תביעת קבלת פרסומות במייל

על-פי תקנון האתר שצורף לכתב התביעה, המשתמש נותן הסכמתו לקבל דברי פירסומת באמצעות דוא"ל מכל האתרים המופעלים על-ידי החברה (סעיף 13.2 לתקנון).

...

עם זאת, פסיקת פיצויים לדוגמה מקום שבו הופרו הוראות חוק התקשורת אינה חובה ונתונה לשיקול דעת בית המשפט (ראו, סעיף 30א(י) לחוק, הנוקט בלשון "רשאי"; וכן רת"ק (מחוזי ת"א) 43995-11-16 צוויק נ' לאומי קארד בע"מ, פיסקה 11 (20.11.2016): "אין מחלוקת על כך, שהמחוקק לא חייב את בית המשפט בפסיקת הפיצוי אלא הותיר זאת לשיקול דעתו. במקרים המתאימים בית משפט רשאי שלא לפסוק פיצוי אם הוא מגיע למסקנה שאין הצדקה לפסיקת הפיצוי כמבוקש").

סוף דבר, הנתבעת 1 תשלם לתובע סכום של 4,000 ש"ח. על סכום זה יתווספו הוצאות משפט בסך 800 ש"ח (המשקפים את העובדה שקוימו שני דיונים בתביעה).

התביעה נגד הנתבע 2 נדחית ללא צו להוצאות.

התובע טוען כי הוא זכאי לקבל פיצוי בסך 1,000 ₪ עבור כל הודעת פירסומת וכן פיצוי בגין הטרדה, פגיעה בפרטיות ונזק לא ממוני בסך 2,000 ש"ח. לטענת התובע, הוא היה לקוח הנתבעת לאחר שרכש רהיט בחודש 11/18, אך טוען כי לא ביקש להצטרף לקבלת דברי פירסומת, לא הסכים לכך ואף שלח הודעת הסרה בתשובה למייל אשר קיבל, לאחר קבלת המייל הראשון, אך הנתבעת המשיכה לשלוח לו הודעות.

במכלול השיקולים, התובע לא עשה די כדי להפסיק קבלת הפרסומות ולא מילא אחר החובה המוטלת עליו מכוח עיקרון תום הלב בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי הסרוב להשתמש בלחצן "הסר" יש בו חוסר תום לב - ראה בפס"ד בן עמי הנ"ל בסע' 19 לפסה"ד : "מן האמור עולה שפייסבוק הפרה את הוראות סעיף 30א(ה) לחוק. דא עקא, כידוע, היתנהגות שלא בתום-לב מצידו של נמען, עשויה להשליך גם על הקף הפצוי המגיע לו (רע"א 2904/14 גלסברג נ' קלאב רמון בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה י"ג (27.7.2014) ... כך בפרט לגבי תביעות ספם, כאשר הסמכות לפסיקת פיצויים לדוגמא, ממילא נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט (סעיף 30א(י)(1) לחוק... בעיניין זה, הן הסרוב הבלתי- לגיטימי להשתמש בלחצן ה'הסר' ..., הן הקף ההפרה הקטן עד מאוד (סעיף 30א(י)(3)(ג) לחוק), מובילים לכלל מסקנה כי אפילו שהופר החוק, בנסיבות, אין מקום לפסוק ליונתן פיצוי כספי כלשהוא". באותו מקרה לא נפסק כלל פיצוי לתובע.

...

דיון בחנתי את כתבי הטענות, הראיות, התרשמתי ישירות מהעדויות ובאתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה בלבד.

כמפורט, לא שוכנעתי כי מולאו תנאי החריג ולכן אין לפטור את הנתבעת מכל פיצוי, אם כי יש להביא זאת במכלול השיקולים בקביעת הפיצוי, כפי שיפורט.

