תביעת קצין קבע בגין אוטם בשריר הלב

לפני ערעור על החלטת ועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 18.12.16 (להלן: "הועדה" או "הועדה לעררים"), אשר קבעה למערערת נכות יציבה בשיעור 15% בגין אוטם שריר הלב בו לקתה, אשר הוכר כפגיעה בעבודה.

המערערת הגישה תביעה לקביעת נכות, ונבדקה בועדה מדרג ראשון, אשר קבעה ביום 5.6.16 את נכותה בשיעור 25%.

בהקשר זה מפנה המערערת לרע"א 7678/98 קצין התגמולים- דוקטורי (20.6.05) (להלן: "עניין דוקטורי").

...

לאחר שקילת טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות, ואנמק.

סיכומו של דבר, הערעור נדחה.

לפנינו תביעה לדמי פגיעה בעבודה בגין אוטם שריר הלב.

בפסיקה נקבע עוד כי אוטם שריר הלב אינו יכול להיות תוצאה של מקרוטראומה, או של תקופת מתח מתמשך, ככל שלא הוכח קיומו של ארוע חריג בתוך תקופה זו, בסמוך לאוטם (ראה: דב"ע (ארצי) לה/0-60 דוד יצחקי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 332, 335; עב"ל (ארצי) 1198/01 יעל רזיאל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לט 165 (2003); עב"ל (ארצי) 481/99 המוסד לביטוח לאומי – דוד מכלוביץ, פד"ע לח 461 (2003)).

" ובהמשך, פירט עוד: "19. ביום חמישי ה – 4.1.2018 בסביבות השעה 15:30, ומשטרם ניתנה החלטה בבקשה לדחיית מועד שמיעת העירעור ובשים לב לכך שסוף השבוע היה כבר בפתח, הוריתי לשלומי להפעיל לחץ על קצינת בית הדין... ככל שנקפו הדקות בלא מתן החלטה בבקשת הדחייה, הפכתי מתוח יותר ונסער יותר.

...

מקובלת עלינו הטענה כי מאחר שהתובע הגיע לבית החולים יחד עם בנו אשר הכיר את הצוות במקום, ובשל העובדה כי התקשה בנשימה ובסמוך להגעתו איבד את הכרתו והובהל לצנתור חירום, לא עלה בידיו באותן הנסיבות לפרט את קרות האירוע שקדם להרגשתו הרעה.

מקובל עלינו כי ויכוח סוער בין עו"ד, מאמן ממונה על מתמחה, ובין מתמחה אינו "אירוע שגרתי", בפרט עבור התובע אשר שוכנענו כי לא נהג לצעוק, או לנזוף בעובדיו וכי ככל שעשה כן הם היו מתנצלים בפניו ולא עונים לו, שלא כפי שקרה ביום האירוע.

לאור האמור, אנו סבורים כי יש לראות את האירוע מיום 4.10.18 כאירוע חריג בעבודת התובע.

התובע מבקש בהליך זה להכיר בו כנפגע עבודה בשל אוטם שריר הלב בו לקה בעקבות ארוע חריג בעבודה שהתרחש ביום 31.1.16.

משכך, נותרו על כנם הדברים שהעדה מסרה בהודעתה לחוקר (נ/2), לפיהם לא היה ויכוח באותו יום: "...ולגבי וויכוחים קולניים וצעקות רמות ביננו זה לא היה, לא היה דבר כזה. במידה והיה אומר לי שלא יכול או לא מרגיש טוב זה היה מגיע למנהל התפעול בחברה לאחראי שלי". לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה, מאחר שלא הוכח ויכוח חריג בין התובע ובין גב' רינת ויטה.

הוא גם נדון בפסיקת בית המשפט העליון בהקשר של התפרצות מחלת האפילפסיה אצל המשרתים בצה"ל (ר' למשל רע"א 288/07 פלוני נ' קצין התגמולים, 13.3.2007).

לגבי עובדות אלה קבע בית הדין הארצי כך – "בנסיבות רצף עבודת המנוח כאמור, כפועל ביניין בעבודה פיסית, יש לקבוע, כי אותה עבודה על פני שתי היממות הייתה עבודה מאומצת, הראויה להחשב כארוע חריג שהתרחש בסמוך לפני הפטירה". גם אם בעיניינו של התובע לא הוכח שבכל שעות העבודה בעבודה פיזית מאומצת (סוגיה שתדון להלן), יש לבחון את הטענה לארוע חריג המתבטא באורך חריג של יום העבודה.

