקה בפני עצמה את הארכת המועד.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובע כי עלה בידי הנתבע לשכנע בדבר קיומה של אפשרות כי פסק הדין שיינתן לאחר שמיעת טענות שני הצדדים, עשוי להיות שונה משמעותית מפסק הדין שניתן במעמד צד אחד.

אני מורה לנתבע להגיש כתב הגנה לא יאוחר מיום 23/4/14.

עניינינו בתביעה כספית בגין לשון הרע.

בנוסף, נטען כי התובע ניצל את תפקידו הצבורי כממונה על היתקשרות המרפאות עם קופ"ח, תוך הכפשת היבואנים ורופאי השיניים; השתמש בכספי העמותה למימון שכ"ט עו"ד בהליך הבוררות ; ביצע חלוקת כספים אסורה; הדיח רופאה לעדות שקר ומשרד הבריאות מתעתד להגיש תביעה כנגד התובע, כאשר כל האמור, שיקרי.

...

אני קובע ישיבת קדם משפט לאחר הגשת תצהירי הצדדים ביום 19.2.23 שעה 10:00.

הגם שמצאתי כי דין הבקשה להתקבל, הנתבעים יאלצו, ככל ויחפצו בכך, להגיש כתבי טענות מטעמם.

גם אם יבחרו להגישם וגם אם לא, אין מנוס מהשתת הוצאות בנסיבות העניין.

התביעה נשוא תיק זה הוגשה על ידי התובע בגין עוולת לשון הרע והיא עוסקת בפירסום שפורסם ביום 19.9.2016 בשעות הלילה בפורום אינטרנטי שמפעיל הנתבע ברשת הפייסבוק, תחת השם "תושבי מוצקין", במסגרתו נטען כי "אגב, ציפי אביסר נתפס גונב ולכן סולק ממקום העבודה בקריה" (כך במקור - א.ר.).

בפסק הדין הנ"ל נדונה תביעתו של רופא שיניים, שניהל את שירותי רפואת השיניים בקופת חולים מאוחדת, כנגד הבעלים והמפעילה של אתר אינטרנט, המספק תשתית לפירסום חדשות וכתבות בנושאים הקשורים לרפואת שיניים, בגין כתבה שפורסמה באתר וייחסה לו, ברמיזה, קשר לפרשת שחיתות (אף שלא היה לו קשר אליה).

עוד נקבע בפסיקה, כי גם אם יש לדיני הפיצויים בגין לשון הרע תפקיד מחנך ומרתיע, אין בו, בתפקיד זה, כדי להגדיל את הפצוי התרופתי מעבר למידותיו הטבעיות ואין בכוחו כדי להגדיל את סכום הפיצויים שהיה מתקבל על פי הכללים בדבר השבת המצב לקדמותו (רע"א 4740/00 לימור עמר ואח' נגד אורנה יוסף ואח', פ"ד נה(5) 510).

...

אינני מקבל את טענתו של הנתבע, כאילו העלה את הפוסט השני כדי לאפשר לאותה אורית סהר להגיב.

סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך של 15,000 ₪.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובע את אגרות המשפט וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ₪.

התובעים – עמותת רופאי השיניים הערבים וד"ר פחרי חסן, רופא שיניים במקצועו ויו"ר העמותה, (להלן: "התובעים") הגישו כנגד הנתבע, ד"ר נזאר עבדלה ותד, (להלן: "הנתבע") תביעה למתן צו מניעה קבוע האוסר עליו להמשיך ולהציג עצמו בתור פרופיסור לרפואת שיניים, באופן המטעה, לטענת התובעים, את ציבור הלקוחות ומעניק יתרון לא הוגן לנתבע על שאר רופאי השיניים בארץ.

קביעתה זו כאמור, נקבעה באשר לתביעות לשון הרע בגין דברים שפורסמו באנטרנט והתבססה אף על הלכה קודמת בעיניין לשון הרע עקב כתבה בעתון, בה נקבע שהסמכות המקומית לידון בתביעת לשון הרע עקב כתבה בעתון היא במקום בו התפרסם העתון.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על העברתה של התביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר לו הסמכות המקומית לדון בה. תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, שכותרתה "תובענה שאינה במקרקעין" קובעת את חלופות מקום השיפוט.

הנני דוחה טענתם זו. אמנם, ברע"א 530/12 שמחה יעקובוביץ נ' יוסף (ג'ו) אדוארד זיאס, 28/03/12 (להלן: "עניין יעקובוביץ") נפסק כי: "משפורסמו הדברים ברשת האינטרנט, הם חשופים לעיני כל. משכך, המעשה שבבסיס התביעה בוצע בכל מקום. המבקשים רשאים היו, על כן, להגיש תביעתם לכל מחוז שיפוט בארץ, ובכללו מחוז המרכז... כפי שבעניין קים – בית המשפט קונה סמכות משום שגם במחוז שיפוטו הופץ העיתון ובו הפרסום שבבסיס התביעה, כך גם בענייננו – בית המשפט במחוז קונה סמכות לדון בתביעה משום שגם במקום מושבו בוצע הפרסום באינטרנט". אולם, עניין יעקובוביץ אינו דומה לענייננו.