במכלול השיקולים, התובע לא עשה די כדי להפסיק קבלת הפרסומות ולא מילא אחר החובה המוטלת עליו מכוח עקרון תום הלב בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי הסירוב להשתמש בלחצן "הסר" יש בו חוסר תום לב - ראה בפס"ד בן עמי הנ"ל בסע' 19 לפסה"ד : "מן האמור עולה שפייסבוק הפרה את הוראות סעיף 30א(ה) לחוק. דא עקא, כידוע, התנהגות שלא בתום-לב מצדו של נמען, עשויה להשליך גם על היקף הפיצוי המגיע לו (רע"א 2904/14 גלסברג נ' קלאב רמון בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה י"ג (27.7.2014) ... כך בפרט לגבי תביעות ספאם, כאשר הסמכות לפסיקת פיצויים לדוגמא, ממילא נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט (סעיף 30א(י)(1) לחוק... בעניין זה, הן הסירוב הבלתי- לגיטימי להשתמש בלחצן ה'הסר' ..., הן היקף ההפרה הקטן עד מאוד (סעיף 30א(י)(3)(ג) לחוק), מובילים לכלל מסקנה כי אפילו שהופר החוק, בנסיבות, אין מקום לפסוק ליונתן פיצוי כספי כלשהו". באותו מקרה לא נפסק כלל פיצוי לתובע.

מאז קבלת דבר הדואר אצל הנתבעת קיבלה התובעת עוד 4 הודעות דוא"ל וביום 1.11.18 הוסרה מרשימת התפוצה ולא קיבלה עוד הודעות פירסומת בדוא"ל. תביעתה מתייחסת לקבלת 10 הודעות פירסום בדיוור בדוא"ל לאחר שביקשה הסרתה.

...

בענייננו, אני סבורה כי זמן טיפול של 6 ימים הינו סביר בנסיבות העניין בהתחשב בעובדה כי עסקינן בתאגיד גדול ואשר לפי הצהרת נציגו בדיון מקבל לידיו עשרות אלפי דברי דואר בשבוע.

" סיכומם של דברים- התביעה נדחית.

טענות הצדדים: טענות התובע: נטען על ידי התובע כי החל מחודש יולי 2015 ועד ליום הגשת התביעה, קיבל התובע 42 הודעות פירסומת לתיבת הדוא"ל שלו על ידי הנתבעת שלא בהסכמתו המפורשת.

...

לאחר ששמעתי את הצדדים, ואת העדים מטעמם, נחה דעתי עם גרסת הנתבעת ובהסתמך על עדותו של מר דודי אנגל כי הלקוח לא הסיר את הסימון, ובכך מהווה אישור לדוור פרסומי בהתבסס על אישור שהוצג מתוך מסד הנתונים של האתר.

לאור האמור, הנני קובע כי דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 5,850 ₪ וכן שכר העדים כפי שנפסק.

לפי נספחי התביעה, אין מחלוקת כי התובע שלח את הודעת הסרוב באותה הדרך שבה שוגר בדבר הפרסומת ובהתאם להוראות החוק, ומכאן שאיני מקבל את טענת הנתבעת כי הודעות ההסרה לא התקבלו במערכת.

הנמען לא יצפה שמשגר דבר הפרסומת יכיר את כל כתובות המייל הנוספות שמחזיק וישלח את דברי הפרסומת לכתובות הנוספות שברשותו על אף שנירשם לקבל דברי פירסומת באמצעות כתובת אחת בלבד.

...

באשר לרכיב הפיצוי לפי חוק הגנת הפרטיות, אני מקבל את טענת הנתבעת כי טענה זו נטענה בצורה כללית וסתמית.

זאת ועוד, לאור זהות העילות, לא שוכנעתי כי יש מקום לפסוק כפל פיצויים וניתן להסתפק בפסיקת פיצויים לפי חוק התקשורת בלבד.

כך או אחרת, התוצאה אליה הגעתי בפסק הדין הייתה נשארת זהה ולכן התייתר הצורך לבקש את עמדת התובע לבקשה והצורך להכריע בה. סוף דבר בנסיבות האמורות, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 1,700 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.