לפנינו שני ערעורים לאחר קבלת רשות ערעור על החלטות של בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, שדיון בהם לפנינו אוחד, שבהן נדחתה בקשתן של המערערות לסלק על הסף את תביעת המשיבה, הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניה בישראל (להלן - הקרן) נגדן מחמת חוסר סמכות עניינית:
1.1.
הרקע לערעור כעולה מהחלטות בית הדין האיזורי ומכלל החומר שבתיק:
המשיבה (להלן – הקרן) הוקמה על ידי הצדדים להסכם הקבוצי בענף הבניין – היתאחדות בוני הארץ והסתדרות העובדים הכללית החדשה (בשמם אז – מרכז הקבלנים והבונים בישראל וההסתדרות הכללית של העובדים בא"י הסתדרות פועלי הבניין) – מכוח סעיף 7 להסכם הקבוצי בענף הבניין ועבודות ציבוריות מיום 16.8.1990 שמספרו 7056/90 הקובע כדלקמן:
"הצדדים מצהירים כי יסדו ביחד עמותה בשם 'הקרן לפיתוח ועידוד ענף הבנייה בישראל' לשם הצטרפות ישראליים, חיילים משוחררים ועולים חדשים לענף הבנייה ופעילויות אחרות לקידום ענף הבניין".
כפי הנטען על ידי הצדדים להסכם הקבוצי, אשר הגישו נייר עמדה והתייצבו לדיון לפנינו, ההפרשות לקרן הן תחליף להפרשות המעסיקים ל"קרן לתשלומים סוצאליים נוספים לפועלים קבועים ויציבים" אשר קיימו הצדדים להסכם הקבוצי בעבר, וההפרשות לקרן היו חלק מהפרשות המעסיק לקרן הביטוח והפנסיה של פועלי ביניין ועבודות ציבוריות.
...
בהחלטה בעניין כפיר מעליות קבע בית דין האזורי כי גם אם תתקבל טענת המערערת כי הקרן אינה בגדר "קופת גמל" כמשמעה בסעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 (להלן - חוק בית הדין לעבודה), הרי שהסמכות לדון בתביעה מסורה לבית הדין לעבודה, וזאת על יסוד "פרשנות תכליתית על יסוד מטרותיה של המשיבה [הקרן] וטבעו או טיבו של בית הדין לעבודה". בעניין כפיר מעליות קבע בית הדין האזורי כך:
"אמנם המשיבה איננה צד בעצמה להסכם קיבוצי, ולפיכך אינה נכללת בגדרי הסמכות שהוענקה לבית הדין במסגרת סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה. אולם מדובר ביציר ההסכם הקיבוצי, הקשור בטבורו במשפט העבודה, כאשר יעודה של המשיבה הוא טובתו ורווחתו של כל העובד בענף הבניין, כך שתכליתה היא סוציאלית. אלמנטים אלו די בהם כדי להוליך למסקנה כי בית הדין לעבודה הינו בגדר הערכאה המתאימה ביותר לבירור המחלוקת.
סבורני, כי פרשנות המאפשרת הכללתן של כלל תביעותיהם של עובדים ומעסיקים נגד קופות הגמל, בלא תלות באופיה של המחלוקת או בסוג הקופה, בגדרי סמכותם של בתי הדין לעבודה, מתיישבת עם לשון סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה כמו גם עם תכליתם של בתי הדין לעבודה כפי שהוצגה מעלה.
סוף דבר – לאור כל האמור לעיל הערעורים נדחים.
באשר להוצאות – מצאנו לנכון לחייב כל אחת מהמערערות בתשלום הוצאות לקרן בסך של 7,500 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד למועד התשלום בפועל.
