תביעת קרנית בעקבות תאונת טרקטורון

אבהיר כבר עתה, ואתייחס למשמעויות בהמשך, שבשל ביצוע התשלום ופתיחת תיק תביעה, הפול איננו יכול להשמע בטענה שלא יכול היה לדעת כבר ביוני 2009 כי יכול שתוגש נגדו תביעה בגין תאונת טרקטורון שבו נהגה מי שאיננה בעליו, ושבעליו הוא בעלים של מספר רכבי שטח, שעל שמה רשומות ברשומי המאגר 8 פוליסות על רכבי שטח (חמישה בבעלותה), פוליסות שעלותן הכוללת לעונה מגעת לסך של 32,430 ₪ התביעה נגד קרנית לא היתיישנה; אך שהוי מסוים נגרם קרנית טוענת להתיישנות התביעה נגדה, שאין מחלוקת שהוגשה רק למעלה משבע שנים לאחר ארוע התאונה, בתיקון התביעה.

...

מנגד, התובעת טוענת להגנת ס' 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, ומפנה לכך, שגם אם ידעה על הנזק בסמוך לאחר התאונה, הרי שלא ידעה כלל וגם לא יכולה היתה לדעת שהפול תדחה חבות בטענה כי הטרקטורון שעליו דיווחה התובעת שרכבה בעת התאונה – למשטרה, לבית החולים, ובסופו של דבר – לפול, הטרקטורון X, איננו הטרקטורון עליו רכבה בפועל, וכי בעצם עליה להוכיח שהטרקטורון עליו רכבה אכן מבוטח אצל הפול.

אני דוחה את ההודעה לצד השלישי.

אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעת שכ"ט בסך 8,000 ש"ח. אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לנתבעת 2 שכ"ט בסך 12,000 ₪, וכן שיפוי בסך 12,000 ₪ בגין מה שתשלם כשכ"ט לצד השלישי (כאמור בסעיף ו' להלן).

אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לצד השלישי שכ"ט בסך של 12,000 ₪.

ביום 1.2.2012 – לאחר קבלת רשות – הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן נגד שאדי וסאלח - מתירי השמוש בטרקטורון – כנתבעים 1 – 2; נגד מבטחת הטרקטורון, "הפול"- המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, כנתבעת 3; ולחילופין נגד "קרנית"- קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים, כנתבעת 4.

לאחר מכן טען הנתבע כי יכול להיות שבעקבות התאונה מישהו ממשפחת התובעת היתקשר אליו ואמר לו שירשום שמדובר בתאונת טרקטורון, אך הוא לא הסכים לרשום את אשר לא היתרחש בפועל (עמוד 72, שורות 29-30, עמוד 73, שורות 1-17).

...

אשר על כן, אני מורה כך: הנתבעים 1, 2 ו-4, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת את סכום הנזק המוסכם בסך 40,500 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 6,213 ₪, ואגרות משפט בסך 633 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 25/10/2009; התביעה נגד הנתבעת 3 נדחית.

כמו כן, ישלמו הנתבעים 1 – 2 לקרנית הוצאות משפט בסך 11,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

עוד ישלמו הנתבעים 1 – 2 לקרנית את סכום יתרת האגרה שתשלם קרנית בתביעה העיקרית, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום.

הנתבע 1 מצביע על סתירות נוספות בין עדותו של העד לבין עדותו של התובע וטוען, כי עדותו לא מחזקת את גרסת התובע, אלא מחזקת את גרסת הנתבע 1 דוקא, כי אף אחד מהעדים לא ראה את התאונה בשל העידר תאורה במקום.

האופן היחידי בו יכול היה הטרקטורון להיות על הכביש בנקודה זו, הוא אם התובע נהג בו. לטענת "קרנית", כיוון שגירסתו של התובע לפיה עמד בשולי הכביש בעת התאונה לא הוכחה- יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע 1 וכנגד "קרנית", שכן ככל שהתובע נהג בטרקטורון, שלא היה לו ביטוח- לא קמה לו עילת תביעה כנגד "קרנית". לאור כל המקובץ דלעיל, קרנית טוענת כי יש לדחות את התביעה כנגדה, שכן לתובע אין עילת תביעה כנגדה וככל שתתקבל התביעה יש לקבל את הודעת צד ג' כנגד הנתבע 1.

...

מכל המקובץ דלעיל, דין התביעה להדחות.

העובדה שהתביעה נדחית על רקע נטלי ראיה ולאור ספקות שיש לי ביחס להתנהגותם של כל הצדדים המעורבים, אני אסתפק למרות שהיה מקום לפסוק הוצאות.

