תביעת רוכש רכב משומש בגין הטעיה ואי גילוי נזקי תאונה

בסיס הטענות בעיקרה של ההיתנגדות הנו הפרת עסקת מכירת התובעת רכב לנתבע ב25.8.19 בהטעיה מירמה ומצג שוא בהסתרת עברו הנזיקי של הרכב, שהיה ידוע לתובעת וירידת ערכו של הרכב, באמצעות מצד שוא של בדיקה מפוקפקת ומכירת הרכב בשווי של 350,000 ₪ כאשר ערכו נמוך ב70% עקב תאונה משמעותית ב2017-2018 .

הנזק התגלה עת ביקש הרוכש הנתבע להחליף את הרכב ב9.2.20 .

עד שהתגלה קיומה של התאונה הראשונה מ2017 -2018 לא היה מקום לפקפק בעיסקה, אולם משהתגלה אקראית בעת " הטרייד אין" לאחרונה, בחר הנתבע להקטין נזקיו, לא לבטל העסקה כולה, זו זכותו וזו העובדה שבפנינו.

סכוייו בטענות הקזוז ובתביעה הנגדית ובדרישת השבה בנוגע לעיסקת היסוד עקב טעות או הטעייה, אינם מבוטלים, גם אם היתנהל באופן הראוי לבחינה ובדיקה בהליך שלם.

החוק הייעודי למכירת רכב משומש לא קם אלא להיתמודד עם תופעה לפיה הגילוי הנאות מופר בתחכום.

אין מחלוקת כי השטר ניתן בגין עסקה , אלא שהטענה להשבה בגין הטעייה ובודאי " טעות" מאפשרת שיקול דעת רחב גם אם אינו ביטול עסקה.

...

מסקנה זו מתבקשת מתחולת הדין הכללי בענייני קיזוז על חיוב שטרי.

אמנם אין אני קובע מסמרות אך טענות מרמה ראויות לעוצר גבייה ובחינה במקרים שטענה זו אינה טענה בעלמא.

אולם נוכח סירוב המשיבה ליתן רשות להגן, מבלי לקבוע מסמרות בסופם של ההליכים בקביעת עובדות וסוגיות שבמהימנות, התובעת תשלם לנתבע אוחנה הוצאות בסך של: 5,000 ₪.

בהסכם בין המאגר לבין נג'אר – אשר כותרתו היא הצהרת קונה הרכב – מפורטים בין היתר התנאים והדגשים הבאים: מדובר ברכב פרטי ביבוא אישי; מד האוץ עומד על 90,477 – אך לא מצוין האם מדובר בק"מ או במייל; המוכר (המאגר) מצהיר כי הרכב הועבר אליו מחברת ביטוח לצרכי שקום לאחר תאונה, כי חברת הביטוח עודנה מחזיקה בזכות ברכב, כי רישיון הרכב מופקד לעת עתה במשרד הרשוי על שם חברת הביטוח כהעברה זמנית לסוחר רכב אשר איננה מוסיפה 'יד' ברישיון הרכב וכי חל איסור נסיעה ברכב עד להעברת הבעלות; קיים תאור מפורט של ניזקי התאונה לרבות צלומי הרכב; הנזק מוערך בשיעור של עד 59% מערכו של הרכב; הקונה (נג'אר) מתחייב למסור למי שירכוש ממנו את הרכב, את כל הפרטים אשר נימסרו לו על ידי המוכר לגבי מצב הרכב; רישיון הרכב המצוי בידי חברת הביטוח יימסר לקונה רק לאחר עמידה במלוא התנאים המפורטים בהסכם, לרבות שקום הרכב, קבלת תעודת בדיקה לפי תקנה 309, המצאת מלוא מיסמכי התיקון לפי חוק סימון כלי רכב (מניעת גניבות) ובכלל זה חשבוניות רכישת חלפים, אישור המוסך המתקן ואישור מאת שמאי מוסמך המאושר על ידי חברת הביטוח; עם קבלת אישור חברת הביטוח על תקינות מיסמכי התיקון, תבוצע העברת הבעלות על שם המוכר (מאגר) וממנו על שם הרוכש (נג'אר) או על שם הרוכש ממנו בתוך 7 ימים עסקים; הקונה מתחייב לקבל עליו אחריות מלאה לגבי קנסות ו/או תביעה ו/או נזק שיגרם לכל אדם או גוף על ידי הרכב מתאריך הסכם מכירה זה; הקונה מאשר כי בדק את הרכב ואין לו תביעות וטענות לגבי טיבו והוא מוותר על טענות ותביעות עתידיות כאלה.

