לטענת התובעת בהתאם לכתב התביעה, חוזה ההיתקשרות בינה לבין חכ"ל כפר-יונה הופר בשתי הפרות מרכזיות:
אי תשלום מלוא התמורה החוזית: לטענת התובעת, חוזה היתקשרות קבע שהתמורה הכספית תעמוד על סך של 2,875,119 ₪.
הסכום הכולל שהתובעת זכאית לו לטענתה, בשל אי תשלום מלוא התמורה ובשל התארכות הפרויקט, עומד על סך של 3,871,521 ₪.
בסופו של דבר: הגם ששינויים ניכרים מכתב הכמויות אינם רצויים – לא מזוית הראיה של החברה הקבלנית ולא מזוית הראיה של האנטרס הצבורי – התובעת לא תבעה פיצוי בעילת תביעה זו, לא הוכיחה שמדובר בהפרת החוזה עימה, ולא הוכיחה את הנזק שניגרם לה, ככל שניגרם נזק כלשהוא מכך ששולם לה בגין העבודות על פי מחירון משכ"ל שהיא כפופה לו. מטעם זה, התובעת לא זכאית לפצוי בגין השינויים שנערכו ביחס לכתב הכמויות.
לטענתו "נבדקו חישובי הכמויות שהוגשו על ידי מודד מוסמך ונמצאו תקינים וקיימים בתיק אסמכתות לפינוי הפסולת וגם חישוב רשת עבודות עפר חתום ע"י מודד מוסמך ומגובה בתמונות. לקבלן מגיע תשלום מלא של הכמות הנמדדת!". בהמשך לכך בוצע תחשיב המבוסס על פינוי פסולת בהקף של 731.12 קו"ב בעוד שבפועל אושר תשלום עבור 300 קו"ב בלבד.
...
מדובר בסכומים שהופרחו בעלמא, ללא כל בסיס בחומר הראיות, שדינם להידחות, ואין צורך להרחיב את הדיון ביחס אליהם.
סוף דבר
מכל הטעמים המפורטים לעיל, התביעה נדחית.
לאחר שבחנתי את כל השיקולים הצריכים לעניין, ובכלל זאת את גובה התביעה (1.8 מיליון ₪), את הרף המינימאלי המומלץ על פי כללי לשכת עורכי הדין, את התוצאה שאליה הגעתי ואת כל האמור לעיל, מצאתי לחייב את התובעת בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 70,000 ₪ לכל אחת מהנתבעות (ובסך הכל – 210,000 ₪).
