תביעת קופת גמל נגד מעסיק בגין אי העברת תשלומי קרן השתלמות

בפני בית הדין תביעת התובעת- קופת גמל , כנגד מעסיק בגין כספים שלכאורה לא העביר בגין עובדיו.

מקום בו המעסיק אינו מעביר לקרן את דמי הגמולים בהתאם למועדים שנקבעו בהוראות הדין, מחוייבת קרן הפנסיה לגבות מהמעסיק פצויי הלנה כאמור בהוראות חוק הגנת השכר התשי"ח -1958 ולחילופין, רבית החשב הכללי זאת בהתאם להוראות תקנה 11 לתקנות הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל) (תשלומים לקופות גמל) התשע"ד 1964 שלשונה: "(א)לא הפקיד מעביד תשלומים בעד עובד לקופת גמל במועד הקבוע בתקנה 10, ישלם לקופת הגמל ריבית, לרבות ריבית שנצטברה בשל חוב ריבית, בעד התקופה שמתחילה ביום 16 בחודש העוקב לחודש העבודה שבעדו נדרשה הפקדת התשלומים, ומסתיימת במועד התשלום בפועל; ריבית כאמור תהיה בשיעור הריבית בשל איחור בהעברת כספים מהמערכת הבנקאית שמפרסם החשב הכללי של מדינת ישראל מזמן לזמן.

[ע"ע(ארצי) 112/08 ש.ח.ן. כרמלי עבודות קבלנות בע"מ - קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין, 17/05/09; ע"ע(ארצי)357/06 ק.ל.ע. קרן הישתלמות לעו"ס בע"מ - מועצה מקומית פקיעין ואח', 9/06/09].

...

אם לא די בהתנהלות זו, התוצאה היא כי תביעה על סך כ- 220,000 ש"ח מסתכמת בהפרשי רבית בסך של 13,600 ₪- סכום שהייתה נכונה הנתבעת לשלם לכתחילה לתובעת לו הייתה התובעת פועלת כראוי.

                 נוכח התנהלות התובעת במהלך כל ההליך, שיעור התביעה ודחייתה הלכה למעשה פרט לריבית שכבר בדיון הראשון ועוד קודם לתביעה נציג הנתבעת היה מוכן לשלמה, בנסיבות אלה , ונוכח הפסיקה בעניין זה, מצאנו מקום לחייב את התובעת דווקא בהוצאות הנתבעת ואלה יועמדו על סך של 16,500 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת סך של 13,600 ₪ בגין הפרשי ריבית.

מנגד תשלם התובעת לנתבעת סך של 16,500 ₪ בגין הוצאות משפט.

[2] הרקע לערעור זה הוא בתביעה שהגישה המערערת (להלן: הקרן) שהיא קופת גמל כהגדרתה בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), תשכ"ד-1964 כנגד המשיבה (להלן: המועצה) בגין אי העברת תשלומים לקרן בעד עובדיה שהנם עמיתים בקרן.

ואלה הטעמים לדבר: הנזק לעובדים עקב אי העברת הכספים לקרן הישתלמות אינו מיידי; הפגיעה בקרן בשל אי העברת חלק המעביד אינה זהה לפגיעה בעובדים ששכרם מולן; לעובד אשר שכרו מולן אין מנוס ממציאת מקור פרנסה אחר, לעיתים באמצעות תשלום ריבית מופרזת.

...

ואלה הטעמים לדבר: הנזק לעובדים עקב אי העברת הכספים לקרן השתלמות אינו מיידי; הפגיעה בקרן בשל אי העברת חלק המעביד אינה זהה לפגיעה בעובדים ששכרם מולן; לעובד אשר שכרו מולן אין מנוס ממציאת מקור פרנסה אחר, לעיתים באמצעות תשלום ריבית מופרזת.

בנסיבות חריגות אלה, ונוכח התחייבויותיהם של כל הגורמים הנוגעים בדבר למצוא פתרון לבעיה חמורה זאת, סבורני, שאין להטיל מעמסה נוספת על הקופה הציבורית בדמות פיצויי הלנה, אף שכאמור, בימים כתיקונם ראוי היה לעשות כן. יתרה מזו, למרבה הצער נוכחנו מדיונים בהליכים אחרים, כי השתת פיצויי הלנה מלאים או חלקיים בגין הלנת שכר או אי העברת הפרשות לקרנות, אינה גורמת בהכרח לעומדים בראש הרשויות המקומיות לבצע את המוטל עליהם ולהעביר את ההפרשות לקרנות בעד עובדיהן.

סוף דבר הערעור נדחה.

על כן ו"כהרתעה מפני אי-תשלום החוב לקופת גמל והפיכתו לבלתי כדאית, מטיל סעיף 19א(א) לחוק הגנת השכר פיצוי הלנת שכר על חוב המעביד לקופת גמל ומקנה לקופת הגמל ולעובד זכות תביעה כנגד המעביד בגין אי העברת התשלום לקופה" (ראו, עע (ארצי) 357/06 ק.ל.ע. קרן הישתלמות לעובדים סוצאליים בע"מ- מועצה מקומית פקיעין, פורסם בנבו, 09.06.2009) (להלן: "עניין ק.ל.ע").

...

האם התביעה או חלק ממנה התיישנו? ראשית, יש לומר כי דין טענת הנתבעת לפיה על מערכת היחסים שבין הצדדים חל חוק חוזה הביטוח – להידחות.

באותו העניין, הוסיף בית הדין ואמר כהאי לישנא - "הרשת הפנתה בסיכומיה לפסק דינו של בית דין זה בעניין מועצה אזורית גליל תחתון, שם נדונה אותה שאלה המתעוררת בעניין שלפנינו. חברי השופט עמירם רבינוביץ' קבע כי ככלל תקנה 22 אינה מהווה מקור עצמאי לחיוב המעביד בתשלום ריבית פיגורים על ריבית פיגורים, ויש לבחון אם קיים הסכם המטיל חובה על המעביד לשלם ריבית פיגורים בגין ריבית פיגורים. גם אם תקנה 22 מהווה מקור עצמאי לחיוב המעביד בריבית פיגורים, אין בה חיוב מפורש לכך. השופט רבינוביץ' כיוון בדברים אלו לכך כי בזמן הרלבנטי לתביעה שנדונה שם, תקנה 22 טרם כללה את החיוב של ריבית פיגורים על ריבית הפיגורים. התיקון נעשה ב- 5.8.04 כאשר פסק הדין בבית הדין האזורי ניתן ב- 2003, טרם התיקון. ומכאן נלמד כי "שעה שביקש מחוקק המשנה להורות על השתת ריבית פיגורים על חוב ריבית הפיגורים עשה כן במפורש. מן ההן ניתן ללמוד על הלאו, היינו, שעה שלא דיבר מחוקק המשנה מפורשות מתבקשת המסקנה כי על חוב ריבית הפיגורים אין להוסיף ריבית פיגורים, אלא הפרשי הצמדה וריבית בלבד" (סעיף 20 לפסק הדין ע"ע (ארצי) 208/03 קרן השתלמות לאקדמאים במדעי החברה והרוח בע"מ – מועצה אזורית גליל תחתון מיום 31.10.05).

אמנם, סבורים אנו כי מן הראוי להעמיד את הקרן התובעת במקום שבו הייתה אילו הופרשו הכספים במועד, אולם לא נטען (וודאי שלא הוכח) מצידה כל מנגנון חלופי שישיג מטרה זו, ככל שיוחלט שלא להחיל את ריבית הפיגורים ביחס למלוא התקופה מושא התביעה.

בנוסף לאמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 34,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.

כללי הליך זה עניינו תובענה של "קופת גמל" נגד "מעסיק", לפי סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, לחיוב "המעסיק" בתשלום הפרשות לקופת הגמל, בצרוף פצויי הלנה בגין הפרשות שלא הועברו, וכן לפצויי הלנה בגין הפרשות ששולמו שהועברו באיחור (קרי: שהולנו), ולצו עשה להעברת רשימות לפי תקנות הגנת השכר (פרטים ומסירת הודעות), תשל"ו-1976 (להלן: "התקנות").

אשר לביסוס טענת הפרעון (החלקי) על תשלומים ששולמו בגין הסכם הפשרה מיום 4.4.17, לא נסתרה עדותו של מר איקמן לפיה לא קיימת זהות של תקופות החוב לקרן הפנסיה נשוא הסכם הפשרה, שעניינו בחודשים 1/2015 עד 12/2016, לבין החוב הנתבע, למעט לגבי החודשים 11/16-12/16, ולא מתקיימת זהות של תקופת החוב לקרן ההשתלמות זולת בגין חודשי השכר 10/14-10/16, אלא שהוכח שהעובדים בגינם נוצרו החובות נשוא הליך זה הם שונים מן העובדים שבשל אי העברת הפרשות בגינם בחודשים 11-12/16, נוצר החוב נשוא הסכם הפשרה.

...

התוצאה התוצאה היא שהתביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 299,406 ₪ בגין אי העברת הפרשות וניכויים לקרן הפנסיה לחודשי שכר 7/17-10/17, 12/17, 4/18, בצירוף ריבית פיגורים בגובה ריבית חשכ"ל. 204,743 ₪ בגין ריבית פיגורים בשל איחור בהעברת תשלומים לקופת גמל לחודשי השכר 11/16-2/21, בתוספת ריבית פיגורים מיום 8.11.22 עד לתשלום בפועל.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 1,965 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום בפועל, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.