...

לא מצאנו לקבל את טענת הנתבע, לפיה התובע יכול היה לנהל את זמנו ולצאת לביתו לצורך מנוחה, וזאת לאור עדותו של ראש הצוות במשמרת השניה, מר אוגלוב, שמדובר בעבודה שארכה כל הלילה.

לסיכום האמור לעיל – לא נסתרה גרסת התובע ביחס לביצוע שתי משמרות ללא התראה, ללא מנוחה מספקת לתובע וכן שעות ארוכות ברצף.

סוף דבר – יש לראות באופי עבודת התובע ביום 31.1.2016 אירוע חריג.

הנתבע דחה את התביעה במכתבו מיום 10.12.2018 מהנימוקים הבאים: לא הוכח קיומו של ארוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביא להתפתחות המחלה בתאריך 3.9.2016; מאמץ/מתח ממושך המשתרע על פרק זמן ממושך אינו בבחינת ארוע תאונתי; לא הוכח קשר סיבתי בין המחלה לבין הארוע הנטען; האוטם התפתח כתוצאה ממחלה טבעית; השפעת העבודה, אפילו הייתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

בין היתר, התובע היתקשר למר רנטוס קוסמבה, קצין המודיעין ברשות (להלן –רנטוס) אשר הודיע לו כי "ככל הנראה העסקה לא תצא אל הפועל". למשמע הבשורה הקשה התובע התחיל לחוש לחץ בחזה וניכנס לסערת רגשות, הוא חש נבגד ומרומה לאחר שהעסקה כלשונו, "נחתמה בכף יד" וכן לנוכח החשש מההשלכות על מצב החברה.

דיון והכרעה כאשר מדובר בפגיעה בעבודה שנגרמה בשל אוטם בשריר הלב, נקודת המוצא היא שבמבוטח מקננת מחלת לב כלילית אשר בסופו של דבר- כך ברוב המקרים- וללא קשר לעבודה, עלולה לגרום להופעת אוטם בשריר הלב.

עוד ציין התובע[footnoteRef:10] כי לצורך קידום העסקה הוא קבע פגישה עם חיג'אזי ביום 1.9.2016, בבית מלון "ארושה" בו שהה לקראת הפגישה, ובסופו של יום הודיע חיג'אזי לתובע כי העסקה סגורה וכספי הפרויקט יועברו אליו במהלך השבועיים הבאים.

...

הימנעות מהבאת עדותה של המזכירה, הימנעות מהצגת תכתובת הווטסאפ מיום 15.9.2016 ואי הגשת אסמכתאות התומכות בגרסת התובע בדבר אישור העסקה וביטולה ובפרט משעה שמדובר בעסקה בסדר גודל של 2 מיליון דולר, פועלת לחובת התובע וזאת בהתאם להלכה הפסוקה לפיה כאשר נמנע בעל דין מהבאת ראיה רלבנטית המצויה בהישג ידו, בהעדר הסבר סביר, המסקנה המתבקשת היא כי לו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו ולכן ניתן לזקוף אותה לחובתו[footnoteRef:8].

ואילו מחקירתו הנגדית אנו למדים שהפגישה עם חיג'אזי לא הייתה מתוכננת, כפי שהעיד: "לא נסעתי כדי להפגש עם חקג'אזי. היו לי פגישות עם נציגי הממשל של טנזניה, לקחתי טיסה פנימית לארושה משם לקחתי טיסה פנימית לטנפה. לא נפגשתי עם אלן. כשהוא הודיע לי שהוא נמצא רק אז נפגשתי איתו. לא ידעתי שאני אפגש איתו.[footnoteRef:11]". כך גם, בתצהירו העיד התובע שהפגישות שקיים ביום 25.8.2016 עם בעלי תפקידים ברשות הפארקים נועדו לסיכום וסגירת כל הפרטים של העסקה, בעוד שבחקירתו הנגדית הוא העיד שהוא לא ידע עד כמה העסקה תתקדם וכדלקמן: [9: עמ' 13 ש' 1-3 לפרוטוקול.

] [17: עב"ל (ארצי) 45989-06-11 המל''ל - יונאני (4.09.2012) וההפניות שם.] לנוכח כל האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה שהתובע לא עמד בנטל להוכחת קיומו של אירוע חריג בעבודה.