ולא אפסוק הוצאות משפט לחובתו, אם כי ביחס ליתרת האגרה החלה, יישא התובע הן ביתרת האגרה החלה, ביחס לתביעה העיקרית והן ביחס ליתרת האגרה החלה ביחס להודעה לצד שלישי (הנתבע 1) סוף דבר – דין התביעה ודין ההודעה לצד שלישי להידחות ללא צו להוצאות.

כתוצאה מהתאונה וורד והתובע נפגעו ופונו לבית החולים רמב"ם. ביום 17.9.2013 הוא הגיש תביעה לפצוי ניזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) נגד הנהג וורד, נגד הנתבע מס' 2, אחיו של וורד, שהיה הבעלים של הטרקטורון (להלן: מייסרה), ונגד הנתבעת מס' 3 (להלן: קרנית).

בפגישה שלי עם אביו של מחמוד בביתו, הודיע לי כי בנו הולך לתבוע את חברת קרנית בגין ובעבור ניזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מהארוע.

...

מחדלים אלו וקבלת עדויותיהם של וורד, מייסרה ואבא של וורד בנוגע לניסיונות התובע לתאם גרסה (לאור הימנעותו של בא-כוח התובע לחקרם בחקירות נגדיות), מובילות למסקנה כי יש להעדיף את גרסתו העובדתית של וורד, לפיה הוא אמר מפורשות לתובע כי אינו רשאי ליטול את הטרקטורון השייך למייסרה, וכי התובע הוא שהפעיל עליו לחץ שגרם לו ליטול את הטרקטורון ללא רשות.

אשר על כן, הנני דוחה את התביעה ומוחק את ההודעות לצדדים השלישיים.

הנני מחייב את התובע לשלם לכל אחד משלושת הנתבעים שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 10,000 ₪, ובנוסף - לשלם לנתבעת מס' 3, מגישת ההודעה לצדדים השלישיים, שכר טרחת עורך-דין נוסף בסך כולל של 5,000 ₪.

בהמשך החקירה הראשית שב וחזר על גירסתו זאת, אין לו רישיון לטרקטורון מסוג זה, לא נהג בטרקטורון זה בעבר, ולאחר התאונה בעקבות תביעה של קרנית הסתכסך עם הנאשם.

...

איני מקבל את טענת הנאשם כי לאחר שפנה ימינה ממקום מפגשו בצומת עם ניידת המשטרה, עצר לאחר 200 מטר עקב חרטה כפי שטען בעדותו עמ' 16 ש' 5.

יתרה מזו, למרות שהנאשם מתאר הן בחקירתו במשטרה והן בעדותו הראשית כי כשהתחלף האור לירוק עקף המשטרה מימין, המשיך ישר ואחרי 200 מטר עצר הטרקטורון, הרי שבחקירה הנגדית כאשר התובע מבקש ממנו לציין ולשרטט ישירות את הרחובות בהן נסע, משתנה התיאור וכעת מדובר על "עקפתי את השוטר מצד ימין המשכתי ישר ובצומת הבאה פניתי ימינה, נראה לי לרחוב שבזי, ברחוב הזה לאחר 20-30 מטר אני עוצר, התחרטתי" (עמ' 19 ש' 24).

אחר מסר הנאשם כי הוא הרשה לאחרים להשתמש בו מידי פעם, ואציין שוב שמסר כי כלל לא בדק אם יש להם רישיונות (עמ' 27 ש' 8), בהמשך מסר מפורשות כי הוא המחזיק לבד בטרקטורון (ש' 19) ובהמשך הודה בפה מלא כי הוא המחזיק הבלעדי בו (עמ' 27 ש' 30) ולמעשה גם ב"כ הנאשם בסיכומיה הסכימה עם קביעה זו. ראה גם החלטת בית המשפט העליון ברע"פ 9652/11 אורן לי נ' מ"י, דברי כבוד השופט רובינשטיין סעיף ט: "מעבר לצורך אעיר, כי שעה שהמבקש הודה בכך שהוא המחזיק ברכב, סבורני כי די בכך להחלת סעיף 27ב לפקודת התעבורה...

יאמר אם כך לסיכום כי המאשימה הרימה את נטל הראיה, הוכח שהעבירות בוצעו, הוכח שהעבירות בוצעו אגב שימוש בטרקטורון, והוכח גם כי מי שנהג ברכב הנ"ל היה לא אחר מאשר הנאשם.

129371 לפיכך מכל הטעמים שפרטתי לעיל החלטתי להרשיע הנאשם בגרימת התאונה כתוצאה מאי מתן זכות קדימה ונהיגה רשלנית, תוך פגיעה באדם וגרימת נזק.