מטרתו של החוק בין היתר, "לקדם גילוי נאות בעיסקאות למכירת רכב משומש על ידי סוחרי רכב. מידע כאמור יסייע בבחינת כדאיות הרכישה, בין היתר בהיתחשב ברמת בטיחותו של הרכב, רמת תחזוקתו, מחירו וסחירותו. הגילוי הנאות נועד להגן על צרכנים מפני סוחרי רכב שאינם מגלים להם את כל הפרטים הקשורים לרכב וכן מפני סוחרי רכב שאינם מוסרים את זהותם האמתית לרוכש". (הצעות חוק – הכנסת, תשס"ח, מס' 210 עמ' 207, 26.2.08, דברי ההסבר).

אי גילוי הפרטים האמורים ערב העסקה, נוגד את החובה הקבועה בחוק מכירת רכב משומש, מהוה 'הטעייה', ולמצער 'טעות' בהתאם להוראות סעיפים 14 ו-15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973; כמו כן הפער בין מצבו של הרכב כפי שהוצג לתובע לבין מצבו הנכון באותו מועד, מהוה 'אי התאמה' כאמור בסעיף 11 חוק המכר, תשכ"ח-1968.

...

כך או כך, לא שוכנעתי כי פתרון תעלומה זו נדרש לצורך הכרעה בשאלות העיקריות שבמחלוקת.

סוף דבר אני קובע כי האחריות לנזקי התובע חלה על נג'אר, ולאטי ביחד ולחוד, זאת בחפיפה לפסק הדין שניתן כנגד ולדמן ביום 8.6.18.

התביעה כנגד הנתבעת 1 חב' המאגר ב.נ.כ בע"מ – נדחית.

בתביעה עתר התובע לחיוב הנתבעת לביטול עסקת מכר, להשבת הרכב והשבת התמורה בשל הטעה והפרת חובת הגילוי, זאת בנוסף לתשלום פיצוי בגין הפרת הסכם ועוגמת נפש; היבואנית נתבעה בעילה של אחריות ישירה לפגם ברכב במסגרת תקופת האחריות המקנה לתובע זכות להחלפת הרכב (להלן: "התביעה המקורית").

חובת הגילוי הנאות לטענת התביעה, הנתבעת פעלה בחוסר תום לב בנגוד לסעיף 12 לחוק החוזים [חלק כללי], התשל"ג-1973, ותוך הפרה יסודית של הסכם המכר כאשר הציגה מצג שוא והסתירה מהתובע פרטים מהותיים על הרכב לרבות העובדה שהוחלפה ברכב תיבת הילוכים, כי היה בבעלות ראשונה של חברת השכרה, כי עבר תאונה בה נפגע צד קדמי שמאלי, פגוש ומכסה מנוע וכי הרכב היה יד שלישית ולא יד שנייה כפי שנאמר לו. זאת, לטענת התביעה, תוך הפרת סעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש וזכאות למידע וגילוי נאות, התשס"ח-2008.

כידוע, מעבר לחובות הכלליות המוטלות על מוכר על פי חוק המכר, החוזים והנזיקין, מצא המחוקק לייחד חוק נפרד הקובע מהן חובות הגילוי המוטלות על מוכר רכב משומש, הלוא הוא חוק מכירת רכב משומש הנ"ל. מטרתו של החוק בין היתר, "לקדם גילוי נאות בעיסקאות למכירת רכב משומש על ידי סוחרי רכב. מידע כאמור יסייע בבחינת כדאיות הרכישה, בין היתר בהיתחשב ברמת בטיחותו של הרכב, רמת תחזוקתו, מחירו וסחירותו. הגילוי הנאות נועד להגן על צרכנים מפני סוחרי רכב שאינם מגלים להם את כל הפרטים הקשורים לרכב וכן מפני סוחרי רכב שאינם מוסרים את זהותם האמתית לרוכש". (הצעות חוק - הכנסת, תשס"ח, מס' 210 עמ' 207, 26.2.08, דברי ההסבר).

הסעד המבוקש - הפצוי המוסכם על הפרת ההסכם נקבע על דעת הצדדים בסעיף 9 להסכם המכר (כך במקור, ר"פ): "כל צד שייפר חוזה מכירה זה ישלם לצד כנגד 20% מערך המכונית + מע"מ." לטענת התובע בסעיף 9א לסיכומים מטעמו, הוא עשה עם הנתבעת חסד כאשר העמיד תביעתו בראש נזק זה על שיעור של 15% מערך הרכב בהסכם המכר, סך של 44,850 ₪.

...

לאור המסקנה אליה הגעתי מצאתי לנכון לקבל ההודעה לצד ג' בחלקה ולקבוע כי ספדי יישא בתשלום לנתבעת בשיעור של 40% מסכום הפיצויים שבו תחויב הנתבעת לשלם לתובע.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי כספי בגין הפרת ההסכם למכירת הרכב בסך של 46,340 ₪ במעוגל (בשקלול להיום).