סבורני כי אין לראות בתביעה שבפניי כתביעה שנושאה המרכזי סב סביב פעילות מובהקת באינטרנט או בעיתונות הכתובה, ולכן אין לראות במעשה שבבסיס התביעה ככזה שבוצע בכל מקום ומקנה סמכות שיפוט בכל מקום.

במהלך הדיון המקדמי העלה ב"כ הנתבע טענות מקדמיות נוספות, שיש מקום לבררן, אולם מאחר והגעתי למסקנה שהסמכות המקומית נתונה לבית המשפט במחוז חיפה, אינני נדרש להן.

על יסוד כל האמור לעיל, ומכוח סמכותי על פי הוראות סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, אני מורה על העברת הדיון בתביעה אל בית המשפט המחוזי בחיפה, שלו הסמכות המקומית לדון בה. ניתנה היום, כ"ג תשרי תשע"ז, 25 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.

בת"א (חדרה) 1517/02 ד"ר עפו אגבאריה נ' ודיע אגבאריה (23.5.2004) דן בית המשפט בתביעת רופא שהיה גם חבר מפלגה בגין לשון הרע נגדו שפורסמה במכתב שהופנה לועד המרכזי של מפלגתו ולטענתו גרם לו נזק הן מקצועי והן במישור הפוליטי ופסק לזכותו פיצוי בסך 30,000 ₪, אלא ששם דובר במי שבקש לעמוד לבחירה מטעם המפלגה והיה בפירסום כדי לגרום לו נזק גם במישור זה ולא רק כרופא.

בת"א (שלום פ"ת) 8265-07-14‏ מוחמד עירקי נ' מוחמד בשארה (15.2.2016) עסק בית המשפט בתביעת רופא שיניים אשר הנתבעים פירסמו בפייסבוק מספר פרסומים בהם ייחסו לו זיופים וניסיון למתן שוחד לצורך קבלת היתר בנייה ובית המשפט חייב אחד מהם בפצוי בסך 30,000 ₪ ואת השני בפצוי בסך 40,000 ₪, אולם שם פורסמו שמונה פירסומי לשון הרע אשר לא נגעו במישרין לעבודת התובע כרופא אך ייחסו לו מעשים פליליים של ממש ודובר בשני מפרסמים.

...

בהקשר זה יוער כי חרף החלטתי בתום ישיבת ההוכחות לא הגישה הנתבעת את הסרטון לתיק בית המשפט על גבי החסן נייד או באמצעות הגשת קישור לסרטון ולכן התייחסותי לראיה זו מוגבלת למה שנאמר לגביה בפרוטוקול.

לפיכך ניתן, לכאורה, להתבסס על ההלכות שנקבעו לגבי העבירה הפלילית של פרסום לשון הרע" (וראו גם ע"א (מחוזי ת"א) 63784-06-16‏ שרלי צלקישוילי נ' אלטשולר שחם קופות גמל בע"מ (3.6.2018) פסקה 17; ע"א (מחוזי חיפה) 58682-12-20‏ האוניברסיטה הפתוחה - הלשכה המשפטית נ' יואב יצחק (20.4.2021) פסקה 18; ת"א (מחוזי מרכז) 50565-06-11‏ ספייס-יט בע"מ נ' ג.ג.י. ריהוט משרדי גלובל ישראל שותפות מוגבלת (28.7.2021) פסקה 208; ת"א (מחוזי חיפה) 57373-04-18 רמי חסון בע"מ נ' צביקה גנדלמן (30.12.2021) פסקה 441 ועוד רבים) כפי שכבר הבהרתי לעיל, סבורני כי אכן מדובר במקרה בו אף אם הועצם התיאור העובדתי לעומת המציאות ונטענו כלפי התובעת טענות עובדתיות שלא הוכחו וגם כאלה שהוכח כי אינן נכונות, מדובר בפרסום שבוצע על ידי מי שלפחות במישור הסובייקטיבי חוותה חוויה לא נעימה במפגשה עם התובעת ופרסומיה היו תגובות לחוויה זו שהתבססו על תסכולה ופגיעתה, אף אם לא בצדק או למצער לא בצדק גמור.

לאחר בחינת מכלול השיקולים שהובאו לעיל, נוכח העדר הוכחת נזק שנגרם לתובעת בשל הפרסום הראשון אך בה בעת נוכח היותו בעל פוטנציאל פוגעני והותרתו במשך זמן לא מבוטל, נוכח העובדה שלא מן הנמנע שחלק מרכיבי הפרסום משקפים את חווייתה הסובייקטיבית של הנתבעת ונכתבו בסמיכות זמנים להתרחשות בעוד היתה נסערת מן ההתרחשות ובשים לב למצבה הכלכלי והאישי שהוביל גם לייצוגה על ידי הסיוע המשפטי, סבורני כי יש מקום לפיצוי ברף הנמוך של סכום הפיצוי הסטטוטורי על פי סעיף 7א(ב) לחוק שיש בו במקרה זה כדי להשיג את תכליות הפיצוי באופן הולם לנסיבותיה הכוללות של פרשה זו. סוף דבר התביעה מתקבלת ביחס לפרסום הראשון בלבד.

הפועל היוצא מכלל האמור לעיל הוא שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 12,000 ₪ ומורה לה לחדול מפרסומים דומים.