בהקשר זה ראוי להזכיר את פסה"ד שניתן בע"א 147/66 עליזה גורלי נ' קצין התגמולים, שם העובדות היו כדלהלן: בעלה של המערערת, גרשון גורלי, ניפצע קשה במלחמת הקוממיות ושנים אחדות אחרי שיחרורו משרותו בצבא החל לסבול מלחץ-דם גבוה ומהמיחושים הנגרמים על-ידי כך;  בשנת 1955 הוא עמד לפני הרעדה הרפואית העליונה ולפי החלטתה אושרו לו 30% נכות בשל מחלה זו. כעבור שנים אחדות הוא החל לסבול מהתקפות-לב ובקש להגדיל אחוזי נכותו ובשנת 1963 קבעה הרעדה הנ"ל, כי חלה הרע בבריאותו מאחר והייתה לו התפתחות נוספת של מחלת לחץ-הדם "כולל אוטם שריר הלב". הוא נפטר בשנת 1964 ולפי תעודת מנהל בית-החולים העירוני בתל-אביב, הייתה סיבת מותו אוטם בשריר הלב.

גם אם תמצי לומר שיש פנים לכאן או לכאן באשר לשאלה האם PTSD וחרדה מובילים לעישון יתר ומתמשך וחוסר יכולת להפסיקו וגם אם תמצי לומר שיש פנים לכאן ולכאן אם הפגימות הנפשיות הובילו אצל המנוח והגבירו אצלו את העישון, עד אי יכולת להפסיקו, חלה ההלכה של ביהמ"ש העליון, אשר לפיה "כאשר אין לאל ידו של אף אחד מהצדדים להביא ראיה משכנעת בדבר השאלה מה גרם למחלה הקטלנית, וכאשר עומד בית המשפט בנקודה זו בפני תוצאה של 'תיקו', אזי יהיה הדבר לרועץ לקצין התגמולים, ותביעתם של חברי מישפחת המנוח על פי החוק דינה להיתקבל" (ראו: ע"א 192/85 קצין התגמולים נ' הכט, פ"ד מד(3) 646, 650).

...

רקע הערעור שלפנינו הוא על החלטת המשיב מיום 20.1.2016, בה הודיע המשיב לאלמנת המנוח ט.י., ז"ל, (להלן- המנוח) כדלהלן: "פנייתך שבנדון נדחית מאחר ועפ"י חוות דעת רפואית מתאריך 29.12.15, אין קשר בין נסיבות פטירתו של בעלך היקר יצחק, ז"ל, לבין נכותו המוכרת כמשמעותו בחוק". בכל מקום בו יוזכר שם המנוח יירשם במקום שמו "המנוח". להלן פרטים אודות המערער המנוח יליד שנת 1941; הוא התגייס לצה"ל בשנת 1959; הוא שירת כשנתיים וחצי שירות סדיר ולאחר מכן המשיך לשרת בשירות קבע במשך כ-16 שנים עד לשנת 1978; למנוח היו מספר פגימות שהוכרו ע"י המשיב: PTSD בשיעור 30%, דלקת בקיבה בצורה בינונית בשיעור 10%, אבנים בכליות עם התקפים של זיהום בשיעור של 20% וכן צלקות בבטן ומצב לאחר ניתוח של הקיבה בשיעור 1%.

בהמשך הדברים יובאו טעמינו למסקנה זו. נציין כי השאלה העיקרית שעליה יתקבל או יידחה ערעור זה היא האם יש קשר סיבתי בין פטירתו של המנוח לבין נכותו המוכרת, במיוחד בתחום הנפשי, שלטענת המומחים מטעמה של המערערת נגרמו בעיקר בשל כך שהמנוח הרבה לעשן, ולא היה מסוגל להיגמל מהעישון במיוחד כאשר פרצה מחלת הריאות הכרונית אצל המנוח.

הלכה זו עולה בקנה אחד ומשתלבת עם מדיניותו של בית משפט זה "לגלות יחס של רוחב לב לתביעה, שאם לא יעשה כן תסוכל מטרת החיקוק הבא להיטיב עם מי שנושא בסיכון למען המדינה". לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל.

הננו מחייבים את המשיב לשאת בהוצאות המערערת לגבי שכ"ט כ"א מהמומחים בסכום כספי לפי קבלה שתציג למשיב, וכן בשכ"ט עו"ד ע"ס 7,500 ₪ + מע"מ על סכום זה. חתום חתומה חתומה ------------------------------- ---------------------------------------- ---------------------------- כב' השופט יואל צור ד"ר הדר ירדני גב' בוריה דדון יו"ר הוועדה חברת הוועדה נציגת ציבור ניתן היום, ב' ניסן תשפ"ב, 03 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.