רקע התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעים בגין עסקת רכב משומש ישן מסוג "קרייזלר", דגם גרנד צ'ירוקי שנת 2000 (להלן: "הרכב").

הפרת החוזה: לטענת התובע אי גילוי מצבו האמתי של הרכב והתחמקות הנתבע ממתן פיתרונות לבעיות ולליקויים שהתגלו ברכב מהוים הפרת חוזה, העולה כדי חוסר תום לב בקיום החוזה וזאת בנגוד לסעיף 39 לחוק החוזים.

לשיטת הנתבעת, עובדה זו בנוסף לתאונה ברכב מונעות את התובע מלהעלות טענות בקשר עם כריתת החוזה כמו טעות והטעיה.

באשר לתקלות שהתגלו ברכב, הנתבעת טענה כי מדובר ברכב ישן שעלה לכביש 19 שנים לפני עסקת המכירה, דבר שהיה ידוע היטב לתובע כנטען, היה ברור לתובע כי מדובר ברכב המועד לתקלות עקב גילו והבלאי שעבר ועל כן טענות התובע אינן תואמות את מהות הממכר והסכון שיתגלו תקלות לאחר מועד הרכישה.

באשר לטענת הנתבע, כי הרכב היה מעורב בתאונה, התובע הודה, גם אם בחצי פה, כי בעת שהרכב היה בחזקתו הוא ספג מכה אך טען כי לא היה מעורב בתאונה רצינית אלא בנזק פעוט של 700 ₪.

...

בהתאם, אני מורה על ביטול העסקה.

התובע יחזיר לנתבע את הרכב והנתבע ישלם לתובע את דמי ההשבה, כמפורט להלן.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

לפני תביעה כספית בסך 200,000 ₪, בשל נזקים שנגרמו לתובע, כתוצאה ממצגי שוא ותרמית של הנתבעת כלפיו, בעיסקה למכירת רכב משומש, מסוג ניסאן שנת ייצור 2016 (להלן: "הרכב").

טענות הצדדים כעולה מהתביעה, התובע ביקש לרכוש רכב משומש שיתאים לצרכי עבודתו ולצרכיו המשפחתיים (בעל 7 מושבים).

מספר עקרונות שנקבעו בהלכה הפסוקה, בסוגית מכירת כלי רכב משומשים, ראויים לאיזכור: העקרון כי הטעייה עשויה להיתהוות הן במעשה והן במחדל, או כפי שהגדיר זאת כב' בימ"ש מחוזי בירושלים בע"א 5798/04 כרמל נ' לוי (25.8.05, פורסם בנבו): הטעייה אקטיבית הנגרמת עקב מצג שוא, והטעייה פסיבית שמקורה בהמנעות מגילוי.

בת.א (י-ם) 19696/08 טל ואח' נ' ארביב ואח', קבע בית המשפט שמוכר רכב אינו יוצא ידי חובתו כאשר הצהיר שהרכב עבר תאונה שגרמה לפגיעה משמעותית בשילדה והיה עליו לגלות על הכרזת הרכב "אובדן להלכה". אני ערה גם לפסקי הדין אליהם הפניתה הנתבעת בסיכומיה: תק (רמלה) 35360-04-20 סימצ'או אדלה נ' כלמוביל טרייד-אין בע"מ ו- תק (אשדוד) 3039-02-19 שרלי כהן נ' קרסו מוטורס בע"מ, בשניהם נדחו תביעות כנגד מוכרי רכב משומש שעיסוקם בכך.

בעיניין סימצ'או נקבע שהקונה ידע היטב את מצב הרכב, את הפגיעות בו ומשמעותן לרבות שהרכב עבר תאונות, כלומר נקבע שהקונה לא הוטעה ואף זכה להנחה במחיר הרכב בשל מצבו.

...

שוכנעתי כי רק בחלק מן התקופה, וגם זאת לאחר תחנונים לא מעטים, העמידה הנתבעת לתובע רכב חלופי.

אני סבורה כי באותה תקופה העסיק נושא הרכב את התובע ואת רעייתו, הן בנסיעות למוסכים, הן בבזבוז זמן והן בפניות חוזרות ונשנות לנתבעת.

אוסיף, שלא מצאתי לפצות את התובע בגין תיקונים בהם נשא, לשיטתו, על מנת להביא את הרכב למצב תקינות, נוכח הבטחת הנתבעת להחליפו ברכב אחר, משום שבסופו של יום התובע המשיך לעשות שימוש ברכב ועודו עושה כן, כך שהתובע ניצל את השקעתו בעצם השימוש ברכב מאז התיקונים ועד כה. לאור כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה.